ראשי » חדשות » דעות

מפעל חיים של קהילה, עטוף בתכריכים ומכוסה בטלית

השיטוט בשבילי היישוב רגע לפני פינויו מזכיר תמונות של מטיילים אחרי אסון: זו התמונה האחרונה של רוני ורוית. הרבה כאב ועצב היו אמש בעמונה, אבל עדיין מדברים שם על אמונה ועל העתיד: התושבים יקימו מקום חדש לגמרי - כזה שבג"ץ לא יוכל לטרפד

מתסכל וכואב להצליח לעלות על ההר, אל המקום שהיה ביתך במשך 13.5 שנים, שליש מהחיים, רק בזכות תעודת העיתונאי. המשטרה והצבא החזקים במזרח התיכון יודעים לעבוד: תלתליות ארוכות חסמו את ההר מכל הכיוונים כמעט, עשרות רבות של שוטרים התפזרו באזורי הגישה האפשריים והמצור הפך כמעט הרמטי. גם ילדים למשפחות שנשארו במקרה למטה לא יכלו לחזור הביתה אל הוריהם בשעות הקשות. המקום שאינספור חוויות חיים צבעוניות נרקמו בו - ילדים, קהילה, מועדון חברים, ספריה, בית הכנסת, ערבי תרבות, ישיבות מטה מאבק - הפך ברגע לעיר הנידחת שקוללה להיחרב עד היסוד.

פינוי עמונה מנקודת מבטו של יהודה יפרח (מתוך דף הפייסבוק של יהודה יפרח)
 
 לפני הכול אלו הפלאשבקים הקשים, שמי שחווה את הסרט הרע הקודם בג' שבט תשס"ו לא יכול היה שלא לחוש בהם בה' שבט תשע"ו. שוב שוטרים גוררים נערים דומעים, שוב שרים תפילה לעני כי יעטוף, שוב צועקים "יהודי לא מגרש יהודי" - כמו תקליט שבור רע שחוזר על עצמו. השיטוט בשבילים של היישוב, רגע לפני הדחפורים והמנופים, מזכיר תמונות של מטיילים שמתפרסמות בעיתון אחרי אסון גדול. פנים של צעירים מחייכים עם כיתוב למטה: זו התמונה האחרונה של רוני ורוית. גם קהילה היא אורגן שכזה, וביום פינוי, חוויית הכיליון המתקרב מוחשית במיוחד: בחוץ הכול עדיין חי, מתחת לסף רוחש המוות.
 
ידידיה שפיץ הוא נגר וחקלאי, שיקבים שהתבססו על כרמי הגפנים שלו זכו במדליות יוקרתיות בתחרויות בחו"ל. היום בצהריים הוא סיפר שפעם החליט לעקור כמה שורות של גפנים למאכל, ולשתול תחתם זנים המתאימים ליין. הוא ניסה לעקור את העץ הראשון, אך לא הצליח. כדי להתגבר על העץ העיקש הוא הביא רצועה גדולה, קשר צד אחד אל הגזע וצד שני אל הטרקטור - והחל לנסוע כדי לעקור את העץ. אבל במקום לעקור את העץ הרצועה נקרעה, והצליפה בו בעוצמה על הלחי. "אז הבנתי שאת הנטיעות של עמונה אי אפשר לעקור", מספר שפיץ בחיוך מריר. "אפשר רק לשתול שתילים נוספים לידם". היה זה באמצע היום אחרי שהגיעה ידיעה לפיה שר הביטחון ליברמן הורה לעקור גם את כל המטעים החקלאיים, למרות שלא נצטווה על כך בפסק הדין.
  
לפני הכול, הרבה כאב היה היום בעמונה, והרבה עצב. מפעל חיים של עשרים שנה שנטווה על ידי קהילה שלמה, עטוף בתכריכים ומכוסה בטלית. המון קולות, צבעים ומראות שוטפים את ההר, אבל כולם יודעים שעוד כמה שעות הדממה תשתלט ותכסה את הכל. נכון, לשבחה של המשטרה יאמר כי הלקחים הופקו במלואם: השוטרים לקחו את הזמן, לא נגררו לפרובוקציות והתאפקו לצמצם למינימום את הפעלת הכוח, גם כשבשוליים עמדו מולם נערים בלי הרבה שיקול דעת. ועדיין, התמונה הגדולה כואבת מאוד.

בהפוך על הפוך, כמה שזה נשמע מוזר, הייתה גם אנרגיה רוחנית וגבוהה היום בעמונה. המצלמות של הערוצים השונים עשו מה שמצלמות יודעות לעשות: להתמקד על הצמיג הבוער ועל הילד שמקלל שוטר. תוכן אחר פחות מעניין אותם. אבל כל מי שנכנס לבתים ופגש את המשפחות בשעתן הקשה, לא יכול היה שלא להרגיש את הרוח הגדולה. האנשים עדיין מדברים על אמונה, מאמינים בעתיד ומתעקשים לשמור על האופטימיות.
  
אנשי עמונה, כמו רוב אנשי הציונות הדתית, הם קודם כל אנשים של מילים. אנשי ספר, טקסטים, פילוסופיה, תיאולוגיה ואידיאולוגיה. מהתנ"ך ומדרשי חז"ל ועד לא.ד. גורדון, הרב סולובייצ'יק והרב קוק. יום של חורבן יישוב הוא טראומה גם בגלל השפה שנשברת בו. המושגים הכי בסיסים בעולמם של המתיישבים - ציונות, חלוציות, הקרבה, הליכה לפני המחנה - מתפרקים להם מול העיניים. את השפה הזרה של בג"ץ וארגוני השמאל אף אחד לא מצליח להבין. המערכת המשפטית האטומה מפוררת את שפת האם וזורקת אנשים שגדלו על חזון, הגשמה ושליחות אל תוהו וכאוס חסרי פשר.
 
לכן זה כל כך מרשים לראות את הניצוץ שלא כבה בעיניים, את הבחירה באמון, ואת האמון בבחירה וביכולת לשנות את המציאות. הבתים בעמונה היו מלאים במשפחות ובצעירים עם כלי נגינה, הניגונים והתפילות קרעו את השמים. מבחוץ זה אולי נראה חסר פשר, תלוש מהקשר. אבל מי שמכיר את הזרימה הנפשית של האנשים הללו, יודע שהרוח הגדולה הזו היא מנוע אדיר שמיתרגם לעשייה ולהגשמה. עמונה עדיין חיה בלב של תושביה ואוהביה, וכמו הכרמל אחרי השריפה - אנרגיות החיים שלה רק התעצמו. לדברים הללו יש השלכה מעשית ביותר: ההודעה של נתניהו אמש חשפה את הסעיף הסודי בהסכם עמונה, סעיף שאותו גם שופטי בג"ץ לא יוכלו לטרפד: אנשי עמונה הולכים להקים ישוב חדש לגמרי ומתכוננים לזה בשיא הרצינות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח