הגדר הטובה: הישראלים שמסייעים לפליטים מסוריה
התמונות הקשות מחאלב פותחות את לבם וכיסם של רבים בישראל, ובמיזמי הסיוע מדווחים על היענות שיא ומחסני ציוד עמוסים. המחווה האנושית מגיעה ליעדה בדרכי חתחתים, ושוברת סטיגמות על "הישות הציונית" השנואה
קשה לתאר זוועת עולם במילים, ומה שמתרחש בחאלב שבסוריה זו זוועת עולם. חודשים של הפגזות ממטוסי אסד, בתמיכה רוסית ובשתיקה בינלאומית, הובילו לרבבות הרוגים. לפי הדיווחים, מאז תחילת המלחמה נהרגו בחאלב לבדה 31 אלף בני אדם. קרוב ל-40 אלף פליטים ובהם ילדים, נשים וזקנים, יצאו מהעיר בחסות הפסקת האש לאזורים בטוחים, כשהם משאירים אחריהם את חייהם שלהם ואת אלו שכבר לא יחיו יותר.פיצוץ בחאלב שבסוריה (צילום: רויטרס)
במקביל למראות הזוועה במזרח חאלב שהייתה בשליטת המורדים, במערב העיר שבידי המשטר חגגו את חג המולד. אורות עץ האשוח שהוצב במרכז אחת הכיכרות האירו את דיוקנם של בשאר אל-אסד, ולדימיר פוטין ומזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. כל סיפור הניצחון בתמונה אחת.
במפגש עם כלי תקשורת זרים סיפק ראש הממשלה בנימין נתניהו התבטאות נדירה בנוגע למראות הקשים של שכנתנו מצפון: "אנחנו מבקשים להביא פצועים מחאלב לטיפול בישראל, הנושא בבדיקה", אמר, והודיע כי ביקש ממשרד החוץ לחפש דרכים להבאת הפצועים לטיפול בישראל. מאז תחילת המלחמה בסוריה טופלו בישראל 2,600 סורים. טיפה בים הפצועים במדינה המשוסעת והמדממת.
התמונות מחאלב הובילו להתגייסות משמעותית של העם בישראל. לעמותות ולארגונים שפועלים כבר תקופה ארוכה למען הפליטים הסורים הצטרפו יוזמות של אנשים פרטיים.
אחד הפרויקטים המרשימים ברשת בנוגע לפליטים הסורים הוא 'הסורים על הגדרות, ישראל מתגייסת לטובת הילדים'. נכון לכתיבת שורות אלו נאספו יותר ממיליון ועשרת אלפים שקלים, בשעה שהיעד המוצהר באתר לגיוס ההמונים 'מימונה' עמד על 600 אלף שקל. בתוך פחות משלושה ימים הצליחה היוזמה להגיע ל-170 אחוז תרומות, באמצעות 5,570 תורמים בפרויקט מימון ההמונים.
"בתחילת הקרבות בסוריה אבא שלי אמר לי בוא נלך להפגין מול השגרירות הרוסית בתל-אביב", מספר שיבי פרומן, ממובילי המיזם ובנו של הרב מנחם פרומן ז"ל. "הגעתי לתל-אביב עם ההורים שלי, יחד עם חברים בתנועת 'אם תרצו' וחבר'ה דרוזים. אחרי שסיימנו הלכתי עם אבי לים ודיברנו ארוכות על מצבם של הסורים. אני זוכר את זה כחוויה חזקה מאוד, כי זו הייתה אחת הפעמים האחרונות שיצא לנו לדבר לפני שהוא חלה ונפטר.
"אני זוכר שהוא אמר לי את המשפט שאיתו התחלתי את הפעילות שלי: אם אין לך מה לעשות עם משהו שמציק לך, תתפלל עליו. בראש השנה שלאחר מכן הלכתי לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן. התפללתי על החיים שלי ועל המעגלים שסובבים אותי. כשהגעתי למעגל הזה של הפליטים הסורים חשתי התרגשות, והבנתי שאסור לי להישאר אדיש לבעיה.
"לקראת יום כיפור ארגנו 11 נקודות תפילה בכל רחבי הארץ. 1,500 איש התכנסו והתפללו לעורר מודעות ורחמי שמים על מה שקורה לידנו. אחרי האירוע העוצמתי הזה המשכתי לשמור על קשר עם אנשים שארגנו את התפילות, וחשבנו מה אפשר לעשות מעבר לתפילה. חילקנו משימות והחלטנו על איסוף כספים לרכישת מוצרים לילדים.
"המורכבות של המצב בסוריה מטשטשת את האמת. אי-אפשר להבין מי פושע יותר ומי פושע פחות. לכן בחרנו להתמקד בסיוע לילדים. החשש שהסיוע יהפוך לכלי מלחמה במקום להגיע לאנשים, שכנע אותנו להתמקד בילדים. לא שמעתי עדיין שהכינו פצצות מאוכל לתינוקות".
ההתגייסות המהירה ל'סורים על הגדרות' הפתיעה גם את המארגנים. הם דאגו להפיץ את השמועה על הסיוע הישראלי בעולם בכלל, ובעולם הערבי בפרט. "זה בהחלט מרגש. אלפי אנשים שמו כסף, כל אחד 50 ו-100 שקל, ועשו חסד גדול. בעיניי מי שתרם לפרויקט הזה 'עשה קניין' על היותו יהודי, על היותו בן אדם ישראלי שלא שותק ולא נרדם ביחס למה שקורה שם.
"והפידבק מבחוץ מגיע. כבר בפרויקט הקודם שעשינו עם התפילות לשלומם של הסורים, קיבלתי שני טלפונים מתוך סוריה וטלפון נוסף מחבר פרלמנט סורי גולה, שחי היום בבריטניה. הם הודו לנו על המחווה, והבנו שהפעילות שלנו מגיעה אליהם.
"גם הפעם דאגנו לפרסם את הפעילות שלנו בתקשורת הערבית. תרגמנו את הודעת גיוס הכספים לשפה הערבית כדי לנסות ולמנף את העניין לפעולה דיפלומטית, וכדי להתחיל לזרוע זרעים בחברה הישראלית והסורית לעבודה משותפת ביום מן הימים.
"ברור לי שמיליון שקלים זה טיפה בים, שלא מורגשת לעומת כמות הפליטים שזקוקים לסיוע. מדינות אחרות כמו טורקיה וירדן שילמו מחיר הרבה יותר כבד כאשר קיבלו לתוכן מיליוני פליטים. אבל אני חושב שברמה האיכותית הסיוע הישראלי שמתפרסם ברשתות החברתיות ובתוך סוריה הוא דבר משמעותי".
כשמנסים להבין איך המזון, התרופות והסיוע ההומניטרי מגיעים לסוריה, העניין נעשה מעורפל יותר ואף סודי. "זה לא פשוט. אנחנו מסתייעים בכל מיני ארגונים, מעבירים את הציוד דרך מדינה אחרת ועושים הכול כדי שהסיוע יגיע לידיים שצריכות לקבל אותו", אומר פרומן. "אנחנו הסתייענו בגל לוסקי, שבשנים האחרונות מקדישה את עצמה לנושא".
לוסקי, שביום העצמאות האחרון הייתה ממדליקי המשואות בהר הרצל, היא אחת הפעילות המשמעותיות בכל הקשור לאוכלוסיות במצבי סיכון. היא ייסדה את עמותת IFA - Israeli Flying Aid שפעיליה סייעו בצונאמי בסרי-לנקה ובהוריקן 'קתרינה' בארה"ב לפני כעשור. בשנים האחרונות הפליטים הסורים נמצאים במוקד עשייתה.
"התגובות חמות מאוד", היא אומרת בשיחה טלפונית מאי-שם. "יש הרבה פליאה כשהסורים פוגשים את הישראלים. צריך להבין שאנחנו שוברים להם סטיגמה של שנים. הם התחנכו על 'עובדה מוצקה' שישראל היא האויב המר שלהם שצריך לשנוא, ופתאום הם רואים שמי ששומע את המצוקות שלהם ופועל בנושא הם דווקא אותם ישראלים.
"אחד הרופאים הסורים שאני עובדת איתו הרבה זמן כתב לי היום הודעה: 'תודה רבה לעם הצדק, עם ישראל'. בשיחות שלי איתו הוא שיבח את ההירתמות של העורף הישראלי לעם הסורי. הם רואים את העזרה הרפואית האדירה שהם מקבלים מישראל. המטרה היא לעזור לנזקקים, אבל אין ספק שההשפעה של העזרה משמעותית מאוד גם במעגלים רחבים יותר".
הטמפרטורות הצונחות והקור שחודר לעצמות יוצרים סכנת חיים ממשית לילדים ולזקנים הנמצאים ללא קורת בית בחאלב. ממש לפני שהשיחה איתה נקטעת, לוסקי מנסה להבהיר את הצרכים של הפליטים. "תחשבו על אישה שמסתובבת עם ילדיה הקטנים בחורף הקר. בעלה נלחם אולי במסגרת ארגון כלשהו, והיא בודדה. כששואלים אותי מה הם צריכים, אני עונה 'פשוט הכול'. אין להם שום דבר. הם איבדו כל מה שהיה להם, ותלויים לגמרי בחסדי העולם".
הפעילות של עאמר דכה מיפו היא לגמרי אישית. "אני עוקב אחרי מה שמתרחש בסוריה. ראיתי את התמונות מחאלב ולא יכולתי להישאר אדיש. פרסמתי פוסט בנושא בפייסבוק, והמשפחה שלי וכמה עסקים קטנים ביפו תרמו כסף והפכו לשותפים. פתאום אנשים התחילו להתקשר, מהארץ ואפילו מחו"ל. יהודים, ערבים, כולם רצו להיות חלק מהנתינה".
דכה מסביר את המורכבות של העברת הכספים והסיוע ליעדם. "צריך להבין שמדובר בכלכלת מלחמה. יש הרבה שחיתויות סביב ארגוני הסיוע, והארגונים הגדולים מעורבבים עם המשטר בדמשק. הכסף והסיוע האמיתי נתקע בדרך כלל אצל ספסרים ולא מגיע למקומות הנכונים.
"יש שוק שחור שבו מוכרים מוצרי סיוע - אוכל, תרופות וביגוד - במחירים גבוהים. בסופו של דבר לנזקקים האמיתיים אין אפשרות לקבל את הסיוע. לכן חיפשנו ארגון קטן ויעיל שנמצא בשטח ויכול להביא את הסיוע ישירות לאנשים.
"יצרתי קשר עם חוקרת של סוריה, אליזבט צורקוב, ואיתה הגעתי לארגון בשם 'כאראם'. המנהלת שלו, סורית אמריקאית בשם לינה סרגיי-אתאר, נמצאת בשטח. בכל יום הם מפרסמים באתר שלהם כמה סלי מזון וסיוע הם חילקו. הם קונים ציוד בעיקר לנשים וילדים, ומצילים חיים. הארגון עצמו יושב בשיקגו ואין לו עלויות תפעול גבוהות, מה שמבטיח שאין מערכת שמבזבזת את כספי התרומות".
פוסט ברשת החברתית הוביל גם את גילית קויפמן-יבלונוביץ לנקוט פעולה. "ראיתי פוסט של אישה בשם ניצן ויסברג, שפתחה חשבון 'פיי בוקס' למען הנשים הסוריות שמגיעות ללדת במרכז הרפואי 'זיו' בצפת. היא כתבה שהם צריכים חבילות של בגדים לפליטים שמטופלים במרכז. הרמתי את הכפפה ופרסמתי פוסט משל עצמי עם שלושה מוקדים לאיסוף מעילים, כפפות, צעיפים ונעלי ילדים. פחות מ-24 שעות עברו עד שהבית התמלא בציוד. קיבלתי 450 שיתופים, ויום אחרי הפרסום הסרתי אותו כי היינו מוצפים.
"אנשים קנו מכספם ביגוד במיוחד והביאו אותו עד אליי הביתה. אישה אחת קנתה 90 מעילים חדשים באריזה. מישהי אחרת קנתה כמויות של נעליים. ממש טירוף של עזרה לזולת. הבנתי שנפתחו קבוצות דומות גם בצפון ובדרום. כולם מביאים את הציוד למרכז הרפואי 'זיו', וכבר הודיעו לנו משם שהם מסודרים עם ביגוד לשנה הקרובה".
קויפמן-יבלונוביץ סיפרה שעודפי הבגדים שנותרו אצלה הופנו לארגוני סיוע בישראל. "הבאנו בגדים למעון לנשים נזקקות, וגם לארגונים שמטפלים בגני ילדים של עובדים זרים. אני סטודנטית לתואר שני ומנחת סדנאות בנושא של סמים ואלכוהול. מעולם לא חלמתי שאעשה דברים כאלה, אבל אני חושבת שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען הפליטים המסכנים, וכנראה אני לא היחידה שחושבת כך".
מנדי ספדי, דרוזי ישראלי, נחשב לאחד הוותיקים בסיוע לפליטים הסורים. הוא מספר על הימים הראשונים של המלחמה ועל המחיר האישי ששילם: "אני מתעסק בסיוע לפליטים מהחודש הראשון של המלחמה. ראיתי את נחיל הפליטים שמגיע לירדן, והיה לי ברור שאני חייב לעשות משהו למענם. בהתחלה ניסינו להביא אוכל מהארץ, אבל זה היה מסובך מאוד. אספתי תרומות כספיות, ופשוט קנינו בירדן משאיות של סיוע לפליטים.
"בתחילת המלחמה היה קל יותר לעודד את האנשים לתרום, כי לא היו דאעש וג'בהת א-נוסרה. המאבק התפרש כמאבק של אנשים נגד המשטר הרודני. אחר כך המאבק תפס צבע שונה וזה הרתיע הרבה אנשים מלשתף פעולה ולתרום. לא רק האנשים התחילו לחשוש, גם המדינות שקלטו את הפליטים לא רצו לשתף פעולה.
"אחרי פעילות ממושכת בירדן קיבלתי הוראה מהשלטונות להפסיק אותה, ומנעו ממני את הכניסה לממלכה. גם המצב המתוח בין ישראל לטורקיה בשנים הראשונות של המלחמה הקשה עלינו. לכן היינו חייבים להשתמש בארגונים זרים כדי שירכזו בעבורנו את הפעילות, במקביל לקשרים אישיים שלנו בסוריה".
בדומה לספדי, גם ארגון 'עמליה' של איש העסקים היהודי-אמריקאי מוטי כהנא עובד מול גורמים מקומיים בסוריה. "אני עובד עם הפליטים הסורים במשך שנים", אומר כהנא. "בהתחלה הייתה באמת רתיעה ממוצרים מישראל, היום זה כבר פחות מעניין אותם. אנחנו נמצאים בקשר עם אוכלוסייה אזרחית מקומית ועם ארגוני מורדים מתונים כמו 'צבא סוריה החופשית'.
"באזור שאנחנו מתרכזים בו, הגבול עם ישראל, אין כמעט פעילי דאעש או אל-קאעידה. מי ששולט בשטח הוא 'צבא סוריה החופשית' ואנחנו עובדים מולם". גם הוא מסרב לפרט איך הסיוע עובר לידיים סוריות, אבל מבהיר כי "הכול נעשה בתיאום עם צה"ל".
במרכז הרפואי 'זיו' מברכים על כל עזרה ויוזמה. יותר מאלף פצועי מלחמת האזרחים בסוריה טופלו ב'זיו' במהלך שלוש השנים האחרונות, כולל נשים וילדים. פארס עיסא, עובד סוציאלי האמון על התקשורת בין הפצועים הסורים ובני משפחותיהם לבין הצוות הרפואי ב'זיו', אומר: "הפצועים מגיעים לטיפול באמצעות אמבולנסים של צה"ל. רובם פצועים קשה. ילדים מרוטשים מהפגזות, קטועי גפיים, שרופים, או עם איברים פנימיים פגועים. יש לנו חלון זמן מצומצם כדי להעניק להם את הטיפול הרפואי המרבי, עד שיבריאו ויחזירו אותם אל מעבר לגבול.
"אם מדברים על טיפול הומניטרי, הרי שהחוק הבינלאומי קובע כי טיפול הומניטרי הוא הצלת חיים בלבד. מה שאנחנו מבקשים לעשות זה גם לצייד אותם הלאה, לעתיד הקרוב, כדי שמצבם לא יחמיר ושיוכלו להחלים ולתפקד בתוך הכאוס שבו הם נמצאים בסוריה, בלי בתי חולים, מרפאות או סיוע מינימלי בעבורם. לכן אנחנו זקוקים יותר מכול לתרומות שיסייעו במימון ציוד רפואי, תרופות, קביים, כיסאות גלגלים וכדומה, כך שכאשר הם יחזרו לביתם הם יוכלו להמשיך בריפוי עצמם, או בסיוע לילדיהם".
עיסא מסביר כי המרכז הרפואי הוא גוף ממשלתי, ולכן נפתח חשבון ייעודי למטרת תרומה לפצועים הסורים. "נשמח אם כל אחד יתרום כפי יכולתו. אם באמת מעוניינים לסייע ולהשפיע - זו הדרך לסייע לפצועים שנמצאים כאן בישראל לפני שהם חוזרים אל התופת. טיפול הומניטרי הוא ערך של חברה מתוקנת, וגם במסכת אבות נאמר 'במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'.
"הרופאים והצוותים הרפואיים והסוציאליים של המרכז הרפואי 'זיו' בהחלט מקיימים את האמירה הזו בסיוע נרחב לאותם ילדים שחייהם ובריאותם נהרסו. אנו מקווים כי עם ישראל יתגייס ויסייע לנו במטרה חשובה זו".
השיחה עם הצד השני של הגבול, זה שמקבל את התרומות, לא פשוטה. למרות הסיוע הישראלי שנמשך כאמור שנים, הסורים מבקשים לשמור על פרופיל נמוך. החשש בקולה של עפרא, מורה בחאלב שפעילה בפינוי הפליטים מהעיר, נשמע בבירור. "אנחנו מודעים לעזרה הישראלית, העקיפה והישירה. אין ספק שסוריה והעם הסורי עוברים שינויים תרבותיים, וזה כנראה אחד מהם".
היא מספרת על מזג האוויר הקשה ועל האתגר להעביר את הפליטים שכבר התפנו מהאזורים המסוכנים למקום מבטחים. "אני מדברת איתך בזמן שישנה שיירה של אוטובוסים שתקועה במחסומים כבר שעות. ילדים קטנים, חלקם במצב רפואי לא פשוט, ממתינים לאישור לעבור את המחסומים, כאשר מזג האוויר בחוץ מקפיא. זה פשוט מאבק הישרדותי שלא נגמר", היא אומרת, ומבקשת להפיץ את הסיפור הסורי ככל האפשר: "אסור שהעולם ישתוק. אסור שילדים נוספים ישלמו בחייהם לחינם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם