מתווה האדמות הנטושות: ביזיון שמעלה יותר מידי שאלות
ההצעה של מנדלבליט אינה מהווה פתרון לבעיות של תושבי עמונה והממשלה, והיא מצביעה על יחסי כוחות בעייתיים בין נבחרי הציבור לבין הפקידים המשפטיים, שצריכים להבין שגם מתנחלים הם בני אדם
מכל כיוון שלא מסתכלים על "מתווה האדמות הנטושות" שהציג אמש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדבליט, לא מדובר בפתרון אלא בביזיון. מנדלבליט הוא אמנם אדם ישר, משפטן מעולה ודמות שאי אפשר להאשים אותה בהטיה פוליטית. למרות זאת, ההצעה שלו פשוט מעלה יותר מידי סימני שאלה, ולא נותנת מענה לאף אחת מהבעיות הקשות שהונחו בפניו – לא לתושבי עמונה ולא לממשלה.
ההצעה שלו לא מהווה פיתרון. היועץ המשפטי לממשלה
צילום: אורן בן חקון
ראשית, תושבי עמונה מבקשים להישאר במקומם ולתמיד. הצעתו של מנדלביט דוחקת אותם למתחם צר מלהכיל של 16 דונם בלבד, וגם זאת לשמונה חודשים קצרצרים. שנית, המערכת הפוליטית, וכמוה תושבי עמונה, מבקשת להסדיר לא רק את המאחז הוותיק אלא את אלפי המבנים ביהודה ושומרון הנמצאים במצב משפטי דומה. לבעיה הקשה הזו המסמך של מנדלבליט אפילו לא מתייחס. תהיה זו שגיאה קטסטרופלית מבחינת מובילי המאבק אם ימצמצו בשלב המתקדם הזה ויאמצו את הצעת ה"דרדל'ה" הזו.
בנוסף, כל כולה של עמדת היועץ נשענת על חוות דעת מ-1998, של מי שהיה אז הפרקליט הצבאי הראשי, אורי שוהם. השאלה הנשאלת היא - למה להסתמך דווקא על הקביעה ההיא? אם הולכים כל כך הרבה שנים אחורה, אפשר למשל לאמץ קביעה של בג"ץ מ-1972 לפיה ילדים ישראלים שנולדו ביהודה ושומרון נחשבים "מקומיים", ועל כן מותר לבצע למענם הפקעה. אז מדוע שוהם כן ולנדוי, שהיה כזכור נשיא בית המשפט העליון, לא?
חוק ההסדרה והמאבק על עמונה: צעד אחר צעד
לבסוף, בסגנון שאין דרך לפרש אותו אלא כאיום פוליטי ולא משפטי, מנדלבליט מוכן לתת את הסכמתו ל"מתווה האדמות הנטושות" רק אם תיעצר חקיקת חוק ההסדרה. אם המתווה קביל משפטית מדוע להתנות אותו בביטול חוק ההסדרה? מאידך, אם המתווה לא קביל משפטית, מדוע לאשר אותו בכלל? היועץ המשפטי אמור לדאוג לצדק ולמשפט, ולא להוביל מהלכים פוליטיים. דברים דומים נאמרו בטקסט עליו חתום עוזרו הקרוב של מנדלבליט, עורך הדין גיל לימון. "אם חוק זה יעבור בכנסת", כותב לימון, "יפקע האישור המשפטי של "מתווה האדמות הנטושות", וכתוצאה מכך, כל מבנה שיוצב על המקרקעין יפונה באופן מיידי ומצבם של המקרקעין יושב לקדמותו בהקדם".
במילים אחרות, מנדלבליט, מנופף בחרב על כנסת ישראל ואומר לה: "אני אתן אישור למתווה אותו ביקשתם רק אם אתם תורידו מסדר היום את החוק שנוא נפשי. אך אם לא תיישרו קו ולא תצייתו לי, אני אנצל את כוחי ולא אתן לכם את מבוקשכם בדמות אישור התיישבות באדמות הנטושות". שתי השאלות שעולות מהטקסט של לימון הן: האם היועץ המשפטי לממשלה, והפקידים הסובבים נבחרו על ידי הציבוא, או 120 חברי הכנסת? והאם יתכן שהדרג המשפטי הגבוה ביותר משתמש בלשון מאיימת? ועוד על חברי כנסת?
כל מי שתומך במאבקם של תושבי עמונה חייב לפעול לקידום מהיר של חוק ההסדרה. היישוב עמונה
צילום: מירי צחי
בנסיבות האלה, כשאין "טריבונל קפריסאי" וכשדה פקטו "מתווה אדמות נפקדים" לא קיים, כל מי שתומך במאבקם של תושבי עמונה חייב לפעול לקידום מהיר של חוק ההסדרה, למרות שהחוק הזה איננו מציאה גדולה. היה טוב פי כמה אם במקום לפזר מסך עשן, המערכת המשפטית של הממשלה הייתה מוצאת פתרונות של אמת ולא מושיטה את צווארה להמשך שיתוף פעולה עם השמאל הפוליטי.
הרי כל כולה של הצרה הזו נולדה בגלל הנפקה סיטונית של צווי הריסה שהמשפטנים והפוליטיקאים הוציאו לאותם מקומות, שהם עצמם בנו ואישרו שנים ספורות קודם לכן. הגיע הזמן שפוליטיקאים ומשפטנים יבינו שאנשים הם לא משחק יו-יו, וכי אי אפשר יום אחד לשלוח אותם לגור על הר ולאחר 20 שנה פשוט להתחרט - זה לא עובד ככה. למרות שקשה להאמין לכך, אפילו מתנחלים הם בני אדם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם