חשיפת מברק הימלר למופתי: מסמך מפליל
הישראלים מואשמים פעם אחר פעם שהם נאצים, אבל המסמך בהקשרו המלא מספר את האמת: היו אלה הערבים הפלסטינים שהשליכו את יהבם על גרמניה של היטלר
בסוף החודש שעבר פרסם הבלוג של הספריה הלאומית את גילויו של המברק של היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג התנועה הלאומית הערבית שהתמקם באותה עת בברלין. למרות שהמברק היה ללא תאריך, ההנחה היא שהוא נשלח ב-2 בנובמבר 1943, יום השנה ה-26 להצהרת בלפור. קיומו של המברק ותוכנו היה ידוע בספרות הרלוונטית, אך נראה היה שהמברק המקורי אבד – לפחות עד השבוע שעבר.על פי חן מלול, אחד העורכים המשתתפים בבלוג של הספריה הלאומית, המברק הגיע לרשות הספריה הלאומית ב-1952, לפני כ-65 שנה. המברק קוטלג והוטמע על ידי הארכיבאים באוסף הספריה. לקראת 100 שנה להצהרת בלפור נערך חיפוש בארכיון והמברק של הימלר התגלה מחדש. גילויו של המברק המקורי הוא בעל ערך עצום, הרבה יותר מהדיווחים מכלי שני ושלישי על דבר קיומו. המברק מאשר בצורה דרמטית שהיתה גם היתה ברית בין גרמניה הנאצית לערבים הפלסטינים ושאר העולם הערבי. הברית הזאת כוננה על בסיס תמיכת הערבים בהשמדת העם היהודי; הם הכריזו כי מטרה זו היא אינטרס משותף, הבסיס לברית בין העמים ולידידות הקרובה ביניהם. אם כן, מדובר במסמך מפליל. לא פחות.
ניתן להבין את המברק בכמה מישורים: 1. מהצד הנאצי, קיים הפירוש הבסיסי ביותר. 2. הנסיבות שבהן פורסם המברק. 3. הנאום שנשא המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שחושף את התמיכה הבלתי מסויגת של הערבים הפלסטינים במטרה הגדולה. המברק של הימלר הוא חסר בושה ואינו זקוק לפירושים:
"אל המופתי הגדול אמין אל חוסייני, ברלין
מאז יסודה התנועה הנאציונל סוציאליסטית בגרמניה הגדולה חרתה על דגלה את המאבק נגד היהדות העולמית. כתוצאה מכך, התנועה עקבה תמיד באהדה מיוחדת אחר מאבקם של הערבים שוחרי-החירות, ובייחוד בפלסטין, נגד הפולשים היהודים. ההכרה באויב המשותף הזה ובמאבק המשותף שלנו נגדו הם שמחשלים את הברית הטבעית בין גרמניה הגדולה הנאציונל סוציאליסטית לבין המוסלמים שוחרי-החירות בכל העולם. ביום השנה להצהרת בלפור המחפירה אני שולח אליך ברוח זו את ברכותיי מקרב לב ואיחוליי להצלחה בדבקות במאבקכם עד הגשמת הניצחון הסופי המובטח.
"על החתום: היינריך הימלר"
יש להוסיף לטקסט הזה, שדווח בתקשורת, את ההקשר ההיסטורי. הימלר שיגר את המברק בכוונה כדי שהמופתי יוכל לקרוא אותו בפני עצרת המונים שנערכה באולם הלופטוואפה בברלין במחאה על הצהרת בלפור. העצרת שודרה בשידור ישיר ב-2 בנובמבר, ולמחרת היה שידור נוסף של ההקלטה. בנות הברית תרגמו ותמללו את השידורים האלה בזמן המלחמה, וב-1947 מוריס פרלמן הוציא לאור כמה מהטקסטים האלה בלונדון. בזכות התמלולים האלה אפשר לקבל תחושה אמיתית לגבי הרגע של ההתרחשות. הנה תיאור צבע של השדרן הנאצי מהעצרת הנאצו-מוסלמית באולם הלופטוואפה:
"אנו נמצאים בבניין הלופטוואה בברלין. נמצאים כאן המנהיגים הערבים. הם באו למחות נגד הצהרת בלפור. האולם מלא בדגלים לאומיים ערביים המתנוססים מכל עבר. ביניהם מונפים פלקאטים עם תמונות של גיבורים פטריוטים ערבים. ערבים ומוסלמים מכל ארץ בעולם נוהרים אל תוך האולם. יש ביניהם מרוקאים, פלסטינים, לבנונים, תימנים, אנשים מארץ חיג'אז (שבערב הסעודית), הודים, איראנים, ונציגים מוסלמים מכל פינות אירופה. באולם נמצאים אזרחים גרמנים רבים, ידידי הערבים, בעלי תפקידים בכירים בממשלה, אזרחים וקציני צבא כאחד, ישנו כאן אחד מבכירי האס-אס, נציגי שגרירויות זרות. בראשם נציגים מהשגרירות היפאנית. הקהל מונה מאות אנשים. והנה אני רואה את המופתי של ירושלים עושה את דרכו אל תוך האולם. הוא לוחץ ידיים לכמה מהנוכחים המכובדים ועולה עכשיו על הבמה כדי לשאת את נאומו".
הטקסט והטקס הנלווה הם מידע ממקור גלוי. מהתיאור החי ברור לגמרי שהעצרת היתה מפגן תמיכה ציבורי רשמי מטעם גרמניה הנאצית. המשטר הנאצי הפגין את מחויבותו והטיל את מלוא יוקרתו לתמיכה בערבים ומנהיגם המופתי תוך השקעה כספית לא מבוטלת. חאג' אמין אל חוסייני קרא באירוע שני מברקים. בנוסף לברכתו של הרייכספיהרר היינריך הימלר, הוא הקריא גם את מברקו של שר החוץ פון ריבנטרופ. מברקו של הימלר כפי שראינו הוא בעל עניין מיוחד.
אבל יש ממד נוסף של משמעות. עשיתי תחקיר קצר ואני מביא כאן את הדברים שאמין אל חוסייני אמר בנאומו אחרי הקראת המברק:
"גם גרמניה נלחמת נגד האויב המשותף המדכא את הערבים ואת המוסלמים בארצותיהם השונות. היא הבינה בצורה מושלמת את היהודים והחליטה למצוא פתרון סופי לאיום היהודי, פתרון שיבלום את מזימותיהם בעולם.
"ערבים ומוסלמים! הזהרו שלא להחמיץ את ההזדמנות, ואל תתנו להונאה של בעלות הברית להסיט אתכם מהמטרה של שחרור פלסטין הקדושה מההתנחלות ומתהליך הייהוד השלם שלה. אל תפחדו מאויביכם ומהתעמולה שלהם ואל תשכחו שבכל פעם שנלחמתם ביהודים, הם היו הצד המפסיד (סערת תשואות). אללה קבע שלעולם לא יהיה הסדר יציב ליהודים, ולא תוקם עבורם שום מדינה... אין לי צל של ספק שנגשים את הניצחון נגדם, למרות הסיוע המאסיבי של בנות הברית האכזריות. אללה עוזר בניצחון לאלה שעוזרים לו. אנו ננצח ונשחרר את האדמות מציפורני בנות הברית".
האם יכול להיות משהו יותר ברור? המופתי חוגג על הפתרון הסופי, המדיניות הנאצית של רצח-עם. אפשר לראות את המהות הטוטאלית של הברית בין הערבים הפלסטינים לגרמניה – את האחדות של הערבים עם פשעי הנאצים. נעיר רק שהנאום הזה משקף את החידוש בשיטותיו של המופתי שידע לשלב בין פוליטיקה לדת, מה שאחדים מכנים "איסלאמיזם".
הישראלים מואשמים היום פעם אחר פעם שהם נאצים, אבל המסמך בהקשרו המלא מספר את האמת. היו אלה הערבים הפלסטינים שהשליכו את יהבם על גרמניה של היטלר. אנחנו שומעים בלי סוף את הטיעון הפלסטיני השגור: "למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר על גורלם המר של יהודי אירופה?" אולי המברק של הימלר ונאום המופתי ב-1943, מציעים התחלה טובה להבנת הבעיה. אולי ידידינו הפלסטינים ימצאו כאן נתיב לחיפוש כמה תשובות במענה לשאלה שלהם.
לאחר תבוסתם, השקיעו עצמם כמה מהאינטלקטואלים וההיסטוריונים המובילים של מערב גרמניה בהתמודדות עם פשעי העבר ועשו מאמץ כנה במתן דין וחשבון לעצמם. התהליך הזה נודע במושג vergangenheitsbewaltigung. זה לא היה מושלם. אבל התוצאות היו חיוביות ותרמו בצורה משמעותית לשיקומה של גרמניה המודרנית. גילויו של מברק הימלר וחשיפת האחריות הפלילית של הערבים הפלסטינים מרמז שזהו הזמן הנכון מבחינתם ללכת בעקבות הדוגמא שהציבו בעלי בריתם מימי המלחמה.
ד"ר פישמן הוא עמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
אקו"ם