נשיאת העליון הבאה לא תעשה חיים קלים לשקד

פרישת השופט דנציגר מהעליון מעניקה לשרה שקד הזדמנות להשפיע על מינוי נוסף שיבריא את בית המשפט. עם הנשיאה הבאה אסתר חיות, זה לא הולך להיות קל

מקור ראשון
יהודה יפרח | 11/3/2017 22:00
בימין לא לבשו שק ואפר השבוע בעקבות הודעת הפרישה המפתיעה של שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר. "החלטתי לסיים את כהונתי בעוד שנה נובעת מסיבות אישיות, ואינה נוגעת לסיבות הנובעות מעבודתי השיפוטית", כתב השופט לנשיאה מרים נאור. אלא ש'סמיכות הפרשיות' לפרישת השופט צבי זילברטל מעלה חשש סביר בנוגע לנסיבות שהובילו את שני השופטים לפרוש חמש שנים לפני קו הסיום: עומס מוגזם ותחושת שחיקה.

דנציגר, בעברו עורך דין מצליח במגזר הפרטי, מונה לפני כעשור על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן כסוג של קונטרה לאסכולת האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרן ברק. התוצאה מלמדת עד כמה ענייני המינויים הם חמקמקים ונזילים.
 
צילום: אתר הרשות השופטת
השופטת אסתר חיות. בעלת גישה עיקשת ולוחמנית הרבה יותר מזו של נאור. צילום: אתר הרשות השופטת

צנצנת דבש אחת העניק דנציגר לעם היושב בציון: ביטול 'הלכת אפרופים' הברקית, והחזרת השפיות למערכת דיני החוזים. חוזה הוא מה שכתוב בו ולא מה שהשופט מדמיין שאמור להיות כתוב בו, קבע דנציגר בפסק דין מכונן. אבל לצד צפיחית הדבש הקטנה, הציבור זוכר בעיקר הרבה מאוד עוקץ. פסיקותיו של דנציגר מיצבו אותו כאחד מנושאי דגל האקטיביזם הליברלי במשכן. מביטול סעיפים בחוק החרם, דרך שלילת סמכות בתי הדין להטיל חרם על סרבני גט וכן מתן היתר למוסטפה דיראני לתבוע את המדינה (שניהם בדעת מיעוט), ועד לפסילת ההסכם לפינוי עמונה לצד שלל פסיקות מקוממות בענייני יישובים לא מוכרים ביו"ש.
 
צילום: אבישג שאר ישוב
איילת שקד. הזדמנות נוספת. צילום: אבישג שאר ישוב

פרישתו של דנציגר בפברואר 2018, יחד עם פרישתו של השופט אורי שהם מאוחר יותר באותה שנה, מעניקים לשקד הזדמנות להשפיע על שני מינויים נוספים בבית המשפט העליון, כולי האי ואולי אם הממשלה תאריך ימים. לחמישה שופטים בעליון (השניים הללו יחד עם שלושת המינויים האחרונים, כשג'ורג' קרא לא נספר) יש כבר מומנטום שעשוי להרים תרומה משמעותית לתוכנית ההבראה המתבקשת של הערכאה. אלא שזה לא יהיה קל, משום שהנשיאה הבאה אסתר חיות מתוארת בידי מכריה כבעלת גישה עיקשת ולוחמנית הרבה יותר מזו של נאור.

ואם דיברנו על עומס, אפשר בהחלט להקל עליו ולייעל את עבודת בית המשפט. הדרך לעשות זאת היא לקרבו במעט למקביליו במדינות אחרות, ולנסות לשלול ממנו את התואר המפוקפק של בית המשפט העליון העמוס ביותר במערב. השופטים עצמם יודעים היטב שלא מדובר כאן במשאבים או בכסף, אלא בגישה. בית המשפט מתערב הרבה יותר מדי בריבים לא לו. השופטים כותבים דיסטרציות שלמות על נושאים שבסמכות הממשלה, הכנסת או ערכאות נמוכות, במקום להתמקד בטיפול בערעורים ובהגנה על זכויות האזרח. מי שעומס על שכמו סמכות אבסולוטית על כל מה שזז במדינה, שלא יופתע לגלות פריצת דיסק בגבו השחוח.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך