ראשי » חדשות » בארץ

לכלא: הרב הציוני שהפך לחרדי משלם את מחיר השחיתות

הרב הראשי לישראל לשעבר, יונה מצגר הולך לכלא, לאחר שהודה בקבלת שוחד במסגרת עסקת טיעון. מצגר, בעברו חייל קרבי, ורב צפון תל אביב היה אחד המינויים התמוהים של הממסד החרדי, ובנופלו – המערכת כולה התנערה ממנו. דיוקן

הרב הראשי לישראל לשעבר הרב יונה מצגר, 64, הודה היום באישומי שוחד במסגרת עסקת הטיעון ויחל בקרב לרצות עונש מאסר. בכך, מסתיימת סאגת שחיתות נוספת במגזר החרדי, שמתעקש להמשיך ולשלוט ברבנות הממלכתית.

נפילתו של הרב מצגר הייתה איטית יותר מאשר נסיקתו. הוא אחד מהמינויים המוזרים שהתרחשו ברבנות הראשית לישראל: רב בוגר שירות צבאי משמעותי, שלמד במוסדות ציוניים. הוא בוגר ישיבת בני עקיבא בקריית שמואל, והוסמך לרבנות במסגרת לימודיו בישיבת ההסדר כרם ביבנה. כחייל שירת כתותחן בטנק והשתתף בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכפורים.
 
חרדי הוא לא היה, אבל זמן לא רב לקראת מינויו לרב ראשי הוא הפך לכזה. גם רב בסדר גודל שאמור להתמנות לרב ראשי לא היה. הוא שימש כרב בית כנסת בתל אביב והוגדר כרב צפון העיר. ההצלחה שלו לטפס לראש המערכת הרבנית הייתה באמצעות חיבורו למוקד הכוח המרכזי ששרר אז בחברה החרדית: סביבתו של הרב יוסף שלום אלישיב, המנהיג הליטאי הקודם.




בסביבת הרב אלישיב פעלו בזמנו שני אישים בעלי כוח רב: הרב יוסף אפרתי ועסקן חרדי בשם חיים כהן. השניים הללו חיפשו רב מדרג נמוך שיישמע להוראותיהם. מצגר היה דמות מתאימה לכך, גם בשל העובדה שהוא גיסו של נתי גרוסמן, מי ששימש אז כעורך העיתון הליטאי "יתד נאמן" והיה אחד האנשים החזקים בחברה החרדית. שני המקורבים שכנעו את רבם, הרב אלישיב, שמצגר הוא דמות חרדית שישמור על העקרונות ההלכתיים החשובים לו במערכת הדתית הממלכתית. עיקרון העל נסוב אודות הגישה החרדית בנוגע להלכות שנת השמיטה (שנה החלה אחת לשבע שנים וגוררת עמה שורה של הלכות ייחודיות בכשרות). מי שהתמודד מטעם הציונות הדתית היה הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן ומחשובי הפוסקים בציונות הדתית. רב בולט ציוני אל מול רב שאיננו כה חשוב כרב ואיננו כה חרדי. הציניות באותה מערכת בחירות הרקיעה שחקים ואף ניצחה.
 
היו בזמנו שטענו כי הנציגות החרדית בחרה בכוונה רב מדרג נמוך כדי לזלזל במוסד הרבנות הראשית לישראל. בכל הנוגע לרב אלישיב עצמו, ודאי שהטענה הזו איננה נכונה. הוא רצה רב חרדי כי סבר שחובה לשמר את העקרונות החרדיים במערכת הממלכתית. לעסקנים סביבו אכן היה נוח שמדובר בדמות חלשה, אבל מהסיבה הפשוטה שיקל עליהם לשלוט בו ולא כאסטרטגיה לבוז לרבנות הראשית. כך או כך, התמיכה החרדית בו הייתה תמצית הציניות של העסקונה החרדית.

אחרי שמצגר פרש והחלו בחקירה סביב התנהלותו הכלכלית, אותם עסקנים נאלמו דום. במובנים מסוימים, הם הותירו אותם לבדו בחזית. התקשורת החרדית לא התגייסה בעדו כמו שהיא יודעת להתגייס סביב רבנים שסרחו. עובדת היותו מי שחסם את הציונות הדתית להשתלט על המעוז החשוב נשכחה לו ביום פקודה. הרב עשה את שלו, הרב יכול ללכת.

הוא עצמו סירב להתלונן על כך. בסביבתו אומרים היום כי לא לחינם הוא לא יצא בטענות כי נעשה לו עוול. "הוא לא מעוניין בקמפיין של אכלו לי שתו לי", אמרו שם. עורכי דינו הבהירו לו את מצבו המשפטי והוא בחר ללכת לעסקת טיעון שקטה. קו ההגנה שלו הוא כי הכספים שלקח ניתנו לו במסגרת תיווך שביצע בין פילנתנרופים למוסדות וארגונים, ולא הוכחה תמורה אחת שנתן בכובעו כרב לאותם משלמים. למרות שהוא לא עשה זאת בזדון, אומרים היום, הוא הבין שטעה ובחר לקחת אחריות. הם עדיין מקווים שאחרי שישלם את חובו לחברה ישוב לפעול בעולם הרבני, אבל כך או כך, סיפורו הטרגי ישמש כדוגמה המובהקת לאבסורד בכך שחברה שאיננה ציונית בהגדרה מתעקשת שוב ושוב לא לוותר על שליטתה במערכת הרבנות של מדינת ישראל.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg