לונדון חיכתה לו: הפגישה עם מיי - חימום לטראמפ
לוח טיסות עמוס של רה"מ הוא הזדמנות טובה לתאר כיצד הן נראות מאחורי הקלעים. במיוחד כאשר בריטניה עסוקה בברקזיט, ראש ממשלתה מאוהבת בישראל והמניות של מדינת היהודים בעלייה
ושוב מכריז הקברניט "אדוני ראש הממשלה, רעיית ראש הממשלה, ברוכים הבאים לטיסת אל-על". הבואינג הישן לוקח אותנו הפעם ללונדון. בשבוע הבא היעד הוא וושינגטון, ובעוד שבועיים סינגפור וסידני. אינני יודע כיצד בני הזוג ואנשיהם עומדים בעומס הנסיעות הזה, כי אני לפחות כבר קרסתי.
אז נכון, הדיילים מקסימים, הפמליה במחלקה ראשונה או בעסקים, ובחלק מהנסיעות, כמו זו השבוע, לביבי מסדרים מיטה להניח את הראש, ואנחנו העיתונאים מקבלים לפחות שני מושבים כי חצי מהמטוס ריק. ובכל זאת, עם כל הצ'ופרים וההקלות, עדיין מדובר במאמץ של נסיעה לחו"ל, עם הפרשי שעות ותרבויות ועם שעות אינסופיות של בטלה מאונס במטוס נוסעים מנותק מהעולם.
המטוס, אגב, איננו של מדינת ישראל או ממשלתה, אלא מוחכר מחדש בכל נסיעה ממלכתית מהחברה מוכת השביתות. לא ברור כיצד ומדוע אפילו לאבו-מאזן יש מטוס משלו, אבל למעצמה הכלכלית-צבאית-טכנולוגית ששמה ישראל עדיין אין. לתצוגת הכאילו-אייר-פורס-1 מתווסף הטקס המשעשע-משהו של "דבר ראש הממשלה בעלייה למטוס". המחזה מתרחש בפינה נידחת של נתב"ג, שהעיתונאים והפמליה מובאים אליה באוטובוסים של טיסות 'לואו קוסט'. לא שאני מתלונן, אבל מדובר בסידור נוח הרבה פחות מהשרוולים בטרמינל 3.
שם, על האספלט המהוה, אנשי הלוגיסטיקה פורסים שטיח אדום ומניחים מעמידי דגלים, כדי לשוות נופך ממלכתי לארבעת הצעדים שנתניהו ושרה עושים מהלימוזינה למדרגות. כשהם ייצאו מהאוטו, במשחק ידוע מראש, מקהלת העיתונאים, הצלמים והעוזרים ידחפו אלה את אלה עד שבני הזוג יתייצבו בגבם לדגלים, שייראו בתמונה.
נתניהו תמיד יאמר משהו בנוסח "האינטרס הלאומי הכולל שלנו", כדבריו השבוע. לא שהאמירות בלתי חשובות, זו רק הסיטואציה הסוריאליסטית משהו. כשההצהרה תסתיים, אנחנו העיתונאים נשעט למטוס במדרגות האחוריות, בעוד הזוג והמאבטחים יטפסו בקדמיות. גם כאן, אגב, כל אחד מקבל כרטיס עלייה למטוס עם מושב מסומן.
ההמראה, כמו מהלך הטיסה, יתנהלו באופן רגיל לגמרי, אך לאחר הנחיתה הקפטן יברך בדרך כלל את נתניהו בברכת הצלחה בשליחותו. במקרים חריגים הנחיתות נעשות בזווית חדה יותר, כדי לקצר את זמן השהייה על המסלול.
בשעות הטיסה הרבות אנחנו העיתונאים נייחל שנתניהו או מי מאנשיו ייצאו אלינו בחלקו האחורי של המטוס כדי לתדרך, לספר או לתבל את השעמום. מובן שנביט בעיניים כלות במי מאיתנו שייקרא אחר כבוד לחלק הקדמי של המטוס. פעם קרה שבניגוד לכללי הבטיחות נתניהו דיבר איתנו דווקא בהנמכה, עד שתי דקות לפני שהמטוס נגע בקרקע. על כל פנים, גם אחרי אינספור שנים וטיסות, לי אין דרך לנבא מתי הוא מחליט לדבר ומתי לא.
לזכותו ולזכות הדובר שלו ייאמר שבכל נסיעה הם מקפידים לפחות על תדרוך עיתונאים אחד, אם לא באוויר אז על הקרקע, בטרם נתחיל את הדרך חזרה. התוספות הבלתי פורמליות הללו הם הערך העיתונאי המוסף של הנסיעות. הרי ההצהרות והתמונות הפומביות מועברות במהירות הווטסאפ גם מהחורים הנידחים בעולם. אז אמנם נתניהו מנסה לאחרונה לייצר מהדורת חדשות אלטרנטיבית בדף הפייסבוק שלו מדי ערב, אבל גם הוא יודע שרוב מוחלט של העם עדיין צופה בטלוויזיה או גולש באתרי החדשות באינטרנט.
עם המחשבות האלה נחתנו ביום ראשון בלילה בבירת הממלכה המאוחדת. מטרמינל ה-VIP של הית'רו אצנו אל המכוניות שלקחו אותנו אל בתי המלון.
לונדון חיכתה לנתניהו, אבל הפעם במובן הטוב של המילה. לפני שלוש שנים, בפעם הקודמת שהיה כאן, הוא התקבל בהפגנות ענק של שונאי ישראל מתוגברים בדגלי חיזבאללה. בפעם הזו, מול המעון הרשמי המפורסם של ראשי הממשלה הבריטיים, היו רק דגלי אש"ף ומספר המניפים אותם היה קטן משמעותית ממפגן התמיכה של ישראל ואוהדיה. שהחיינו.
חשובה לא פחות היא הדמות שמאכלסת את דאונינג 10. ראש הממשלה תרזה מיי היא אוהבת ישראל מושבעת, החל מהופעות בפני תנועת בני עקיבא המקומית, ועד דחיית התביעה הפלסטינית להתנצלות בריטית על הצהרת בלפור. "זהו אחד המכתבים החשובים ביותר בהיסטוריה, המלמד על התפקיד החיוני של בריטניה להקים בית לאומי לעם היהודי, וזהו יום שאנו מציינים בגאווה", אמרה לא מזמן בטקס לציון מאה שנים להצהרה ההיא.
אמנם תמיכת בריטניה בחודש שעבר בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון הייתה תקלה חמורה, ונתניהו הגיב לה במכתב נזעם ומפורט ששיגר למיי וליתר המנהיגים שתמכו בה. בדיעבד טענו הבריטים שהוטעו לגבי הנוסח, ופיצו את ישראל במסמוס מסקנות ועידת פריז שבוע אחר כך.
אבל מעבר להחלטות, זו האווירה. בשבוע שעבר, חברת הפרלמנט הבכירה תרזה ויליארס שאלה את מיי האם לדעתה האיסור הכולל על אזרחי ישראל להיכנס ל-16 מדינות ערביות איננו חמור יותר מההנחיות מעוררות המחלוקת של הנשיא טראמפ, האוסרות על כניסת אזרחי שבע מדינות הנגועות בטרור לארה"ב.
"הרי כל שבע המדינות האלה הן בין ה-16 שאוסרות על כניסת ישראלים", הקשתה ויליארס בשעת השאלות השבועית בפרלמנט. "את צודקת לחלוטין", השיבה לה מיי. "יש אפליות בעולם, ולנו יש מדיניות עקבית המתנגדת לאפליה. בפרט יש אפליה כלפי אזרחים ישראלים", דברי ראש הממשלה הבריטית. היא יכולה לאפשר לעצמה להתבטא כך לא רק כי זו אמונתה, אלא גם כתוצאה מהזעזועים הגאו-פוליטיים האופפים את הממלכה המאוחדת.
את הזעזועים הללו רואים ושומעים כבר בדלת הכניסה של בית המלון. מבין שומרי הסף, פקידי הקבלה, סבלי המעליות והמלצרים בחדר האוכל, אפשר למצוא בקושי בריטים מקוריים. יש ערבים, רוסים, פולנים, רומנים ועוד שלל מהגרים או צאצאי מהגרים, השולטים באופן מוגבל בשריד הבינלאומי האחרון של האימפריה הבריטית, כלומר בשפה האנגלית.
המגוון האנושי האדיר הזה הוא ההסבר לטלטלה הראשונה שגודשת כאן את סדר היום, ה'ברקזיט'. אותם מהגרים תפסו את מקומות העבודה של השכבות החלשות, ואיימו על האופי הלאומי של הממלכה השמרנית הזו. אלה התהליכים שהובילו לפני חצי שנה להחלטה הבריטית שהדהימה את העולם, לפרוש מהאיחוד האירופי.
אלא שככל שנוקפים הימים מתברר כי הבריטים לא באמת הבינו על מה הם מצביעים. העזיבה של האיחוד קשה, ומתגלה כניתוח הפרדה של תאומים סיאמיים. היא מאלצת את מיי ושריה לבנות מחדש את יסודות הכלכלה המקומית, ולנסח מחדש עקרונות ראשוניים כמו מדיניות הגירה ושיתופי פעולה עם מדינות שכנות.
שבוע לפני בואנו למשל, נאלצה מיי להסביר לאזרחיה ש"אם בריטניה לא תאפשר כניסה חופשית של אזרחי האיחוד אליה, אזי גם אזרחי בריטניה לא יהנו מהתניידות חופשית בין חברות האיחוד. אי אפשר להחזיק את המקל משני הקצוות", אמרה (בתרגום חופשי). במקביל מתעוררות שאלות חוקתיות, כגון על אלו צעדים רשאית הממשלה להחליט לבדה ואלו דורשים את אישור הפרלמנט. הטיפול בכל הנושאים הללו דורש הרבה מאוד זמן ותשומת לב.
לכן, כשהאדמה כאן זזה אין פלא שעיקר השיחה בין נתניהו למיי הוקדשה לבניית הקשרים הכלכליים בין ישראל לבריטניה שלאחר הברקזיט. כיום ישראל נהנית מהסכמי סחר חופשי עם האיחוד כולו, אבל "בריטניה בדרך החוצה מהאיחוד", כפי שהסביר נתניהו בשיחה עם העיתונאים שנלוו אליו במשרד החוץ הבריטי.
"הם ואנחנו מעוניינים בקשרים טכנולוגיים וכלכליים. כל עוד בריטניה חברה באיחוד היא מנועה מלחתום על הסכמי סחר חופשי, אבל כדי לנצל את הזמן סיכמנו להתחיל לדון בזה עכשיו. איננו רוצים שייגרע מאיתנו שותף סחר מרכזי כתוצאה מהשינויים במעמד בריטניה באיחוד".
"יש כאן הערכה מדויקת לסגולותיה של ישראל", אמר נתניהו, ונתן דוגמה. "תעשיית הרכב הישראלית. לא מדברים על זה, אבל יש כזו. 500 חברות הזנק בתחום הרכב שעוסקות ברכב אוטונומי, עם השקעות של 2.5 מיליארד דולר בישראל. ג'נרל מוטורס (האמריקאית) באה, וגם היפנים מגיעים. איפה תעשיית הרכב הבריטית? זה הובן מיד", אמר נתניהו.
כעת צאו וחישבו, שאם הבריטים צריכים לנסח הסכמי סחר חופשי עם כל כלכלות העולם, ראשם לא בדיוק פנוי לעיסוק אובססיבי בפלסטינים ובבכיינות שלהם. כל זה כשעוד לא אמרנו כלום על החשש מטרור אסלאמי באירופה; על פניית היבשת כולה ימינה, המובילה לגילויי חשדנות קלה כלפי אבו-מאזן וחבריו; על היחלשות האיחוד האירופי בשל עזיבת בריטניה; ומעל הכול, כמובן, עלייתו של דונלד טראמפ, היריב הגדול של האיחוד האירופי והחבר הגדול של ישראל.
ההתרחשויות בארה"ב של טראמפ הן הנושא היחיד שמאפיל כאן על העיסוק בברקזיט. כל התהליכים הללו מעלים את ערך מניותיה ישראל ביבשת הישנה. נתניהו לא יכול היה לומר את זה, אבל בשורה התחתונה ברור שליחסי ישראל-בריטניה הברקזיט עושה ויעשה רק טוב.
נכון שהתקשורת הבריטית, וגם זו הישראלית, עדיין מנגנות זמירות ישנות וחושבות שעל בניית התנחלויות והסדרתן העולם קם ונופל. בפועל, הנושא עלה בחטף בפגישת מיי-נתניהו ולא יותר מכך. מיי גינתה את חוק ההסדרה והתחייבה לפתרון שתי המדינות. ראש הממשלה לא דיבר על ריבונות והחלה, אבל כן ביקש להפסיק לממן את 'שוברים שתיקה' ושאר ארגוני ההכפשה.
הוא חזר על המסר ש"בכל תרחיש עתידי ישראל חייבת לשמר את השליטה הביטחונית ממערב לירדן. זה היה נכון לפני השינויים באזור. זה נכון עוד יותר לאחריהם, כאשר יש שם לאסלאם הקיצוני. כל שטח שנפנה ייתפס על ידי איראן או דאעש", דבריו הנכוחים של נתניהו.
אז היה לנו ברקזיט, כלכלה, היי-טק ופלסטינים. גם על סייבר, תחום שישראל היא בין המובילות בו בעולם, הם דיברו. ואז הגיע הדבר האמיתי. איראן. בפגישה עם מיי, ראש הממשלה התקדם צעד נוסף לקראת המהלך הבינלאומי שהוא רוצה לקדם: פתיחת הסכם הגרעין שבין שש המעצמות והאייתוללות. חוץ מאשר לומר את המילים המפורשות, "לשנות את ההסכם", הוא אמר הכול. "אם ההסכם הזה מתקיים, לאיראן פתוחה הדרך לייצר ארסנל של עשרות ליבות גרעין בתוך עשור.
"צריך לוודא שזה לא יקרה", שחזר באוזני העיתונאים את דבריו לתרזה מיי, הדגיש את ניסוי הטילים שערכה איראן לאחרונה וסיפר כי בכוונתו לדבר כמובן על הנושא עם הנשיא טראמפ בשבוע הבא. אם כך, שאלתי אותו, האין זה יומרני מדי לנסות לדחוף שתי מעצמות גדולות למהלך כה משמעותי של פתיחת ההסכם? "ארה"ב ובריטניה זה הרבה מאוד", השיב נתניהו, לא יורד כנראה לכוונה שמאחורי השאלה.
התדרוך הסתיים, ונתניהו עבר לפגוש בחדר סמוך את שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון. לפני שעזב עדכן אותנו שדיווח לממשל טראמפ על כוונתו לאשר בכנסת את חוק ההסדרה. הוא לא אמר מילה אחת בזכות החוק, ובכלל נראה שהעביר אותו כמי שכפאו שד - שד ששמו נפתלי בנט. נתניהו לא אומר זאת, אך כל הסימנים מלמדים שהוא סומך על בג"ץ שיוציא עבורו את הערמונים מהאש. או שהשופטים יפסלו את החוק כי כצעקת השמאלנים הוא כל כך נורא, או שיאשרו אותו ויעניקו לו חותמת כשרות שתרגיע גם את הקהילה הבינלאומית.
באחת בלילה גלגלי המטוס נגעו באדמת ארצנו, והטלפונים רטטו את החדשות על אישור חוק ההסדרה. כולם התפזרו לבתיהם, בלי טקסים, בלי דגלים ובלי הצהרות. בעוד ימים ספורים שוב נהיה באוויר, הפעם בדרך לפגישה החשובה ביותר שקיים נתניהו מאז ומעולם: פגישת ההזדמנות ההיסטורית עם דונלד טראמפ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם