ראשי » חדשות » דעות

התעשייה השחורה של אישורי הכניסה לפלסטינים

אישורי הכניסה שישראל מעניקה לפלסטינים באמצעות "ארגוני שלום" אפשרו למחבל הדוקר בת"א להגיע לעיר. סביב האישורים מתקיימת גם תעשיית זיופים משגשגת. המתפ"ש: ההיתרים הוקפאו

המחבל שדקר בתחילת השבוע ארבעה בני אדם בתל־אביב הגיע לעיר במסגרת סיור של ארגון NPT) Natural Peace Tour), ארגון שעוסק בקירוב בין ישראלים לפלסטינים. מנהל בארגון הצהיר בהמשך היום שהמחבל "מגיע ממשפחה מכובדת מאוד, גם ברמה הכספית וגם ברמה האישית. הוא בחור צעיר שלומד באוניברסיטה ולא היה לנו חשד לגביו". עוד ציין המנהל כי "הארגון קיים זה חמש שנים, ואנו מביאים אנשים מהצד הפלסטיני ומכירים להם את הארץ דרך פגישות עם ישראלים. זו פעולה הומניטרית".

מתברר כי בלשכת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) קיים נוהל המסדיר את העניין בכותרת "נוהל עבודה מול ארגונים ישראליים". "ארגון ישראלי" מוגדר במסמך כ"ארגון אשר מוכיח כי אינו ארגון למטרות רווח ומטרותיו הנן קירוב לבבות, קידום השלום וכיוצא בכך. ארגון שכזה רשאי להגיש בקשות עבור פלסטינים".
 
עוד מצוין במסמך כי אין אפשרות להנפיק אישורים לתושבים הרשומים כמנועי כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות או משטרתיות, אך "במקרים חריגים ניתן לשלוח בקשה לאבחון הגורם המונע". נקודה מעניינת היא המספרים: אם בשנת 2014 רק 90 ארגונים הגישו בקשות מהסוג הזה, הרי שבשנת 2015 המספר קפץ ל־110 ארגונים.

לאחרונה נחשף כי כמו בתחום האישורים הרפואיים, גם כאן מתנהלת תעשייה שחורה. בחלק מהמחסומים נתפסו פלסטינים שהשתמשו באישורים מזויפים שנמכרו להם תמורת סכומים של 2,000־3,000 שקלים. המשטרה פתחה בחקירה ונציגי הארגונים הוזמנו לשימוע אצל המתפ"ש. שאלה נוספת היא האם ארגונים התומכים בבי־די־אס ובפעילות אנטי־ישראלית רדיקלית, מקבלים גם הם הכרה כ'ארגוני שלום' ומכניסים פעילים לישראל.

אגב, גורמים במנהל מסבירים שעל מנת להירשם כארגון העובד מול המנהל האזרחי יש להגיש טופס המעיד כי הארגון אינו פועל למטרות רווח, טופס רישום עמותה ממשרד המשפטים ומסמך המצביע על הארגון והיקף פעילותו, ושהיקף הכניסות אינו קבוע ומשתנה בהתאם לעונה ולבקשות הארגונים.

מהמתפ"ש נמסר בתגובה: "מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב פולי מרדכי, הנחה להקפיא את ההיתרים לצורכי ביקור בישראל הניתנים למוסדות ולארגונים עד לסיום התחקיר בעקבות הפיגוע שאירע השבוע בתל־אביב ולהפקת הלקחים. נדגיש כי בעקבות ערנות קציני המנהל האזרחי נחשף בנובמבר 2016 סחר היתרים בלתי חוקי שבוצע בחסות הנפקת היתרים לארגוני זכויות אדם. המנהל האזרחי ערך שימועים לארגונים אשר לא עמדו בהנחיות ובנהלים הקבועים. בהתאם, נשללו ההיתרים שניתנו לחלק מהארגונים, ואלו שלא עמדו בהנחיות הופסקה העבודה איתם. הארגונים נדרשו להגיש תוכניות מפורטות באשר לכל התכנים והפעילויות, בדגש על עמידה בנהלים. כמו כן, נוהל העבודה מול הארגונים עודכן והוגדרו קריטריונים נוספים לקבלת היתרים לצרכים אלו". נמשיך לעקוב.

זה היה אירוני במיוחד. רב העיר חולון, הרב אברהם יוסף, הורשע השבוע בשתי עברות של הפרת אמונים. הרב התנה מתן תעודות כשרות מהדרין לעסקים הפונים לציבור הספרדי, ברכישת השגחה מקבילה מ'בד"ץ בית יוסף'. מדובר בעסק משפחתי שהיה בבעלותו ובניהולו בעבר, עד שהעבירו לבעלות אחיו עם מינויו לתפקיד הרב הראשי. פרקליטו, עו"ד נבות תל־צור, טען כי גם רבה של בני־ברק, הרב משה לנדא בעיר בני־ברק, מתנה מתן הכשרים ברכישת השגחה מהעסק הפרטי שלו, ולכן העלה טענת 'הגנה מן הצדק' בגין 'אכיפה בררנית'. בתרגום לעברית: יש עוד רבנים שעושים את זה, למה נטפלתם דווקא אליי?

אבל מה שבאמת מטריד הוא מדיניות הכשרות של הרבנות הראשית שנחשפה במהלך המשפט. הרב יוסף לא הבין מה רוצים ממנו. הוא הסביר שישנן 'שתי אסכולות' של רבני ערים בכל הנוגע לאופן הענקת תעודת כשרות מהדרין מטעם הרבנות המקומית לבעלי העסקים בעיר. הראשונה מעניקה תעודת מהדרין בלי להציב דרישה מוקדמת מבעל העסק לשכור את שירותיו של גוף בד"ץ פרטי. הרב מעניק תעודת מהדרין של הרבנות בלי להיעזר בהשגחה פרטית נוספת אלא "מכוח עצמו".  ההשגחה, גם ברמת המהדרין, מתבצעת על ידי הרבנות המקומית בלבד.
 

במסגרת אסכולה זו, הסביר במשפט מנהל היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות ברבנות הראשית, מר יוחאי רפאל, ישנם רבני עיר המאשרים לבעלי עסק להחזיק בנוסף לתעודת המהדרין של הרבנות תעודת כשרות פרטית של גוף בד"ץ. התנאי הוא שהגוף הפרטי מאושר על ידי רב העיר, ואם לא כן תישלל מבעל העסק תעודת המהדרין מטעם הרבנות. מנגד, ישנם רבני עיר האוסרים על בעלי עסקים המחזיקים תעודת מהדרין מטעם הרבנות המקומית לשכור בנוסף את שירותיו של גוף בד"ץ כלשהו. כך פועלים בערים צפת, נתניה ופתח־תקווה.
אסכולה שנייה מעניקה תעודת מהדרין בכפוף לדרישה מוקדמת כי בעל העסק ישכור את שירותיו של גוף כשרות פרטי המאושר על ידי רב העיר וירכוש את חומרי הגלם מגוף זה בלבד.

במשפטו הסביר הרב יוסף שהוא משתייך לאסכולה השנייה, ובהתאם לכך פעל. לשאלת התובע מדוע רבנות חולון אינה מעניקה תעודת כשרות מהדרין ללא דרישה מוקדמת להתקשרות עם בד"ץ פרטי, השיב הרב יוסף כי "אני לא רואה את תפקידה של הרבנות להתעסק ברמת מהדרין".

אלא שהרב יוסף לא רק דרש מהעסקים להתקשר עם גוף בד"ץ פרטי, אלא גם דרש מהם לבחור מתוך רשימה סגורה שכללה את בד"ץ העדה החרדית, בד"ץ הרב לנדא (החב"די) ובד"ץ בית יוסף ששייך למשפחתו. בפועל, שני גופי הכשרות האשכנזיים מוכרים בשר שנשחט בחומרות ייחודיות (הבד"ץ החב"די לדוגמה, מאשר רק לחסידי חב"ד שטובלים במקווה ולומדים 'תניא' לשחוט את העופות) מה שהופך את הבשר שלהם ליקר במיוחד.

בעלי העסקים בחולון, שרובם פונים לציבור מזרחי או אשכנזי לא־חרדי, נשארו עם אפשרות אחת ויחידה - התקשרות עם בד"ץ בית יוסף. גופי כשרות מזרחיים מתחרים כמו בד"ץ הרב מחפוד לא נכללו ברשימה. כך מילא הרב יוסף את הבור מחולייתו, והתפיח את חשבונות הבנק של בני משפחתו.

הנקודה הזו מחייבת טיפול עומק: הרבנות חייבת להחליט אם היא גוף כשרות או רגולטור על כשרות. היא לא יכולה לפסוח על שתי הסעיפים. אם הרבנות מבקשת לשמר את מעמדה כגוף כשרות, היא צריכה לתת לבעלי עסקים תעודה על פי קריטריונים שקבעה, ולאסור מכול וכול על דרישה להתקשרות כפולה עם גופים פרטיים.

אם הרבנות איננה מסוגלת לספק את השירות הזה, היא צריכה להכריז על עצמה כרגולטור ולאפשר לכלל הגופים הפרטיים להציע שירותי כשרות, כשהתפקיד שלה הוא לקבוע פרמטרים לכשרות ולפקח על הגופים שיבצעו את מלאכתם נאמנה. לא יעלה על הדעת שמדיניות זו נתונה לגחמה מקומית של כל רב, בהתאם ל'אסכולה' שאליה הוא רואה את עצמו שייך. זהו גם פתח לשחיתות קשה כפי שראינו בפרשת הרב יוסף, וגם גזל בעלי עסקים הנדרשים לשלם פעמיים על שירות אחד. "במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב", והגיע הזמן שחברי הכנסת ירימו את הכפפה ויחוקקו חוק ברור בעניין.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח