ראשי » חדשות » בארץ

בבנימין קמים מהעפר: "אש שורפת, וגם מלחימה ומלכדת"

ביקור ביישובי בנימין שניזוקו בשריפות מגלה תמונה עגומה של נזק כבד לבתים, לחקלאות ולטבע. אבל השחור שבעיניים לא מסתיר את הנחישות להשתקם במהירות

שכונת הוותיקים של נוה-צוף דמתה ביום ראשון בבוקר לכפר שחרב בקרב. בלילה אחד הפכה השכונה לאזור אסון לכל דבר. "זה פשוט נראה כמו אחרי הפצצה", מסכם קצין בוגר היישוב שבית הוריו נמחה עד היסוד וכל זיכרונותיו הפכו לאפר. תושבי היישוב הדביקו את הכינוי "שווייץ" לשכונת בתי העץ הססגוניים והעתיקים שהוקמו לפני יותר מ-35 שנה והיו לבתי הקבע הראשונים בנוה-צוף. 15 בתים בשכונה נשרפו כליל בעקבות ההצתה שבוצעה בליל שבת בידי מחבלים פלסטינים.
 
היישוב כולו עדיין טובל בירק. עצים ושיחים נראים בכל פינה, לצד השבילים ובחצרות. ההחלטה כי בתי שכונת הקבע הראשונה של היישוב ייבנו מעץ קשורה ישירות לאקולוגיה הסביבתית ולירוק העז ששלט במקום עוד בטרם הוקם היישוב, ומייסדיו ביקשו להשתלב בנוף הסביבתי הטבעי.

גם בשכונות נוספות פגעה האש, כילתה בתים והזיקה לאחרים. המעבר בין בתי היישוב מחדד את ההכרה שלאש אין כללים ושלשריפה משתוללת אין חוקיות: מצד אחד בית שכל תכולתו נשרפה, קירותיו מפויחים וגגו קרס לתוכו, ובצמוד לו בית שעומד על תלו, שלם, שהאש פשוט דילגה מעליו ומעל הגינה והחצר העמוסים בצמחייה לעייפה.

הצתת היער הסמוך לנוה-צוף בליל שבת לא הפתיעה את תושבי היישוב. בימים שלפני כן נאבקו שכניהם מדרום בטלמון ובדולב באותו דפוס של טרור. בדולב נפגעו כמה מבנים ששימשו כמחסנים, ובטלמון נשרפו שני בתי קבע סמוכים זה לזה.

"הנזק ליישוב מתבטא בכמה מישורים", אומר נתי כרמי, מזכיר היישוב דולב. "יש לנו מצלמות אבטחה על גדר הביטחון וחלק ממנה נפגע. חלק מתאורת הביטחון ניזוקה והיא בתיקון. תשתית של בזק נשרפה, ותוקנה. בנוסף, שני קרוונים במתחם האולפנה נשרפו - באורח נס דווקא מבנים שלא שימשו למגורים. ולא דיברנו על שטחי היער הנרחבים שעלו באש.
 
"ההצתות הללו לא התחילו השבוע וכנראה גם לא ייגמרו בקרוב. ההיסטוריה הגזרתית שלנו עמוסה בניסיונות הצתה. הייתה הצתה גדולה לפני שנתיים ובשנה שעברה כמה ניסיונות. בימים האחרונים עדיין נמשכים ניסיונות ההצתה מסביב ליישוב. אנחנו עם שתי עיניים פקוחות עד שיגיע הגשם. הלכידות הקהילתית הייתה נקודת חוזק באירוע הזה. הייתה ערבות הדדית של התושבים ושל ראשי היישוב והם פשוט נלחמו על הבית במשך כמה ימים, בלי לישון ובלי לנוח. פשוט מלחמה על הבית".

ביום שלישי פרסמה רשות המסים רשימה ראשונה של יישובים שניזוקו משריפות והוצתו בזדון ועל רקע לאומני. ברשימה הופיעו גם שלושת היישובים ממערב בנימין: דולב, טלמון ונוה-צוף.

נזק נגרם גם לכרם סמוך לדולב ששייך לשלומי כהן, תושב היישוב. עשרות דונמים עלו באש יחד עם צינורות המים ומערכת ההשקיה הממוחשבת. "אני עדיין לא יודע להגיד מה היקף הנזק מבחינה כספית", אומר שלומי כהן. "הגפנים שנשרפו הן לא כל הנזק כי יכולות להיות שורות עצים שנראות שלמות והכול בסדר, אבל בגלל החום של האש יכולת ההנבה ניזוקה והעצים לא ייתנו פירות בבציר הבא. לצערי, על אף ההכרה שמדובר בהצתה על רקע לאומני, אני אקבל פיצוי רק על נזק ישיר ולא על נזק עקיף. אני לא אקבל פיצוי על היבול שהיה אמור להתקבל בשנים הבאות מהגפנים שנשרפו, מה שנקרא 'אובדן שנות בציר'.

 

"אני יודע את זה מניסיון. ב-2007 עקרו לי את הכרם וגם אז זה הוכר כפח"ע. הגיע לכאן שמאי של מס רכוש ונתן שמאות של כלל הנזק, אבל כשניסיתי לפרוט את זה לפרוטות מול מס רכוש קיבלתי החזר רק על רבע מהסכום שקבע השמאי. לצערי זה יהיה גם גורלם של אנשים ומשפחות שבתיהם נשרפו - הם יקבלו החזר על נזק ישיר, על מה שהלך בשריפה, אבל הם לא יקבלו פיצוי על ימי העבודה שהם יפסידו או הוצאות נסיעה שהם יצטרכו להוציא כתוצאה מהשריפה. זה לא הולך להיות קל".

חברים וקרובים של שלומי פתחו בעבורו דף התרמה באתר projector על מנת לסייע לו להתמודד עם הנזק הכלכלי העצום שנאמד ביותר מחצי מיליון שקלים.
 
 

לתושבים בנוה-צוף ניתנו הנחיות כבר ביום שישי בבוקר להיות מוכנים לפינוי במקרה שתתחיל אש בקרבת היישוב, גם בשבת. התושבים התבקשו לשמור על ערנות גבוהה, להכין תיק עם ציוד חיוני לכמה ימים ובמידת האפשר להציל גם חפצים יקרי ערך.

במייל שהופץ לתושבים נכתב: "מותר וחיוני להשאיר את הטלפון הקווי והנייד פתוחים מאחר והם אמצעי תקשורת החירום של היישוב, ולקבל באמצעותם הודעות במקרה חירום". עוד נכתב: "מותר לדווח לרבש"ץ בטלפון על כל חשד לשריפה. מותר וצריך לכבות אש המהווה סיכון, ללא שהות. זה כולל כל תחילת אש ואפילו אש קטנה, בייחוד בתנאי מזג האוויר הנוכחיים שבהם כל ניצוץ עלול להפוך לשריפה".
  

יעקב דולב מאגף הביטחון של המועצה האזורית מטה בנימין, שהתרוצץ במהלך השבוע יחד עם עובדי מועצה נוספים משריפה לשריפה, חשש מהצתה גם בנוה-צוף. סמוך לכניסת השבת הוא עוד הספיק לפזר קוב של חומר מעכב בעירה ביער שמתחת לנוה-צוף. משם המשיך לשריפה במבוא חורון, ולאחר מכן לאש שפרצה שוב בדולב. סמוך לשעה עשר בלילה התקבלה קריאה על הצתה בנוה-צוף. החומר שפיזר דולב הצליח לעכב את האש רק לזמן קצר. הרוח החזקה דילגה מעל שורת העצים שרוססה בחומר והמשיכה בסערה גדולה אל תוך היישוב.

בזמן שרוב המשפחות כבר סיימו את סעודת השבת זוהתה האש עולה מהוואדי. ביישוב הבינו מיד את המתרחש וניתנה הוראת פינוי. הושמעה אזעקה, ומתנדבים עברו מדלת לדלת על מנת לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור. יישוב שלם פונה מיושביו.
 
"אחד החסדים שעשה לנו הקב"ה באירוע הזה הוא השעה שבה פרצה השריפה", אומר הרב יהונתן בלס, רב היישוב נוה-צוף. "רוב התושבים עוד היו ערים והתחילו מיד בפעולות לעכב את השריפה, ובמקביל התחלנו לעבור בין הבתים ולקרוא לתושבים להתפנות. ברוך השם שלא הגענו למצב שאנשים נמצאים בתוך בית שאחזה בו האש. אם זה היה המצב לא היינו מדברים היום רק על נזק לרכוש".

"יש הרגשה אדירה של הודיה", אומרת הרבנית שפרה, אשתו של הרב. "כולנו מודעים לנס. הבתים האלו נשרפו בתוך דקות. הכבאים והתושבים נלחמו על הבתים בחירוף נפש. ניסו לכבות את השריפה בצינורות השקיה של גינה, עמדו מול האש כמו חומה".

חלק מהמשפחות המפונות נסעו ליישובים סמוכים כמו עטרת, עופרים ובית-אריה, ואחרים בחרו לנסוע לקרובי משפחה במקומות אחרים. אלו שנסעו לעטרת ראו משם את יישובם עולה באש. "תוצאות השריפה קשות אבל גם החוויה הייתה קשה. ראינו את האש בשלב ראשון מתקרבת ונכנסת לאזור הבתים, מי שהסתכל אחורה ראה את הלהבות. גם מעטרת ראו את הלהבות עולות עד השמים. להבות בגובה מגדל המים. היה נורא לראות את היישוב היפה שלנו במצב כזה", מספר הרב בלס בצער.

הוא מסביר כי העובדה שמדובר בהצתה מכוונת - פיגוע הצתה - משנה את כל ההסתכלות ההלכתית. "לא מדובר כאן באסון טבע כמו צונאמי או רעידת אדמה. זו פעולה מלחמתית וזה משנה מאוד. מובן שכל פעולה כדי לשמור על חיי אדם הייתה מותרת וכך גם מה שנדרש על מנת לאפשר לצה"ל ולכוחות הכיבוי לפעול ביד חופשית. הורינו לתושבים להתקשר למוקדים של המועצה ושל היישוב כדי לדווח על מיקום של כל משפחה שעזבה את היישוב, כדי שנוכל לדעת שכולם פונו ולא נגיע למצב של חוסר ודאות לגבי אנשים שנלכדו בבתים. למסור מידע כזה בוודאי מותר".
 

למה אתה מגדיר את השריפה כפעולה מלחמתית?
"המציתים לא התכוונו רק להזיק לרכוש אלא רצו להרוג יהודים. ידעו שזו שבת ואנשים בבית ורצו להרוג אותנו, ורק בחסדי הקב"ה עמנו ותושיית הכבאים ואנשי הביטחון לא היו לנו נזקים מעבר לנזקי רכוש. ההלכה אומרת שבמצב מלחמה יוצאים בשבת להילחם גם נגד מי שבא על עסקי קש ותבן. הכוונה שיוצאים גם במקרה שהאויב מעוניין בביזת רכוש ולא אומרים 'עכשיו שבת ורכוש הוא לא פיקוח נפש'. חשוב להציל כמה שיותר בתים וכמה שיותר מהרכוש ולא להתבזות, כי אם נותנים לאויב להבין שהוא יכול להזיק לנו בצורה הזו - הוא יעשה זאת שוב".

הרב בלס מסביר שהאסטרטגיה ההלכתית חשובה גם כעת, לאחר השריפה. "הפסיקה ההלכתית נובעת מהבנה שצריכים לנתח את החשיבה של האויב ולא לתת לו ניצחונות, גם גשמיים. מי שיוצא להצית יישוב או לפגוע ביישוב צריך לדעת שהשכונה החדשה שתיבנה תהיה על שמו. המציתים צריכים לדעת שהם יהיו אחראים לבניית בתים רבים בנוה-צוף ואז הם יחשבו פעמיים אם הם רוצים לעשות את זה, כי במציאות כזאת הם לא יזכו להרבה אהדה מהסביבה שלהם".
 

היה הבדל בפסיקה ההלכתית אילו לא היה מדובר בהצתה אלא בשריפה שפרצה מעצמה, ללא יד אנושית מכוונת?
"בהחלט כן. לדוגמה, אם זו הייתה שריפה שנגרמה מקצר חשמלי אז אומרים לכל המשפחה להימלט ברכב אחד ולא מתירים לנסוע בשני כלי רכב; אבל במצב של הצתה בידי אויב צריך להציל ולהוציא כמה שיותר מהרכוש, שהאויב יראה שהוא לא הצליח. שיבין שזה לא שווה לו. העניין הוא לנצח בקרב כדי לנצח את המלחמה".

נוה-צוף, מוותיקי יישובי בנימין, עלה על הקרקע בחשוון תשל"ח. השבת יציינו התושבים את תחילת השנה ה-40 להקמתו. גרעין המשפחות המייסד בחר את השם נוה-צוף אך ועדת השמות הממשלתית התנגדה לבחירה והעניקה ליישוב הצעיר את השם חלמיש, ומאז ועד היום מוכר היישוב בשני השמות. היישוב שוכן במערב בנימין ומוקף בחורש ים תיכוני ועצי אורן. שני יערות חובקים את היישוב, שמורת יער אום- צפא - שהוכרזה כשמורת טבע עוד בימי הבריטים - ושמורת יער דיר-ניזאם.

כיום מתגוררות ביישוב כ-300 משפחות ובתוך שנתיים צפויים להיבנות ביישוב עוד כ-60 בתים. ביום יפה אפשר לראות מנוה-צוף את המטוסים הממריאים מנתב"ג, את הים התיכון ואפילו את האניות העוגנות בנמל אשדוד. היישובים הקרובים לנוה-צוף הם עטרת, עופרים ובית-אריה, מרחק של דקות נסיעה אחדות. העיר מודיעין רחוקה מרחק של 20 דקות נסיעה. "אנחנו מאוד מקווים שההתיישבות כאן באזור תתגבר. זה מצב שצריך לתקן על ידי בנייה של עוד הרבה יישובים גדולים מסביב לנוה-צוף", אומר הרב בלס.
 
כבר השבוע החלו אנשי נוה-צוף להציב קרוונים למשפחות שנותרו ללא בית. חלקם, אגב, הגיעו מהשכנים מדולב. מאז יום ראשון מגיעות מכל הארץ תרומות של שמיכות, תנורים, מעילים, בגדים וכלי מיטה. אחת התרומות שריגשה במיוחד את התושבים הייתה זו שהגיעה מהיישוב כפר-עזה שבדרום. קבוצה קבועה של חברים מנוה-צוף נוסעת מדי שנה להתפלל ביום כיפור ביישוב הדרומי יחד עם התושבים המקומיים. כעת החליטו בכפר-עזה להכיר תודה ליישוב הפגוע.

"הרגשנו שהם איתנו, זה היה ממש מחמם לב", אומרת שפרה בלס. "אבל לא רק משם הגיעו תרומות. שקיות על שקיות מלאות בדברים הגיעו מכל הארץ, ומה שלא יצטרכו כאן נעביר הלאה לקהילות אחרות שנפגעו". אנשי נוה-צוף פתחו דף התרמה באתר projector לגיוס מימון לשיקום הנזקים שנגרמו מהשריפה ולא ייכללו בפיצויים שיתקבלו מרשויות המדינה.

איך ממשיכים הלאה?
"היישוב מאוד מאמין, חזק ומלוכד, ונחוש להתגבר על מה שזממו האויבים שלנו לעשות לנו. נעשה כל מאמץ לא רק לתקן את הנזק אלא להגדיל פי כמה את בתי היישוב ואת מספר המשפחות", אומר הרב בלס. "צריך למצוא פתרון למשפחות שנשארו ללא קורת גג, ואנחנו עמלים למצוא להן מענה מיידי לימים הקרובים. לאחר מכן נסייע לתושבים בתקופת הביניים, שיכולה להימשך אפילו שנה ויותר עד שייבנו הבתים מחדש. אבל כמו שאמרתי - לא נסתפק רק בבניית הבתים שנשרפו. אנחנו דורשים לבנות עוד בתים חדשים".

"הרגשות מעורבים", מוסיפה הרבנית שפרה, "מצד אחד עצב גדול על היישוב שלנו, על השכונה שהייתה פינת חמד. חברים שלנו, ממייסדי היישוב שידועים בהכנסת האורחים המיוחדת שלהם, פתאום הפכו לחסרי בית. מצד שני זכינו לראות את הפנים היפות של היישוב בשעת משבר, וזו לא הפעם הראשונה כי לצערנו עברנו כאן כבר שתי אינתיפאדות ואיבדנו חברים. אבל החברים הוכיחו את עצמם וגם הדור הצעיר. הנוער שלנו הוא שם דבר - ידענו את זה גם בעבר - ועכשיו זה קיבל חיזוק. דור ההמשך שלנו ניהל את המשבר גם בשעת האירוע עצמו, הם חברים בצוות החירום היישובי (צח"י) ומתנדבים בכיבוי. הם כיבו את האש ופינו את האנשים".
 

הרבנית בלס מספרת שילדיהם של הוותיקים מעורבים מאוד בנעשה ביישוב ונשארים מחוברים, גם אלה שעזבו את היישוב. "הרבה צעירים בוחרים להישאר לגור כאן, ויש גם הרבה זוגות של בני היישוב שמתחתנים ביניהם ונשארים. זו פשוט הרגשה שזה הבית. בתנו הגדולה התארחה אצלנו השבת. אמרתי לה שאני מצטערת על המצב שנוצר, שהיינו צריכים להתפנות באמצע השבת, להעיר את הנכדים הקטנים שישנו. זה היה טראומה בשבילם.

אז היא ענתה לי: 'אל תצטערי, אני מרגישה שלא נקלענו לשם בטעות, זה חלק מהרגשת השייכות שלנו'. כך זה אצל בני היישוב. הרגשת שייכות חזקה. גם ביום ראשון ראינו רבים מבוגרי היישוב שבאו לחזק. הקהילתיות החזקה שלנו והערבות ההדדית פשוט הכניסה לאנשים גאווה וכוחות. אחד החברים הגדיר זאת יפה, הוא אמר 'ראיתי את הלב הפועם של היישוב חשוף לגמרי'. האש שורפת אבל גם מלחימה ומלכדת", היא חותמת בנימה שמשאירה הרבה מקום לתקווה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg