תשעה חודשי מאסר ללוחם מג"ב שפלט כדור וגרם למות חברו
גלעד ויזמן הורשע בגרימת מוות ברשלנות, אחרי שכיוון את אקדחו לעבר אבי גרונוב ולחץ על ההדק מבלי שידע שהנשק טעון. נוסף לעונש הוא ישלם למשפחת המנוח פיצוי בסך 20 אלף שקל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום (ב׳) תשעה חודשי מאסר בפועל על גלעד ויזמן בן 23, לוחם משמר הגבול שכתוצאה מפליטת כדור מנשקו נהרג סמל שני אבי גרונוב.ויזמן הודה בעובדות כתב האישום שהוגש כחלק מהסדר טיעון ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, זוכה מעבירת הריגה, והורשע תחתיה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. נוסף לכך נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי על סך 20 אלף שקל למשפחת המנוח.
על פי עובדות כתב האישום, בחודש ינואר 2015 בהיותו לוחם משמר הגבול בשירות חובה, שהה ויזמן ביחד עם השוטר אבי גרונוב ז"ל, שהיה בן 19 במותו, ושלושה שוטרים נוספים בחדר המגורים בבסיס מג"ב ביד מרדכי. בין הנוכחים התנהלה שיחה חברית, תוך שהנאשם טיפל באקדח מסוג יריחו שהיה ברשותו.
במהלך השיחה, ותוך שהנאשם הפנה למנוח אמירה מתגרה כחלק מאותה שיחה חברית, כיוון הנאשם את האקדח לעבר המנוח, דרך אותו ושחרר נקירה. מהאקדח נורה קליע, שפגע בפניו של המנוח וגרם למותו.
יצוין כי במסגרת הסדר הטיעון הצהירו הצדדים כי מוסכם עליהם שבעת שהנאשם דרך ושחרר נקירה באקדח, הוא הניח שאין בה מחסנית או כדור, הגם שעובדה זו לא צוינה בכתב האישום.
בגזר הזין נכתב כי אריה גרונוב, אבי המנוח שהעיד נגד ויזמן בשלב הבאת הראיות לעונש, סיפר כי בנו, "הבכור ואח לשתי אחיות צעירות, היה תלמיד מצטיין, יכול היה להתקבל לעתודה רפואית אך, בחר להתגייס כלוחם. בנובמבר 2013 סיים בהצלחה את הטירונות במשמר הגבול, ושירת כעשרה חודשים בבסיס יד מרדכי".
לדבריו, המנוח היה ילד ממושמע, במהלך לימודיו ובמהלך שירותו הצבאי, ומעולם לא הזיק לאיש. העד ביקש להדגיש כי הנאשם אינו הקורבן באירוע, שכן הוא יוכל לחזור לחייו לאחר שירצה את עונשו, ואילו המנוח לעולם לא יחזור; לדבריו, "למשפחת המנוח כולה נגרם נזק קשה".
עוד נכתב כי בשלב הבאת הראיות לעונש "האב שיתף בתחושותיו הקשות ובאכזבתו מהתנהלות ההליך המשפטי, הן מהעובדה שהנאשם לא הואשם בעבירת רצח, הן מהעובדה שהמאשימה לא ראתה בו כמסוכן ולא ביקשה להגבילו, הן מכך שהוא לא שהה במעצר או במעצר בית, והן העובדה שהורשע בסופו של דבר בגרימת מוות ברשלנות.
"לבסוף ביטא האב את התחושה הקשה של המשפחה על כך שהמנוח נהרג מוות 'סתמי', לא במלחמה, בפיגוע, בתאונה או ממחלה, אלא על ידי מי שאמור היה להיות חברו לנשק, ועתר כי ייגזר על הנאשם העונש המקסימלי האפשרי".
עו"ד ציון אמיר, בא כוחו של הנאשם, אמר בשלב הקראת הטיעונים לעונש כי "אין מילים לתאר את הטרגדיה הקשה ואת עוצמת הכאב של משפחת המנוח, וכי עונש שיוטל על הנאשם לא יוכל לרפא את כאבה.
"לצד זאת", טען הסנגור, "מדיניות הענישה צריכה להביא בחשבון שיקולים נוספים שאינם קשורים בסיפוק אינטרסים שאינם ממין העניין או רגש נקמה, שכן עבירות הרשלנות הן עבירות ייחודיות, בעניינן קיים שיח אקדמי באשר להצדקה להטלת עונש מאסר על אדם שלא התכוון לבצע מעשה, אלא התרשל".
"עוד הפנה הסנגור לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי שלא נשקפת ממנו מסוכנות לביצוע עבירות בעתיד וכן; ניתן ללמוד ממנו על החרטה העמוקה שמבטא הנאשם, על, התמודדותו הקשה עם העבירה ועם תוצאותיה, עליהן הוא מתייסר ומעניש את עצמו על, הטיפול שהוא עובר מיו האירוע ועד היום ועל סיכויי שיקומו".
עוד נכתב בגזר הדין כי: "הנאשם עצמו אמר בהקראת הטיעונים לעונש, תוך שהוא חנוק מדמעות, שהוא מצטער על מעשהו, ושיש ימים שבהם הוא היה מעדיף להיות במקום חברו המנוח, ולא במקום שבו הוא נמצא היום".
השופטת גילת שלו כתבה בגזר הדין שמורכבות המקרה מקשה על הטלת העונש: "אין ספק כי מלאכת גזירת הדין היא מלאכה קשה, ובמקרה זה קשה מנשוא. מן הצד האחד, נאשם צעיר, שבמהלך חייו ניהל אורח חיים נורמטיבי ותרם לחברה, אשר במעשה לא מכוון, כתוצאה משגגה, קיפח ברגע אחד את של חייו חברו, וסובל מכובד משאה של תחושת האשמה על גרימת מותו של המנוח, ומתחושה כי הוא לא זכאי עוד לחיים טובים ומהנים, תחושה המובילה אותו להסתגרות, להתבודדות ולהענשה עצמית.
"מן העבר השני, חייו הצעירים והמבטיחים של המנוח שנגדעו בלא סיבה, ברגע מר אחד ונמהר, אשר הותיר את בני את משפחתו עם חלל עצום בלב, חלל שאף עונש שיוטל על הנאשם לא יוכל למלא, ושחייהם ככל הנראה לעולם לא ישובו להיות כשהיו".
עוד כתבה השופטת שלו על החלטתה לגזור על ויזמן מאסר בפועל: "לאור נתוניו האישיים החיוביים מאוד של הנאשם, התייחסותו לביצוע העבירה ונזקקותו הרבה לטיפול משמעותי, המצדיקים ללא ספק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, התלבטתי האם להעתר להמלצת שירות המבחן ולהטיל עליו עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, ולו על מנת שיוכל למצות את ההליך הטיפולי.
"בסופו של דבר, ולאחר התלבטות קשה, החלטתי כי לאור חשיבות הערך של קדושת החיים, מידת הרשלנות בענייננו והצורך בהרתעת הרבים ובמיגור התופעה של שימוש רשלני בנשק לא, ניתן להסתפק בעונש שאינו כולל מאסר בפועל ממש, ועל כן תינתן חריגה קלה בלבד ממתחם העונש ההולם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם