אנחנו לא רוצים להיות אליטה, אלא חלוצים
תפסיקו לקרוא לציבור הדתי "מגזר", ואל תתהדרו בתואר השנוא "אליטה". במקום לשים את עצמנו במרכז, מוטב לשאת את האלונקה
חסיד אחד סיפר לרבי בגאווה: "הלילה חלמתי שבוחרים בי לאדמו"ר". ענה לו הרבי: "בשביל שתהיה אדמו"ר לא מספיק שאתה תחלום על זה. צריך שהחסידים יחלמו". את הסיפור הזה שמעתי מהרב עמיטל, והוא מתאר בעיניי היטב בעיה מרכזית של הציונות הדתית היום.
כשאנחנו הסרוגים מדברים על עצמנו, אנחנו משתמשים יותר ויותר בשתי מילים מעצבנות: "מגזר" ו"אליטה". אני משתדל להתנזר משתיהן, וכאשר עורכים הדביקו לדבריי פעם־פעמיים את הכותרות הללו, מאוד לא אהבתי זאת.
המילה "מגזר" הייתה פעם חידוש קוּלי של עיתונאים מגניבים לתיאור הציבור הדתי הלאומי. כמנהג חידושים קוּליים, אחרי כמה שנים גם הדודות מיהרו לאמץ אותו. אבל אנחנו לא מגזר. אנחנו ציבור, קהילה. מגזר הוא סקטור, קבוצה חברתית מבודלת ומבודדת, המתכנסת סביב דאגה לאינטרסים שלה. אנחנו לא רוצים להיות שם.
גם המילה "אליטה" היא מרגיזה ומתנשאת. מי שקורא לעצמו "אליטה" מזמין כעס וניכור מקבוצות אחרות. מי שרוצה לתרום ולהוביל צריך לחשוב על עצמו כחלוץ, לא כאליטה. שמעתי אנשים אומרים באהבה על אחרים: אתם החלוצים, אתם המובילים; מעולם לא שמעתי אדם אומר לאחרים באהבה: אתם האליטה.
אף אחד לא יאהב קבוצה חברתית שתתבע יותר זכויות, רק משום שבעיניה היא אליטה.
צילום: נאור רהב
הכי גרוע הוא השילוב של "מגזר" ו"אליטה", שילוב של חשיבה אינטרסנטית עם זלזול באחרים. הרגיז אותי חבר הכנסת שתבע בזמנו עוד תקציבים למערכת החינוך הדתית בטענה שאנחנו אליטה מובילה, ולכן מגיע לנו. זו אמירה של שוליים, ועדיין היא מרגיזה, ואפילו מסוכנת. אני מצטער גם לקרוא עיתונאים סרוגים השואלים את שר החינוך, למה הוא לא מזרים תקציבים כדי להוריד את שכר הלימוד בישיבות ובאולפנות. אף אחד לא יאהב קבוצה חברתית שתתבע יותר זכויות, רק משום שבעיניה היא אליטה.
אמרו לי: כך בדיוק עשה השמאל במשך שנים הרבה. חלק גדול מתקציב התרבות של מדינת ישראל, ויש אומרים: רוב התקציב, אינו יוצא מהגבולות המוניציפליים של תל־אביב. במישור התרבותי עדיין שולטת בנו אליטה ישנה, שדואגת למימון יתר לעצמה, על חשבון הציבור. אז למה לנו אסור? על כך אני משיב, שכדאי לשים לב כמה האנשים הללו שנואים בציבור הרחב. לא כדאי לנו לחקות אותם.
אנחנו לא רוצים להיות אליטה, אלא חלוצים. לא אלו שעומדים באור הזרקורים, אלא אלו שנכנסים מתחת לאלונקה. חלוצים צריכים לדעת להקריב. איך נפתור את בעיית שכר הלימוד הגבוה בישיבות ובאולפנות? נשלם יותר. מי שרוצה יותר שעות לימוד ופעילויות חינוכיות, צריך לשלם על זה. ומה עם אלו שאינם יכולים לשלם? לא המדינה צריכה לדאוג להם, אלא אנחנו. הציבור שלנו אינו עשיר במיוחד, אבל גם אינו עני. יש מספיק אנשים בקהלנו שיכולים לעמוד בשכר הלימוד של הישיבות, אפילו לוּ היה כפול ומשולש. לכל מוסד חינוכי צריכה להיות קרן מלגות מפותחת. הורה שיוצא בכל שנה לחופשת סקי יכול לוותר על הבילוי הזה פעם בשנתיים־שלוש, ולתרום את הכסף לישיבה של בנו או לאולפנה של בתו, כדי לממן את התלמידים שאין להם, את בני העניים שמהם תצא תורה.
חלוצים אפשר להיות לא רק בהתיישבות. הרב נריה ז"ל היה חלוץ בחינוך. אורי אורבך ז"ל היה חלוץ בתקשורת. כל כך נחוצים לנו חלוצים בתחום הרעיונות והחשיבה, אנשים שיעזו לחשוב מחוץ למסגרת הצרה והדלוחה שמתיר לנו הפוליטיקלי־קורקט העכשווי. אנשים שגם יהיו מוכנים לשלם על זה מחיר.
מגזר דואג לחברי מגזרו; אנשי האליטה מגינים על אליטתם; אבל חלוצים אינם דורשים מונופול על החלוציות. להפך; כיוון שהאלונקה כבדה והשֶכֶם קצת כואב, הם שמחים בכל מי שמסכים לתת כתף. איילת שקד, אמנם ב"בית היהודי" אבל לא דתית, היא חלוצה בתחום המשפט. שולי רנד, דתי אבל בראש אחר, הוא חלוץ בתחום האמנות. הלוואי שיהיו לנו עוד שותפים רבים כמותם. האם באמת אנחנו רוצים ששר החינוך ידאג רק לילדים שלנו, ולא לילדים שלהם?
הפובליציסטים מזי הקצף ב"הארץ" מתחרים זה בזה בתיאור השפעתנו האדירה וכוחנו השטני, והשטויות הללו עלולות לעלות לנו לראש. אנחנו לא מוצלחים עד כדי כך. את ההיי־טק מחזיקים בעיקר חילונים תל־אביבים, במטכ"ל אין אפילו אלוף דתי אחד, ובכנסת יש מיעוט קטן של 15 ח"כים סרוגים. המפלגה שמייצגת אותנו אכן מרכזית בממשלה, אבל רק תודות לנסיבות מוצלחות ולמיומנות הפוליטית של ראשיה. בממשלה הבאה, אם בכלל נהיה חלק ממנה, נציגינו עלולים לקבל את תיק התוכים והכדורעף, או תיק הפקסים והמִדגֶה. אם זה יקרה נצטער, כי יש לנו מה לתרום, אך גם אז לא נתייאש. חלוץ לא תמיד צריך להיות חלוץ מרכזי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם