האנטישמיות חדרה למעמקי השמאל הישראלי
הנסיון להסוות את תמיכת השמאל בטרור הערבי באמצעות חנופה למזרחים, באמצעות מאבק מדומה נגד אפליה ו"גזענות אשכנזית" – נדון לכשלון משום שמאחורי תחפושת הסבתא השמאלנית החנפנית והסכרינית נחשפות שיני הזאב של האנטישמיות והאנטי-ציונות
האם היסוד האנטישמי חדר למעמקי השמאל הישראלי? למי שקורא טוקבקים ב'הארץ' זה ברור. 90 אחוז מהתגובות העממיות שמאליות לטורי הארץ מתנדנדים בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. מזה 60 שנה לפחות שכל החוקרים מסכימים כי אין הבדל בין השניים.אכן, כניסה מקרית למהדורת 'הארץ' באנגלית משאירה בקורא הרגיל תחושת בחילה. יהודים – יהודים – יהודים. הכל יהודים. גם כותרת אגרסיבית במהדורה העברית כמו "פשע שנאה מאורגן" תקבל את האוקטן העודף שהופך אותה לאנטישמית בגירסה האנגלית: "הפשע המאורגן של ישראל נגד המיעוט המוסלמי". הנה לכם, מדינת ישראל היא ארגון פשע. כך גם כתב לא מכבר אינטלקטואל ילדותי שכבר עשה פוסט-דוקטורט בשם עופרי אילני. דור שני או שלישי של סטליניסטים. הוא כותב תחת הכותרת 'לישראלים כל אסון הוא הזדמנות'. בטור קודם טען, שבישראל כבר שולטים מזה שנים ראשי כנופיות פשע כמו אולמרט ונתניהו. עכשיו הוא עבר לתווך הזואולוגי-בוטני: ישראל היא סוג של עשב שוטה. היא משגשגת על חורבן הסביבה. על חשבון אסונות של אחרים. והאסון הפלסטני הוא כבר אמר?
הציונות שוקעת? על הישראלים מהאליטות החלוציות לשעבר השתלטה דמות ''היהודי הלא-יהודי''.
צילום: סוכנות הידיעות ''חדשות 24''
זוהי האשמה פרוגרסיבית שמתחברת עם התיאוריות של הנאצים. היהודים בדמות הישות הקולקטיבית של ישראל עוסקים בהרס ומרוויחים מזה, בעיקר במלחמות. מה שמאפיין את 'הארץ' כחוד החנית של האנטישמיות השמאלית החדשה היא הדגש עד כדי שטיפת מוח בכל טור וכתבה על "האתוס הגזעני של ישראל". כך עולה מטור דעתני ומנומק של עדה אושפיז. כשהציונות היתה בשיא התנופה, לא נשמעה כמעט האשמה בגזענות. הז'רגון הקומוניסטי של פעם האשים את הציונים במתן שירות לאימפריאליזם. אצל השמאל הרדיקלי הישן, קומוניסטי או לווייני, עדיין שומעים הדים להאשמות בנוסח של פעם: היהודים שולטים במדיניות החוץ האמריקנית, בתקשורת, בכלכלה. עיבוד קומוניסטי לתיאוריות הקונספירציה שהזינו את הנאצים והקומוניסטים כאחד בשנות ה-20 וה-30.
אבל 42 שנה אחרי החלטת האו"ם שאותה יזמה ברית המועצות, המשווה בין ציונות לגזענות, ו-16 שנה אחרי ועידת דרבן, ההאשמה האולטימטיבית של ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית קנתה אחיזה עמוקה בתודעת השמאל הישראלי. עדה אושפיז המגיבה למאמרה של אווה אילוז בנושא המזרחים משדרת את הפליאה השמאלית הרגילה על כך, שהשמאל לא מצליח לגעת במזרחים. היא מנסה כל מיני הסברים כמענה לשאלה, למה המזרחים לא נענים לחיזורי השמאל? המסקנה: הם הפנימו את האתוס הגזעני נגד הערבים.
מה בקשר לתגובה אינטואיטיבית של יהודים שלמים כלפי ישראלים שהתגייסו בכל מאודם למען המלחמה של המוסלמים נגד הישראלים? הפלסטינים על כל פלגיהם, האיסלאמיסטים והלאומנים, הם היורשים של המאבק הקולקטיבי נגד היהודים. ההתעלמות מההמשכיות הקיימת מאז הפוגרומים של ראשית המאה ה-20 ברוסיה ואוקראינה, דרך השואה והפרעות ביהודי ארצות ערב, עבור למלחמות ערב בישראל, היא זו שמקוממת כל יהודי שורשי נגד השמאל.
אם יש תכונה אחת שמייחדת את רוב יהודי המזרח מ"האשכנזים" זה שהם אינם חצויים. הם אינם צריכים להיות "דוסים" כדי להרגיש יהודים ולחוש זיקה עמוקה לעמיות היהודית. על הישראלים מהאליטות החלוציות לשעבר השתלטה דמות "היהודי הלא-יהודי", כפי שהגדיר לפני הרבה שנים יצחק דויטשר. היהודי הלא-יהודי הופך ליהודי רק כדי להוסיף כוח אש למלחמתו בציונות או במדינת ישראל. כך שכל הנסיונות להסוות את תמיכת השמאל בטרור הערבי באמצעות חנופה למזרחים, באמצעות מאבק מדומה נגד אפליה, נגד "גזענות אשכנזית", למען שוויון כלכלי אנטי-קפיטליסטי – כל זה נדון לכשלון משום שמאחורי תחפושת הסבתא השמאלנית החנפנית והסכרינית נחשפות שיני הזאב של האנטישמיות והאנטי-ציונות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם