החיסול בעזה: האם כוח ההרתעה של "צוק איתן" מתפוגג?
תגובה מעזה לחיסולו של בכיר הזרוע הצבאית של חמאס, מאזן פוקהא, תעיד על הצלחתו או לחילופין על כישלונו של "צוק איתן". אם בארגון יגיבו באופן חריג - משמע שהשקט ששרר צפוי להסתיים
בניגוד גמור לפסטורלית השוררת סביב רצועת עזה, בימי אביב אלו, רצועת עזה פנימה מבעבעת. על כך יכול להעיד יותר מכל החיסול של איש החמאס, מאזן פוקהא. שני היבטים מעניינים יש באירוע הזה, הראשון הוא שאין "טביעות אצבע" של המבצעים, והשני הוא שחמאס לא הגיבה באופן מיידי כלפי ישראל, המהווה עבורם "האשם המידי". מאין נובע דפוס אי-התגובה הזה, ולמה יש לצפות?ראשית, בחמאס מיהרו לאיים על תגובה משמעותית "במקום ובזמן", זאת תחת הבנתם כביכול שסוכני מוסד ביצעו את החיסול, ועל כן ישראל עתידה לשלם מחיר כבד, כהגדרתם. זהו ככלל מצב חריג כיוון שגם איום מסוג זה בדרך כלל מלווה במענה מיידי בסדר גודל כזה או אחר בתצורה של ירי רקטות. אולם הפעם, כאמור, בחמאס נמנעו מכך.
מאזן פוקהא. חיכוך פנימי בין חמאס ובין הפלגים השונים המתרוצצים בתוך הרצועה?
שנית, דווחנו לאחרונה על לא מעט פעולות שהתרחשו בזירה הדרומית שכללו הפעלת מילואים, תרגולי פתע, כל זאת כחלק מהנחיית הרמטכ"ל להגביר את רמת המוכנות לקראת חג-הפסח הקרב. האם יש קשר בין הדברים? אין לדעת, אולם הדבר עשוי להסביר את אי-המענה המידי של חמאס, אשר מערך ההכנות הצה"לי לא נסתר מעיניו. בהינתן שצה"ל מוכן יורדת ההצדקה לפעולה מיידית.
בנוסף לאלו, מתחברת סוגייה נוספת, והיא ההבלגה של חמאס על האירוע שהתרחש ביום שלישי האחרון לפנות בוקר, שעה שדמויות התקרבו לגדר הביטחון, ונפתחה עליהם אש של טנקי צה"ל - חמאס טענו שהדמויות היו תמימות, וגם כאן יש לתהות מדוע דפוס התגובה של חמאס כה "רך", בהינתן שמדובר ב"חפים מפשע".
חיבור שלוש התובנות שלהלן יכול להוביל לשני תרחשים אפשריים, שראינו כל אחד מהם בעבר: התרחיש הראשון הוא שייתכן שבחמאס מתכננים משהו גדול יותר, ולכן מחכים לשעת כושר על-מנת להוציאו לפועל. אירוע מערכתי מסוג זה דורש זמן והכנות, ולכן בשלב זה מעדיפים בחמאס להנמיך "חתימה", בטח כאשר רמת המוכנות של צה"ל גבוהה.
הלוויתו של מאזן פוקהא ברצועת עזה. יום אחד אינו מעיד על היום שבא אחריו.
צילום: EPA
התרחיש השני מתבסס על הנחה שהחיסול של פוקהא היה תוצאה של חיכוך פנימי בין חמאס ובין הפלגים השונים המתרוצצים בתוך הרצועה ומאתגרים את ההגמוניה של חמאס. במצב זה התגובה היא דקלרטיבית בלבד, והיא כביכול מכסה על מבוכה אפשרית בתוך הארגון, בהינתן שדמות מרכזית נפגעה באופן שבו נפגעה.
מעבר לאלו, חל שינוי הנהגתי בחמאס עזה, עת איסמאיל הניה הוחלף על-ידי יחיא סינוואר. לתחלופה מסוג כזה יש השלכות על גמישות התגובה והמדיניות. ייתכן שסינוואר לא ממהר, למרות הצהרותיו הלוחמניות עם כניסתו לתפקיד. וגם לזה יש משמעות: אם בחמאס נמנעים מתגובה מידית, ייתכן שבכל זאת מדובר בחלק מההשפעות של מבצע "צוק איתן", ששינה את מערך ההבנות סביב הגבול עם מצרים, והוביל לדפוס פעולה קשיח כלפי חמאס מצד המצרים.
בחודשים האחרונים יש הפשרה של היחסים בין חמאס ובין מצרים, המאפשרת גמישות סביב היוצא והנכנס במעבר רפיח שהוא עורק חיוני עבור חמאס. בהקשר הזה לא מן הנמנע שהמצרים הזהירו את חמאס מפני תגובה כלפי ישראל, ומכאן אנו רואים איפוק.
אולם לצד כל הרציונליזציה המתוארת כאן תנועת חמאס כבר הראתה לנו בעבר, שיום אחד אינו מעיד על היום שבא אחריו. בהינתן הנהגה אחרת, קשה לצפות מה באמת תהיה התגובה, ואם תהיה, לאן היא עשויה לדרדר את המצב.
מעל שנתיים וחצי עברו מאז סיום המבצע הדרמטי ביותר בתולדות "יחסינו" עם עזה. מדובר באמת בתקופה חריגה וחסרת תקדים בשקט היחסי הנובעת בעיקר מעומק הנזק שנוצר לחמאס, מההרתעה הישראלית, ומהקשיחות המצרית.
כך או אחרת, תגובה של חמאס, אם תהיה, תעיד על הצלחתו או לחילופין על כישלונו של מבצע "צוק איתן". אם בחמאס יגיבו באופן חריג, משמע שהחל לפוג תוקפה של ההרתעה שנוצרה בעקבותיו. לפחות דבר אחד בטוח וגלוי, בצה"ל כבר השכילו להכין את הכוחות ואת השטח להתפתחויות אפשריות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם