מלאכת איזון עדינה: הודו מראה לפלסטינים שלא סר חנם
שבועות ספורים לפני ביקורו ההיסטורי של מודי בישראל וההתקרבות הניכרת לירושלים, מסעו המדיני של אבו-מאזן בניו-דלהי שהחל אתמול מהווה הזדמנות מעולה לראש הממשלה ההודי להוכיח שאין בכוונתו לזנוח את הרשות
יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן נחת אמש (ב') בניו-דלהי לקראת ביקור בן ארבעה ימים בתת-היבשת, שבמסגרתו יקיים שיחות מעמיקות עם שדרות ההנהגה הבכירות בהודו ויחתום על סדרת הסכמים לשיתוף פעולה עם המדינה האסייתית.
הביקור, שייערך זמן קצר לפני מסעו המתוכנן – אף שלא נסגר סופית – של ראש הממשלה המקומי נרנדרה מודי לישראל בחודש יולי, נועד לדברי הפרשנים המקומיים לשדר מסר ברור מצדה של דלהי: היחסים הבילטרליים עם הפלסטינים ועם ישראל חשובים לנו כאחד, ולמרות ההתקרבות לירושלים אנחנו לא מוותרים על רמאללה.
הראיס הפלסטיני, שזה לו ביקורו השלישי במדינה אחרי שתי מסעות קודמים ב-2008 וב-2012, הגיע להודו לפי הדיווחים כשהוא מלווה בסגן ראש הממשלה זיאד אבו-עמר, בשר החוץ ריאד מלכי, ביועץ הדיפלומטי מג'די ח'לדי, בדובר הנשיאות נביל אבו-רודיינה ובנשיא בית המשפט העליון הפלסטיני, מחמוד חבש.
מלבד הפגישה עם מודי עצמו, צפוי אבו-מאזן לשוחח עם הנשיא המקומי, שר החוץ ובכירים נוספים. הוא גם יבקר במרכז לפיתוח מחשוב מתקדם כדי לחתום על הסכם לפיתוח פארק טכנולוגי משותף עם ההודים, ובמהלך ביקורו ידון בעניינים אזוריים, ביטחוניים וכן מדיניים – כולל ההליך המדיני עם ישראל.
בהודעת משרד החוץ בניו-דלהי לקראת הביקור נאמר כי "הודו ופלסטין נהנות מקשרים ידידותיים וקרובים מבחינה היסטורית", וכן חזרה הממשלה ההודית על "תמיכתה הפוליטית ביעדים הפלסטיניים". הביקור "יספק הזדמנות לבחון את המכלול המלא של היחסים ההדדיים, את תהליך השלום במזרח התיכון ונושאים אזוריים ובינלאומיים", נכתב עוד בהודעת המשרד.
באופן מסורתי הביעה הודו אהדה למאבק הפלסטיני, כחלק מההזדהות שלה כמדינה שבעבר נכבשה והייתה נתונה לשלטון קולוניאלי עם עמים שלכאורה מתמודדים עם מצב דומה. היא הייתה אחת הראשונות שהכירו בפלסטינים, עוד ב-1988, ונשיאה הנוכחי היה הראשון שביקר ברמאללה כראש מדינה הודי מכהן.

אלא שבשנים האחרונות, עם ההתקרבות לישראל והגידול הניכר בסחר בין שתי המדינות, ובעיקר הביטחוני, חל שינוי משמעותי ביחסיה של מדינת הענק גם עם ישראל, שבעבר לא היו עוצמתיים. עדות לכך היא ביקורו של הנשיא ראובן (רובי) ריבלין באחרונה, וכן ביקורו המתוכנן של מודי בישראל בעוד חודשיים, הראשון אי פעם של ראש ממשלה הודי.
מאז שנודע דבר הביקור הזה, וכן מסעו מדיני מקביל של ראש הממשלה בנימין נתניהו לניו-דלהי, התקשורת ההודית הייתה כמרקחה, וזמן רב עסקה בקשר המלבלב בין שתי המדינות. בין השאר דווחו בהרחבה כמה עסקאות נשק שאמורות להיחתם סופית במהלך הביקור, בסכום כולל של מיליארדי דולרים.
הפלסטינים וכן כמה ממדינות ערב הביעו חשש שמשמעות הדבר היא שהודו – מדינה עוצמתית באופן יחסי בקהילה הבינלאומית, שיש לה השפעה לא מועטה – מתרחקת מהפלסטינים, ומקריבה את יחסיה עמם תמורת הקשרים המתוגברים עם ישראל. בזמן הדיווחים על כך שמודי יבקר בארץ העירו פרשנים בתת-היבשת כי משמעות הדברים שונה מעט, וכי היא מוכיחה, בדיוק כמו טענותיה של ישראל בשנים האחרונות, שניתן לנהל קשרים במקביל הן עם רמאללה והן עם ירושלים, מבלי שהיחסים עם אחת תפגע בשנייה.
לקראת ביקורו של אבו-מאזן במדינה שוחחו בכירים פלסטינים עם העיתונות ההודית, והדגישו כי אכן אין לאפשר ליחסים עם ישראל "לבוא על חשבון" אלה עם הרשות. כך למשל, ד"ר מג'די ח'לדי הצהיר כי אנשיו, שיש להם "ברית היסטורית ויציבה" עם ההודים, מעוניינים לחזק את היחסים עם ניו-דלהי ומבקשים תמיכה ב"מאבק" נגד ישראל.
"להודו יש זכות לקיים קשרים עם ישראל או כל מדינה אחרת", הודה ח'לדי בריאיון ל"אינידאן אקספרס", והוסיף כי "לנו אכפת שזה לא יעלה ביחסים עם הפלסטינים או בעמדה הבסיסית של התמיכה במטרה הפלסטינית שבמסגרתה נקים מדינה בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים".
ח'לדי ציין עוד באשר לביקורו של מודי בישראל כי "זו החלטה שלו", ואמר כי הפלסטינים ממתינים בציפייה למסעו של אבו-מאזן בהודו, שיסייע להם לחזק את הקשרים בין הצדדים ולשפר ממדים שונים של שיתוף פעולה ביניהם. "אין לכך הקבלה עם ישראל, והדבר החשוב ביותר שזה לא יבוא על חשבון היחסים שלנו, במקום הקשרים הטובים בין הפלסטינים להודים", הוא הדגיש.
אלא שביקורו של אבו-מאזן מוכיח שבניו-דלהי בכל זאת שמעו את הביקורת, ופרשנים העירו שההודים יצאו מגדרם כדי להוכיח לראיס הפלסטיני שלא סר חנו בעיני מודי, וכי הוא עדיין אורח נחשב ומקובל. הם מבקשים להראות לו כי הם שחקן מאוזן ולא מוטה, המפייס את שני הצדדים בסכסוך.
הפרשנים מעירים כי חתימת ההסכמים, וכן הכוונה להקים "מנגנון ביטחוני" באופן פומבי במהלך הביקור, יהוו הוכחה לכך שההודים לא יזנחו את הפלסטינים. השאלה כיצד יתרגמו ההודים את מעשיהם לתמיכה פוליטית מעשית, כשעל הפרק מונחים היחסים עם שתי המדינות. בינתיים יתנחמו ברמאללה בכך שלפחות ברמה ההצהרתית, מצבם עדיין שפיר בדלהי.