עולים לרגל: ירושלים קיבלה את הכביש שמגיע לה
אחרי אלפיים שנות ועוד קצת, ירושלים סוף–סוף קיבלה את כביש הגישה שמגיע לה. זה משמח, ובעיקר לא מובן מאליו
מי שעלה לירושלים בחודש האחרון, הבחין בוודאי בתוספת הכביש הרחב ומרובה המסלולים, המצויד בגשרים, מנהרות ומחלפים חדשים ומרשימים. פרויקט אדיר־ממדים שאורכו קילומטרים ארוכים, בנייתו נמשכה כמה שנים טובות ועלותו נאמדת במיליארדים.
בשנים האחרונות הארץ מוצפת בכבישים חדשים ומהירים, אבל עם כל הכבוד למהלך הכללי והמבורך שמוביל משרד התחבורה, בסיפור הזה של שער הגיא והעליות לירושלים יש משהו מיוחד, קסם של ממש.
בכל פעם שהוויז מעדיף עבורי את כביש 1 על פני 443, אני מתבונן לצדדים וחושב לעצמי, מתי בפעם האחרונה הדרך העולה לירושלים הייתה כה מכובדת, מזמינה, אפילו מפוארת.
השר כץ בטקס פתיחת מנהרות הראל בכביש 1. מתי בפעם האחרונה הדרך העולה לירושלים הייתה כה מכובדת, מזמינה, אפילו מפוארת.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אני אמנם נוהג ברכב מודל 2011 עם מזגן וגלגלצ ברקע, אך בכל סיבוב בכביש הזה, אני חושב על העולים לרגל שעלו בדיוק בדרך הזו. ברגל או בעגלה רתומה לחמורים וסוסים, משפחות שלמות שהניחו את שגרת החיים בצד ועלו לחגוג את הרגל בירושלים.
הבית חרב ואיתו ירושלים והדרכים המובילות אליה. יצאנו לגלות, פוזרנו והסתובבנו ברחבי תבל, הוכינו ונחבלנו. אחרי ככלות הכול חזרנו לארץ, הקמנו מדינה, שחררנו את ירושלים ובנינו אותה מחדש.
היום, בתזמון מושלם, חמישים שנה לאחר שחרור ירושלים, חזרנו לעלות לעיר שחוברה לה יחדיו בדרך הראויה. אז בפעם הבאה שאתם עולים לירושלים, תסתכלו סביבכם. במקום לדמיין את אלו שהלכו בה בערב פסח לפני אלפיים שנה, דמיינו את אלו שיעלו לרגל בבוא היום. אמנם סוסים ועגלות כנראה כבר לא תראו בדמיונכם, אבל מראה מרהיב (ופקקי ענק) של עם שלם שעולה לעיר מקדשו תראו גם תראו.
האמת היא שלא חייבים לדמיין. כבר עכשיו, אם תנמיכו קצת את המוזיקה, תפתחו חלון, תאטו ותציצו לצדדים, תראו סביבכם עוד כמה אנשים שפשוט עולים לרגל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם