מה שאינכם יודעים על מתקפת הסייבר של חמאס
הדיווחים הדרמטיים השבוע על פעילות סייבר של חמאס בקרב חיילי צה"ל ועל התחזקות דאעש בישראל, צריכים להיכנס לממדים ההולמים אותם. והם קטנים הרבה יותר
נכון, פרשה רודפת פרשה, אבל האופן שבו שיווק צה"ל השבוע את חשיפת מתקפת הסייבר של חמאס על חיילי צה"ל שקולה להתפעלות רבתי מיכולות של רקטות קסאם או גראד כאילו היו טילים בין־יבשתיים או לוויינים.
צה"ל זימן כתבים צבאיים וכתבי תקשורת זרה וערך גם תדרוך של אגף המודיעין, וכך יצר את הדרמה. ומה הסיפור בממדים הנכונים שלו? יכולת של חמאס להפעיל פרופילים מזויפים באינטרנט, ושכנוע של חיילים להוריד אפליקציית צ'אטים מזויפת, שהיא למעשה תוכנת פריצה בסיסית של האקרים. מדובר ביכולות שכל פצחן מתחיל מכיר, והן רחוקות מיכולות הסייבר של ישראל ושל שחקנים אחרים בזירת הסייבר העולמית, כמו המרחק בין רצועת עזה לחלל החיצון.
הנה כמה עובדות שישימו דברים בפרופורציה הנכונה: מלחמת הסייבר מתנהלת ללא הפסקה, וחמאס הוא שחקן שולי בה. הרשתות החברתיות מלאות בפרופילים מזויפים שנשתלו מאינספור סיבות, וחמאס ממש לא המציא את הרעיון, גם לא את השימוש באפליקציות כוזבות. יחידת הסייבר של חמאס מוכרת בצה"ל זה כמה שנים, ודליפת המידע החמורה נובעת במקרה הזה מכישלונות של צה"ל בחינוך החיילים להגנה על המידע, יותר מאשר מיכולותיו הטכנולוגיות של האויב.
"מתקפת סייבר" אחרת שביצע חמאס בחודש שעבר באה לידי ביטוי בשתילת שקופית מטעמו במקום שידורי ערוץ 10 שנקלטים מצלחת לוויין המחוברת לאחוזים אחדים מהצופים בארץ. במקרה הזה שלח חמאס את השידור בתדר הלוויין שאינו סודי. מסיבות כלכליות, עוצמת השידור נמוכה מאוד. עברו עשר דקות עד שהמידע על השקופית הגיע למפעילי השידורים, והיא הוסרה בזכות פעולה פשוטה של הגברת עוצמת האות.
וגם זה: בעוד ימים אחדים אפרסם פרשה אחרת של מתקפת סייבר חמורה בישראל. מדובר בפעולה שבוצעה בידי אויב סייבר מתוחכם הרבה יותר מחמאס, והיא סוכלה בפעולה ישראלית מתוחכמת לא פחות. פרטים בקרוב.
דאעש נשאר בחוץ
הפרסום המנופח למתקפת הסייבר של חמאס דמה כמעט להיקפי הדיווח על האירוע הביטחוני המרכזי באמת של השבוע - פיגוע הדריסה הנורא בשכונת ארמון־הנציב בירושלים, שבו נהרגו ארבעה קצינים וצוערים ונפצעו 15. הפיגוע בוצע על ידי מחבל שאינו "חשוד מיידי": פאדי אל־קנבר בן 28 מג'בל־מוכאבר, אב לארבעה, שנהרג מירי החיילים.
בעקבות הזעזוע הציבורי העצום מהפיגוע התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני לדיון, שבו השתתפו ראש הממשלה ושרי הקבינט, בהם שרי הביטחון וביטחון הפנים, וגם הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה. ראש הממשלה והשרים שמעו מפי גורמי הביטחון את פרטי הפיגוע ועל הכתר שהוטל סביב ג'בל־מוכאבר. בדיון החליטו ראש הממשלה והשרים על הריסת בית המחבל בהקדם האפשרי ועל דחיית בקשות לאיחוד של בני משפחת המחבל עם אנשים מעזה ומיו"ש, וכן למנוע את העברת גופת המחבל למשפחתו. בנוסף הוחלט לעצור מנהלית אנשים שמביעים הזדהות עם ארגון דאעש. ראש הממשלה נתניהו גם הנחה לבדוק את הדיווחים שלפיהם היו במקום בני מיעוטים שהביעו שמחה על הפיגוע, ואם קיימים כאלה - למצות עמם את הדין.
בהלוויתה של נרצחת הפיגוע בארמון הנציב. הפיגוע בוצע על ידי מחבל שאינו ''חשוד מיידי''.
צילום: AP
"לפי כל הסימנים המחבל הוא תומך המדינה האסלאמית", אמר נתניהו, והחלטת הקבינט שזכתה לפרסום הרב ביותר הייתה זו שעסקה במעצרים המנהליים של תומכי דאעש. גם כאן, מתבקש להכניס את הדברים לפרופורציה: האמת היא שההחלטה נפלה על מערכת הביטחון בהפתעה, והיא קשה לביצוע משום שאין באמת ארגון שנקרא דאעש בישראל. ההחלטה מדברת על מעצר מנהלי ל"תומכי דאעש", אבל היא מצריכה את השב"כ לחדור עמוק לתוך מחשבותיהם של אנשים, משום שדאעש הוא רעיון יותר מאשר ארגון.
מחשבות לא ייקראו, כמובן. תחת זאת מחפשים כעת במערכת הביטחון תומכי דאעש ברמת סיכון גבוהה במיוחד, בעיקר על פי התבטאויות שפורמו ברשתות חברתיות ומידע שמגיע מסוכנים בשטח. בנסיבות אלה, אם יבוצעו מעצרים מנהליים של "תומכי דאעש" בעקבות החלטת הקבינט, זה ייחשב להרבה.
ומה באשר לפעילות דאעש ממשית בישראל? מניתוחים של השב"כ, שהוצגו לא פעם גם בפני שרי הממשלה, עולה כי יש שלושה מוקדים של הזדהות עם דאעש, שהגיעה עד כדי הקמת תאים קטנים של הארגון - בצפון הארץ, בקרב בדואים בנגב ובמזרח ירושלים.
ביחס לצפון מוכרת בעיקר פרשה משנת 2014 שבה נעצרו שבעה תושבים ערבים, רובם מסכנין, בחשד לפעילות הקשורה לארגון. במהלך חקירתם בשב"כ הודו חברי ההתארגנות כי התאגדו לקבוצה דתית־לאומנית סביב אידיאולוגיית ה'סלפיה ג'יהאדיה', הדוגלת בג'יהאד עולמי, ובהמשך הדרך הכריזה על עצמה כנאמנה לדרכו של ארגון דאעש ולאידיאולוגיה הקיצונית שלו.
על פי השב"כ, במסגרת החקירות עלה כי חלק מחברי ההתארגנות השתתפו בכמה מפגשים עם שייח' בכיר ומוכר בצפון המזוהה עם הג'יהאד. הפגישות עם השייח' התמקדו בלימודי דת והכרת דרכי ה'סלפיה ג'יהאדיה', תוך שהשייח' קורא להם לפעול לגיוס אנשים נוספים אל הזרם באמצעות הטפה לדת ושכנוע להאמין בדרך הג'יהאד.
חברי ההתארגנות האסורה נהגו להתכנס למפגשים חשאיים וממודרים שבהם עסקו באידאולוגיה, בפעילות דאעש בסוריה ובהכנות לקראת יציאה ללחימה בסוריה. בנוסף עמדו חברי הקבוצה בקשר אינטרנטי עם פעילי דאעש בסוריה, בהם אזרחים ישראלים שיצאו לסוריה כדי להצטרף ללחימה בשורות המדינה האסלאמית.
במקרה הזה ננקטו נגד אנשי דאעש הליכים משפטיים מקובלים, כולל הגשת כתבי אישום, ולא נעשה שימוש בצווי מעצר מנהלי שתכליתם בדרך כלל היא מניעה מראש של סיכון ביטחוני. כך גם היה ביחס לאנשים מהכפר הבדואי חורה שליד דימונה, חלקם מורים במערכת החינוך, שהואשמו בפעילות דאעש.
בעקבות פעולות סיכול מעין אלה, לא ידוע כיום על תאי דאעש משמעותיים בישראל או במזרח ירושלים. גם ביהודה ושומרון אין פעילות דאעש משמעותית. שם פועלים גם כוחות הביטחון הפלסטיניים נגד כל ניסיון להקים תשתית של דאעש, ולא רק השב"כ הישראלי.
לפי נתוני מערכת הביטחון, פעילי דאעש המשמעותיים ביותר שמחזיקים תעודת זהות כחולה הם כאלה שנענו לקריאת הג'יהאד ויצאו להילחם בשורות הארגון במלחמותיו בסוריה ובעיראק. עד כה ידוע על 60 ישראלים שיצאו להילחם לצד דאעש, 11 מהם נהרגו בקרבות. אחוזי ההיפגעות הגבוהים ותבוסות דאעש עצרו כמעט לגמרי את הגיוס של דאעש בישראל, והוא נמשך בטפטופים באמצעות האינטרנט. סביר להניח שגם באתרים "צדדיים" כאלה יש לא מעט ישויות אינטרנטיות פיקטיביות, המופעלות בידי גורמי עניין שונים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם