ניווט במים סוערים: לא הייתה שחיתות בפרשת הצוללות
על פי גורם בכיר בי-ם, מרקל השעתה את עסקת כלי השיט על רקע הנושא הפלסטיני. כשחזרה בה, ביטל נתניהו את המכרז לחברות אחרות. בתקשורת התנפלו על הנושא, אלא שהתברר שהחשדות הם דווקא נגד בכירים בדימוס מ'כוחותינו'
מה שכונה בכוונת החשדה 'פרשת הצוללות' ירד בינתיים מהפרק, ועלתה 'פרשת כלי השיט'. לפחות תקשורתית מתקבל הרושם הזה. 'כלי השיט' הם ספינות השטח, 'סער 6', שחיל הים מתכנן להצטייד בהן להגנת המים הכלכליים של ישראל במסגרת התרחבות משימותיו. במרכז הסיפור עוד רכישה מהמספנות הגרמניות 'טיסנקרופ', ואותו אימייל שחושף כי ראש הממשלה ביטל כביכול את המכרז לרכישת הספינות.
מה האמת? לאחר ההבנות שהושגו בעניין הצוללות, התנהלו בירורים מתמשכים עם הגרמנים בנוגע לרכישת ספינות השטח. הכול בדרג המדיני. רכש הצוללות מתבצע בתנאים קבועים מאז ימי אריאל שרון כראש הממשלה: שליש במימון גרמניה, שליש מתקציב מערכת הביטחון, ושליש מתקציב משרד האוצר. ברגע שהגרמנים הסכימו שגם ספינות השטח יירכשו לפי אותו הסדר ובאותם תנאים, הוחלט לקנות מהם את כלי השיט המדוברים.
כל זה מתרחש כאשר במקביל הקנצלרית אנגלה מרקל רותחת על ראש הממשלה נתניהו, ומודיעה על השעיית ההחלטה על אספקת הספינות, בגלל התנהלותו של נתניהו בנושא הפלסטיני. קשה לדעת מי כועס על נתניהו יותר, מרקל או אובמה. אולי הגורמים המדווחים בתקשורת כמומחים לכלי שיט ולעסקאות רכש יודעים את התשובה.
כאשר מרקל החליטה להשעות את עסקת כלי השיט, משרד הביטחון הוציא מכרז. ואולי רק התכונן להוציא מכרז. בשום שלב לא הייתה העדפה לרכוש כלים כאלה בדרום-קוריאה, איטליה, צרפת או כל מדינה ימית אחרת במקום גרמניה. ואז החליטה מרקל לחזור למדיניות המסורתית של גרמניה כלפי ישראל, אותה מדיניות שיוצרת הפרדה בין הנושא הפלסטיני ובין צורכי הביטחון של ישראל, בדומה למדיניות אובמה.
מרקל ביטלה את השעיית העסקה, ואז גם בוטל המכרז בהוראת נתניהו. מלכתחילה היה ברור שבגלל תנאי המימון ובגלל הקשרים הקיימים עם הגרמנים, יירכשו הספינות מ'טיסנקרופ'. חזרתה של מרקל לעסקה סללה את הדרך להמשך ביצוע העסקה שכבר סוכמה קודם, כך אומר גורם בכיר בירושלים.
השאלה שהציבור שואל מאז התפוצצות 'פרשת הצוללות' היא האם מדובר בפרשת שחיתות, או במבצע דיסאינפורמציה לערעור שלטון נתניהו. או שהמטרה היא ליצור חשיפות של נושאים סודיים, ובכך לפגוע בתהליך ההצטיידות של חיל הים. שיחות עם אנשים המעורבים בנושאי הרכש הביטחוני שעליו מדובר העלו שלפחות בחלק מהמסע התקשורתי-פוליטי מעורבת לשכת הקנצלרית מרקל.
האדם המקורב ביותר למרקל הוא היועץ לענייני מדיניות חוץ וביטחון, כריסטוף אויזגן. האיש נמצא בקשר קבוע עם חלק מהגורמים שמייצרים את הכותרות בנושא עסקאות הרכש. בשנים האחרונות היה ברור מקריאת עיתון 'הארץ' שמתודרכים שם מלשכת הקנצלרית כדי ליצור כותרות שחורות נגד נתניהו בתדירות שאמורה לחולל תגובה שלילית בציבור. כך שמעורבות של גורם גרמני בכיר כל-כך במבצע הדיסאינפורמציה בנושא הצוללות וכלי השיט היא דבר טבעי וצפוי.
מה המטרה? לפגוע בנתניהו? להפיל את שלטונו? להביא לביטול עסקת הצוללות? גורמים שמעורים בנושא לאורך כל העשור האחרון מעריכים שלמרות תחזיות כאלה שפורסמו בעיתון גרמני מסוים, עסקת הצוללות לא תתבטל. אבל הגרמנים דואגים לשמם הטוב ואינם רוצים להיחשד בעולם כמי מעורבים בשוחד, אף שזו פרקטיקה מקובלת בחברות גרמניות, כולל עסקאות 'סימנס' וחברת החשמל.
הסיבה לכך שהצוללות ירדו לפרופיל תקשורתי נמוך, מלבד הסיפור השולי על שותפות איראנית של ארבעה אחוזים ב'טיסנקרופ', טעונה חומר נפץ. ויכול להיות שאין כלום. אותם גורמים, שקשורים לחקירתו של תא"ל אבריאל בר-יוסף, גורסים שגורמים משפיעים ביותר בתקשורת התנפלו על נושא הצוללות וניסו להתקדם בחקירת הפרשה, אלא שככל שהתקדמו הם נרתעו.
התברר להם שהסיפור מוביל לחשדות דווקא נגד בכירי ביטחון בדימוס שנחשבים מ'כוחותינו'. דהיינו, אלה לא החשודים הנכונים. לא פלא ששניים מהמעורים בפרשה השתמשו בדימוי של "איך שישה עיוורים מתארים פיל".
לפי הגרסה הזו, שמידת אמינותה לא ברורה, ההיקף הכספי של עסקת הצוללת השישית, שנחתמה בימיו של אהוד ברק כשר הביטחון, עלה בעשרות רבות של מיליוני דולרים על מה שסוכם מלכתחילה. את התהייה בנוגע לשאלה לאן הלך הכסף השמיע ראש הממשלה לשעבר אולמרט בהקלטה המפורסמת של שיחתו עם שולה זקן. מאחר שהלופ העיתונאי חזר שוב למקומות האלה, אנחנו לא רואים המשך.
אולי זו גם הסיבה לכך שאהוד ברק, בציוץ הטוויטר שלו לפני שבועיים, הדגיש שיש לחקור את פרשת 'כלי השיט'. הצוללות כל כך חשאיות ומסתוריות, כפי שתיאר עמוס הראל בכתבה ב'הארץ' על הצוללת 'רהב', שהן כמעט נעלמו מהרדאר.
תחילת עידן הצוללות בסיפור שכבר סופר, כאשר הקנצלר הלמוט קוהל ב-1991 נתקף בעתה ותחושת אשמה כלפי הישראלים שהתרוצצו כעכברים מסוממים עם מסכות גז בדרך לחדרים האטומים. סוכם אז שישראל תקבל שתי צוללות 'דולפין' חינם, ושלישית בחצי מחיר.
הצוללות הגיעו ב-1999. מה לעשות, עוד מימי האדמירל דניץ, הפיהרר לשבוע אחד שחתם על כניעת גרמניה הנאצית, הגרמנים מייצרים את הצוללות הכי טובות בעולם. "נניח שהשוודים היו מוכנים למכור לנו, הם לא היו נותנים בחצי חינם", אומר גורם בכיר המעורה בסוגיות הביטחוניות הרלוונטיות.
ב-2005/2004 החליט ראש הממשלה אריאל שרון שישראל צריכה עוד צוללות. צה"ל של הירוקים, כהרגלו, התנגד. העסקה סוכמה בימי הרמטכ"ל דן חלוץ, שהתנגד לה מלכתחילה. אך דמות בולטת נוספת שתמכה בצוללות היה עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון דאז. מדובר בצוללות מספר 4 ו-5, ושרון גם פתח אופציה לרכישת הצוללת השישית. הרציונל היה התמודדות עם האיום האיראני.
כדי לסבר את האוזן בנושא לוחות זמנים: הצוללת השישית תגיע לידי חיל הים בשנה הבאה. כלומר, 12 שנה אחרי שנפתחה האופציה. אלה לוחות זמנים מאוד ארוכים. שיטת המימון של צוללות 4 ו-5 הייתה נוחה מאוד: שליש הגרמנים, שליש מערכת הביטחון, שליש האוצר. ב-2011 הוחלט על הצוללת השישית, באותם תנאי רכישה. ברק, אז שר הביטחון, תמך מאוד וכך גם נתניהו, והם קיבלו את ההחלטה הסופית.
הצוללת השישית היא מה שיש המכנים "שובר שוויון" בשפת הטניס. היא זו שהעבירה את ישראל לעידן של הצטברות כוח שמעניק לה את היתרון האסטרטגי. מי שבדין לוקח את הקרדיט בנושא הוא ראש המל"ל לשעבר, פרופ' עוזי ארד. זמן קצר לאחר שנתניהו נבחר לראשות הממשלה ב-2009, הגיע אויזגן, היועץ של מרקל לענייני חוץ וביטחון, לביקור בארץ. הוא רצה להכיר את עוזי ארד, שהיה למעשה המקביל שלו בחוגי ראש הממשלה.
היו לו שתי מטרות בפגישה עם ארד: האחת, לראות לאן פניו של ראש הממשלה החדש-ישן נתניהו. הוא הביע חשש כבד שנתניהו הוא שמיר מודל שנות האלפיים. לפי כעסה של הקנצלרית בשנים הבאות, נראה שהגרמנים חלקו על דעתו של סמוטריץ' בעניין נאמנותו של ראש הממשלה בנושא הביטחוני-אידיאולוגי ובעיית הסדר הקבע עם הפלסטינים.
אויזגן ניסה לברר את מידת הגמישות של נתניהו, אבל אחר כך עבר לנושא החשוב יותר. הוא גילה לעוזי ארד שמתפתח מצב שבו מגיעות למספנות בקיל הזמנות לכלי שיט גם מארצות ערב. המספנות קצרות בהזמנות עבודה, ויש עניין רב להיענות להזמנות מהעולם הערבי. צריך לתת קרדיט עצום לגרמנים שבאו לישראל ולמעשה ביקשו אישור לרכש הערבי. הם לא רצו שייווצר איום חדש על ישראל שגרמניה מעורבת בו, כפי שהיה עם סדאם חוסיין ב-1991.
עוזי ארד הגיב באלתור: אם נניח שהמספנות רוצות עבודה ואנחנו נבחן את בקשת האישורים שלכם ונגיד שזה בסדר, מתוך הבנה לצורך הכלכלי הגרמני - האם בא בחשבון שתבנו גם צוללת שישית בשבילנו, עם אופציה לצוללת שביעית, באותם תנאים נוחים של צוללות 4 ו-5? אויזגן הבין מיד את הרעיון. הממשל הגרמני מעוניין בפרנסה, והנה היהודים לא רק שלא מפריעים, הם גם מוכנים לקנות. אויזגן הבטיח תשובה, ומיד לאחר שחזר הביתה טלפן ואמר: כן, זה בא בחשבון.
זה קרה במאי 2009, בתקופה של פגישתו הראשונה והטראומטית של נתניהו עם הנשיא אובמה. העסקה נסגרה בפגישה שערך נתניהו עם מרקל ביוני. מרקל אישרה את הצוללת השישית באותם תנאים כמו קודם. כך רשמו נתניהו וארד שני הישגים של קפיצת מדרגה בתחום האסטרטגי מיד בחודשים הראשונים של הקדנציה, כפי שמתאר עוזי ארד בספרו על המטה לביטחון לאומי.
בפגישה עם אובמה הושגו ההבנות האסטרטגיות שלא מדברים עליהן, ובפגישה עם מרקל הושג שובר השוויון בנושא הצוללות. אלו שתי מדרגות אסטרטגיות חשובות. שש צוללות מבטיחות שהצוללות יהיו תמיד מבצעיות ופעילות בשטח, בהתאם לשיקול הביטחוני.
לפי התפיסה האמריקאית, יחס המבצעיוּת של צוללות הוא אחד לשלוש. הצוללות נמצאות פרקי זמן ארוכים מאוד על המבדוק, בשיפוצים ובהתקנות ובשיפורים טכנולוגיים שוטפים. כך שההגעה לשש צוללות אכן שדרגה את היכולת האסטרטגית. כדי לעלות מדרגה נוספת שתאפשר כמה צוללות מבצעיות צריך להגיע לתשע צוללות, וישראל בינתיים לא החליטה ללכת בכיוון הזה.
לאורך הדרך צצו ההתנגדויות הקלאסיות, בעיקר מהמערכת 'הירוקה'. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי גילה ספקנות, ואפילו בחיל הים היו כאלה שחשבו שזה לא הכרחי. אבל הרוב הגדול, שכלל את ראש הממשלה ואת בכירי המל"ל, חשב בראייה הכוללת שרכש הצוללות הכרחי. אבריאל בר-יוסף מוערך, גם על ידי שונאיו, כמומחה גדול בנושא ההצטיידות ובכל מה שקשור בהנדסה ימית. דיבורים על שחיתות היו כבר לפני חמש ושש שנים, ואף הגיעו לטיפול מבקר המדינה.
אשכנזי, שהוביל באותה עת את ההתנגדות המסורתית של הצבא, התייצב בישיבת ממשלה והתחיל לצעוק על עוזי ארד ובר-יוסף: "מה אתם מבינים?! אתם לא מבינים כלום!". זו לא הייתה הפעם הראשונה שאשכנזי הרשה לעצמו לבטא את תובנותיו העמוקות בצעקות מול כלל השרים.
בר-יוסף וארד שתקו. אשכנזי לא יכול היה להשתמש בסמכותו כדי לבטל את ההחלטה. שיקול דעתם של ארד ובר-יוסף בתחום האסטרטגי ובתחום ההנדסה הימית עלה על זה של הרב-אלוף. זה לא הוסיף אהדה לאבריאל בר-יוסף כאשר נושא הרכש עבר למשרד הביטחון.
החל משלב האישור של הדרג המדיני עבר הכדור למשא ומתן שאותו ניהל משרד הביטחון. בהמשך, לאחר שארד עזב את תפקידו, עולה מחשבה לרכוש עוד שלוש צוללות. כזכור, יורשו של ארד, יעקב עמידרור, דרש לרכוש עוד שש צוללות, ונתניהו חתך את הכמות לשלוש. בשנים 2013/2012 מתפתח נושא רכש ספינות השטח.
בנושא רכש שלוש הצוללות הנוספות, העיקרון הוא שאסור שהצוללת תגיע יום אחד לפני הצורך להחליף צוללת שתמה תוחלת חייה, וגם לא יום אחד אחרי. האישור היה תחת מחאה של בוגי יעלון. אלא שעכשיו כבר נכנס השיקול החדש של מועד התגרענות איראן, בכפוף להסכם הגרעין.
הטענה בעניין שלוש הצוללות הנוספות היא שישראל ממהרת מדי ברכש שלהן. זה קשור לחישובים של מתי תתגרען איראן. שוב צריך להזכיר שאם עסקת שלוש הצוללות הנוספות תיחתם סופית, מדובר בתהליך של עוד שמונה שנים לפחות.
גורם בכיר בירושלים אומר כי למעשה כאשר נתניהו הביא למרקל את אישור הבקשה לשלוש צוללות נוספות, זה כבר היה בהסכמת כל הגורמים. בתוכנית הראשונה דובר ברכישת שתי ספינות נגד צוללות. המסמך הועבר לשר הביטחון יעלון. הוא הביע התנגדות לספינות נגד צוללות, והנושא ירד מהמסמך. אז החל המשא ומתן על בניית שלוש הצוללות ונכנס איווט ליברמן, וכבר בקדנציה שלו העניין הגיע לאישור סופי.
שוב, מי שעוסק ברכש הצוללות וכל השאר זהו משרד הביטחון. זה לא נוגע ללשכת ראש הממשלה. מה שמוסכם על גורמים בכירים בירושלים הוא שעו"ד שמרון היה צריך להדיר עצמו מכל מה שמריח עסקאות נשק.
לגבי ראש הממשלה נתניהו, מה שמאפיין את התנהלותו זה להרחיק את עצמו מכל דבר שמתחיל להיראות בעייתי מבחינה משפטית. הוא למד על בשרו לפתח טכניקה למידור עצמי, ופרשת אבריאל בר-יוסף יכולה ללמד על דפוס הפעולה.
לטענת האדם שהתלונן על בר-יוסף במשטרה, הוא חתר לקבל את מקומו בדירקטוריון של הבנק הגרמני ISB - IFC. הוא שלח מכתב תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, וזה הפנה אותו ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו. האיש קבע איתה פגישה שבה תכנן לפרט בפניה את מהלכיו העסקיים של אבריאל בר-יוסף, בעודו מכהן כמשנה לראש המל"ל. באותה תקופה ירדה נוכחותו בתפקיד בשל מחלת אישתו שלאחר מכן נפטרה.
כשהמתלונן פנה טלפונית ליועצת המשפטית לפני הפגישה, היא אמרה לו שלא תוכל להיפגש איתו ושימסור את החומר למשטרה. אנשים שמכירים את נתניהו מעבודה משותפת סבורים שמקור ההחלטה בראש הממשלה עצמו, שאינו רוצה להתקרב לפרשיות כאלה אפילו עם מקל של עשרה מטרים.
נתניהו העדיף, בצדק, שלא לדעת את הפרטים ולא להעמיד את ברנע-פרגו ואת עצמו בפני הצורך להפעיל שיקול דעת כלשהו בנוגע לבר-יוסף. כך מעריכים גם אלה שאינם ידועים בחיבתם אליו. מכאן אפשר להסיק גם על יחסיו עם שמרון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם