ראשי » חדשות » דעות

מדוע ישראל צריכה להיות מודאגת מביקור טראמפ?

גם אם פרשת העברת המודיעין לרוסיה נופחה, הרושם הוא שטראמפ מגיע לישראל כשהדמוקרטיה האמריקנית נמצאת במצוקה קשה. וזה צריך להדאיג

"הסדר זה צריך להיות מושתת על ממשל עצמאי של תושבי הגדה המערבית, כאשר הביטחון ומדיניות החוץ נמצאים באחריותה של ישראל. תושבי הגדה המערבית לא יהיו אזרחי מדינת ישראל. בשבילי ההחלטה הפנימית הזאת היא בעלת חשיבות לא פחות מאשר שגבול ישראל עם ירדן הוא נהר הירדן".

טראמפ בסעודיה. צילום: רויטרס
 

אז מי אמר את הדברים האלה, שנשמעים כאילו בנימין נתניהו מפרט את תפיסת עולמו בעשור האחרון? זה מה שאמר שר הביטחון משה דיין כשבוע אחרי מלחמת ששת הימים, בישיבת ממשלה על הצעות השלום של ישראל. לכאורה הכול השתנה, אבל בעצם אנחנו כמעט באותו מקום. מלבד זה שלפלסטינים, אולי בניגוד לרצונם, יש ממשל עצמי.

לקראת השבוע המדיני של ביקור טראמפ, כולם במתח. אבל האם משהו הולך להשתנות? חמישים שנה מנהיגי ישראל רצים על הגלגל כעכברי דיפלומטיה, והנוף חולף על פניהם כמו בצילומי נסיעה באולפני הסרטה. ובכל זאת, נשארים באותו מקום. "בסך הכול רב הנסתר על הגלוי", אומר אחד השרים המקורבים ביותר לראש הממשלה נתניהו. "גם האמריקנים לא בדיוק מגובשים בתוכניות ובעמדות שלהם. הניסיון שלנו לנתח ולחזות מראש מה צפוי בביקור הזה נועד לכישלון".

ישראל איננה צפויה לגלות בימים הקרובים מהי מדיניות ממשל טראמפ. היא כנראה לא ממש קיימת, והביקור עצמו נועד לשמוע, כך שאפשר להשפיע. העמדות של ישראל הן אותן עמדות מסורתיות, בתוספת הציפייה למימוש ההבטחה להעברת השגרירות לירושלים. "יש הבטחה כזו, והציפייה היא שתקוים", אומרים.

ישראל מאז עליית טראמפ מוסיפה תנאים מהסוג של מלחמה בטרור. מצפים שיהיו מהלכים מהצד הפלסטיני למלחמה בטרור. חיסול ההסתה, הפסקת המימון למשפחות מחבלים. בסך הכול, פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, גם במניעת חלק מהפיגועים וגם בחילוץ ישראלים שהסתבכו - בין שמדובר בחיילים כמו מקרה המסתערבים בשכם, או באזרחים שמסתמכים על 'ווייז' - היא מפתיעה. בממשלה מעריכים שהאמריקנים, גם בעידן טראמפ, יתפכחו מהר מאוד מהאשליה שיש פרטנר בצד השני. "אין תחושה של חשש מעמדות טראמפ, אלא חוסר ודאות", אומר אדם קרוב לראש הממשלה.

אבל בממשלה מציגים גם את המרכיבים החיוביים. בניגוד לאובמה, הנשיא מגיע לישראל מיד בתחילת כהונתו. והדבר הכי בולט שהממשל הצליח לממש מכל ההכרזות שלו, זה שישראל מקבלת עכשיו מארה"ב גיבוי מלא במוסדות הבינלאומיים. זה שינוי דרמטי, וזה הודות לנשיא החדש ולמינוי אולי המוצלח ביותר שלו, השגרירה ניקי היילי.
   
בישראל מרוצים גם מהיחס של טראמפ למלחמה בטרור, בניגוד לקודמו שסירב להכיר בטרור אסלאמי. אבל טראמפ, כפי שהדברים נראים היום בוושינגטון, לא שולט בחלקים החשובים של מנגנוני הממשל. כך קרה שבמחלקת המדינה או בסביבתו הקרובה מישהו פלט אמירה לגבי היותו של הכותל המערבי חלק מהגדה המערבית. הבעיה היא שהתגובה של הבית הלבן לאמירה הזו הייתה מאכזבת. המענה לא היה בעוצמה ובחדות שציפו לה בממשלת ישראל. האמירה של ניקי היילי שהכותל הוא חלק מישראל, יכולה להתקבל רק באיזה מנוד ראש בנוסח 'תודה שהזכרת לנו'. בישראל רוצים לדעת בסיום ביקור טראמפ בשבוע הבא לאן הולכים.

בממשלה מעריכים שסבב שיחות נוסף עם הפלסטינים הוא אפשרי, אבל משוכנעים שמסבב כזה לא יצא שום דבר. איך ציפייה לחידוש השיחות עולה בקנה אחד עם הדרישה למימוש ההבטחה להעברת השגרירות? לא ברור. מה הניע את נפתלי בנט להרים ענן אבק סביב הנושא? גם לא ברור. האשמותיו המופרכות נועדו אולי למטרה אחרת. לתקוע את יכולת התמרון של ראש הממשלה. במקום לנסות להגיע לאיזה מהלך מדיני, ישראל תיכנס עם האמריקנים להתבחבשות סביב השגרירות. צריך לראות אם זה לא מה שיקפיץ לטראמפ את הפיוז בשלב כלשהו.

השאלה הנוספת לגבי הניסיונות לתקוע טריז ביחסי נתניהו־טראמפ היא המידע שפורסם ב'וושינגטון פוסט' על העברת מודיעין מסווג מתוצרת ישראל במסגרת השיחות בבית הלבן עם לברוב. "אני מוכרח לומר שהנושא נופח מעבר לכל פרופורציה", אומר שר מקורב מאוד לראש הממשלה. "גם בישראל מנסים לנפח את הפרשה מעבר לממדיה הטבעיים. הפרסומים נראים רחוקים מאוד מהאמת. בתפקידיי הקודמים ראיתי איך הדברים מתרחשים.
 

   
יש המון שיתופי פעולה בתחום המודיעין. אף מדינה היום לא יכולה להתמודד עם הטרור לבדה, ולכן הקשר בין מנגנוני המודיעין רציף. זה מרמת המנהיגים, ויורד בסולם הדרגות משר הביטחון ומטה". לא ברור כלל שהפרסומים על טיב המידע והמקורות נכונים. כן, קיימת העברת מודיעין בין ארה"ב לרוסיה במסגרת הלוחמה בטרור. "הניסיון לצייר תמונה כאילו דבר כזה לא קיים - מוטעה", אומר השר.

אבל לפי ההערכות בישראל, הפרסומים לא נועדו לפגוע ביחסי ישראל־ארה"ב. מדובר בענייני פנים בארה"ב. וזו אולי הסוגיה הכי מדאיגה. הנשיא טראמפ מגיע לישראל כשהדמוקרטיה בארה"ב נמצאת במצוקה קשה; הממשל בתת־תפקוד, אם לא חוסר תפקוד מוחלט. מה שפוטין אמר בלגלוג על כך שהאמריקנים לא מאפשרים לנשיא טראמפ למשול, הוא מציאות. זה נכון, וזה מדאיג.

הפרשנים בעיתוני היוקרה הליברליים מזכירים כל הזמן את תרחיש ווטרגייט. אוהבים להזכיר שאחד הביקורים הראשונים, אולי הראשון, של נשיא אמריקני במזרח התיכון - בערב הסעודית, בישראל, במצרים ובסוריה - היה של ריצ'רד ניקסון ב־1974. חודשיים לאחר הביקור הוא נאלץ להתפטר. הפעם המצב במזרח התיכון הוא כזה שטראמפ לא יכול לבקר במצרים, משום שהממשלה לא מסוגלת לספק את הביטחון המינימלי הדרוש לראש מדינה בביקור ממלכתי.

עוד לפני ביקור ניקסון, הייתה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 73'. פרשת ווטרגייט - זה מה שהעסיק את ניקסון ואת התקשורת האמריקנית כאשר המצרים הכינו את משאבות הלחץ לפריצת הסוללה על תעלת סואץ, ו־1,114 קני תותחים תפסו עמדות לקראת ההרעשה הארטילרית הגדולה ביותר מאז קורסק. ניקסון פיטר את התובע־החוקר המיוחד של ווטרגייט ב־20 באוקטובר, כאשר ישראל התקרבה להכרעה על ידי כיתור הארמיה השלישית.

המשטר האמריקני הוא היום כמו תמנון שנזרק על החול ובעוויתותיו הוא חונק את עצמו, ואם בקצה כל זרוע תמנונית היה ראש נחש הוא היה מכיש גם את עצמו. במצב הזה מבית, מגיע טראמפ לירושלים. בואו נקווה שהטרגדיה של 73' לא תחזור הפעם כפארסה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד