השופטות שנאור מתעקשת למנות הן סדין אדום
חברי הוועדה למינוי שופטים רואים את השפל התדמיתי שאליו הגיע ביהמ"ש, ומבינים שאין פרבילגיה לשמר את ההגמוניה של שופטים רדיקליים מהשבט הלבן. נאור חייבת להבין שירידה מהעץ הגבוה של מינוי בן אור ורונן איננה 'תבוסה' אלא צעד בונה אמון כלפי הציבור
הדיונים בין חברי הוועדה לבחירת שופטים הגיעו למבוי סתום. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והמשנה לנשיאה אסתר חיות, מתעקשות על מינוי שופטת המחוזי בירושלים נאווה בן אור או שופטת המחוזי בתל אביב רות רונן לבית המשפט העליון. השופטות מתקשות להפנים את השינוי במדיניות הממשלה, במסגרתו שרת המשפטים גמרה אומר לסיים את התקופה שבה בית המשפט העליון משבט את עצמו בדמויות תואמות אהרן ברק.שקד ורוב חברי הוועדה דואגים בכנות לאמון הציבור במערכת המשפט. הם רואים את השפל התדמיתי שאליו הגיע המוסד בציבור, ומבינים שאין לו את הפרבילגיה לשמר את ההגמוניה של שופטים רדיקליים ואקטביסטיים מהשבט הלבן.
שר המשפטים שקד ונשיאת בג''צ מרים נאור. חייבת לרדת מהעץ.
צילום: מירי צחי
לנאווה בן אור יש רקורד עתיק של פסיקות שנויות במחלוקת הממצבות אותה עמוק בתוך אסכולת השמאל החילוני-ליברלי. כך למשל, אחרי שבית משפט השלום קבע כי יהודה גליק שהתפרנס כמדריך תיירים על הר הבית רשאי להמשיך לעלות להר, שכן כי אין בהתנהלותו משום 'סכנה לשלום הציבור', הפרקליטות ערערה למחוזי. בן אור הייתה הכתובת האידיאלית מבחינתה לערעורים מסוג זה. גם הפעם היא לא הכזיבה וקבעה כי "פעולותיהן של הרשויות המוסמכות, אשר החליטו לאסור על כניסת המשיב להר הבית, הינן פעולות שלטוניות מובהקות". היא הפכה את פסק הדין של השלום והטילה על גליק הוצאות משפט על סך 7,500 שקלים.
הלאה, מעשה בשני מחבלים שרצחו אזרחית ישראלית בסמוך לטיילת ארמון הנציב. המחבלים נמלטו לביתם בשכונת אבו-תור וכוח משטרה שהבחין בהם ביצע מרדף. במהלך המרדף ירו לעברם השוטרים, אחד מהמחבלים נהרג. משפחת המחבל הגישה תביעת נזיקין כבדה נגד המדינה, אך שופט בית המשפט השלום דאז דוד מינץ דחה אותה על הסף. משפחת המחבל ערערה למחוזי והשופטת בן אור קיבלה את הערעור תוך התפלפלות משפטית בשאלה האם נכון להגדיר את החוליה כ'ארגון טרור' והאם השוטרים שבצעו את המרדף היו בסכנת חיים והאם הירי היה מוצדק.
נאווה בן אור. רקורד עתיק של פסיקות שנויות במחלוקת.
בתיק אחר דחתה את עתירת תושבי בית יהונתן במזרח ירושלים וקבעה כי צו האיטום שהוצא לבית הינו חלוט ובתוקף ועל העיריה לבצעו. מאידך היא קיבלה את עתירת תושבי שכונת עין ג'ויזה שבכפר וולאג'ה וקבעה כי הם זכאים לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. היא הכירה בלימודי הרפואה באוניברסיטת אל קודס שהפכה לקן טרור בשל 'חופש העיסוק', קיבלה את עתירת מיכאל ספרד שייצג את 'עיר עמים' בדרישה לבטל את ההסכם של רשות הטבע והגנים עם עמותת אלע"ד בנוגע להפעלת הגן הלאומי 'סובב חומות ירושלים', קיבלה עתירות לאיחוד משפחות של ערביי ישראל עם פלסטינים ועוד. בעברה כיהנה בן אור במחלקה הפלילית בפרקליטות, שם הייתה שותפה בדיון אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש שאישרה ל'שמפניה' אבישי רביב להמשיך בפעילות פרובוקטיבית ומתסיסה ליד אוניברסיטת בר אילן.
נגד השופטת רות רונן קיבל נציב תלונות הציבור על השופטים את תלונת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. תחילתה של הפרשה בעתירה של עמותת "גישה" הפועלת למען זכות התנועה של הפלסטינים, בבקשה לחייב את משרד הביטחון למסור לעמותה מסמכים בנוגע למדיניות משרד הביטחון באשר למעבר אנשים וסחורות לרצועת עזה וממנה. העמותה ביקשה גם לקבל מסמך הקובע מהו המינימום התזונתי הנדרש לקיומם בכבוד של תושבי הרצועה.
השופטת רות רונן. כשלים בפסיקה וניגוד עניינים.
צילום: לקוח מאתר בתי המשפט
רונן הורתה למשרד הביטחון להעביר את המידע למרות שחוק חופש המידע לא כולל אינפורמציה בעלת משמעות ביטחונית, והוסיפה הוראה למשרד למסור את שמות קציני צה"ל ומפקדיו שעסקו בחיבור המסמך. מעבר לכשלים שבפסק הדין שעשוי היה לחשוף את ישראל לסכנות ביטחוניות עקב פרסום מידע רגיש, בסמוך ולאחר מכן נחשף בתקשורת כי איש העסקים זאב ברגמן, בעלה של השופטת, הוא חבר בהנהלת הקרן החדשה לישראל שתומכת בעמותת "גישה", וכי משפחת השופטת תרמה במשך ארבע שנים יותר מ-350 אלף שקל לקרן החדשה לישראל.
המטרה המרכזית של הוועדה למינוי שופטים היא להרגיע את המערכת: למנות שופטים ראויים, מאוזנים ושמרנים, להחזיר את אמון הציבור בבית המשפט ולשקם את מעמדו בציבוריות הישראלית. ציבור הבוחרים לא יסלח ולא ישכח לנבחריו על כשלון במטרה הנעלה הזו. נאור חייבת להבין שירידה מהעץ הגבוה אינה 'תבוסה' אלא צעד בונה אמון כלפי הציבור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם