עיריית ר"ג מכרה ציור שקיבלה בתרומה ב-47 מיליון שקל
בשנת 59' תרמה משפחת צייטלין אוסף אמנות לעיריית רמת גן. אלא שלפני כשנתיים מכרה העירייה את אחת היצירות בעשרות מיליונים וזאת ללא התייעצות עם המשפחה או עם אנשי משרד התרבות
יצירת אמנות נדירה של האמן הרוסי ולנטין סרוב בשווי אסטרונומי של 47 מיליון שקלים, שנתרמה על ידי משפחת צייטלין לעיריית רמת גן בשנות החמישים, נמכרה ב-2014 בבית המכירות כריסטי'ס ואבדה לציבור בישראל. הפרשה העגומה הזו שמתוארת בדו"ח שהגיש בנושא מבקר המדינה יוסף שפירא, מראה כי בישראל אין נורמה של שימור תרומות מאנשים פרטיים וכי יצירות בעלות ערכים ייחודיים והיסטוריים נמצאות בשליטה של גורמים ללא ידע בנושא.הבדיקה סביב היצירה 'דיוקנה של מריה' החל בעקבות פניה של הוועדה לביקורת המדינה. הבדיקה העלתה כי בשנת 1959 תרמה משפחת צייטלין לעיריית רמת גן אוסף של 92 יצירות אמנות רוסיות של ציירים רוסים, ובהן שש יצירות של הצייר ולנטין סֵרוֹב (צייר אימפרסיוניסטי רוסי הנחשב לאחד האמנים המובילים בתחום – א.ג).
חלק מהתמונות באוסף נדירות ובעלות ערך היסטורי רב לתקופה שלפני המהפכה הבולשביקית. אולם עד 1996, במשך 37 שנים, שכן האוסף במחסן כימיקלים בפאתי הפארק הלאומי ברמת גן. באותן שנים נעלמו כמה מהיצירות ונותרו באוסף 81 יצירות בלבד. באוסף היה גם הציור 'דיוקנה של מריה צייטלין' - פרי יצירתו של הצייר סֵרוֹב - שאותו צייר בשנת 1910.
בעירייה החלה לצמוח מודעות לערכו הרב של הציור בעקבות הצעה של בית מכירות בינלאומי למוכרו עבור העירייה. בעקבות ההצעה הזו פנתה העירייה לבית המכירות כריסטי'ס שהגיש שומה בה הוערך כל האוסף ב-7,473,600 מיליון ליש"ט, ודיוקנה של מריה צייטלין הוערך ב-3 מיליון ליש"ט, דהיינו כ-40 אחוז משווי כל האוסף.
הייתה זו הערכה פסימית כיוון שבמכירה הפומבית עצמה קיבלה העירייה עבור התמונה בלבד 8,118,000 מיליון ליש"ט, פי שלוש מההערכה המקורית, ובסוף פברואר 2015 הופקדו 47,896,200 מיליון שקלים בחשבון בנק ייעודי שפתחה לצורך זה. הפרסום על המכירה כאמור הוביל את ועדת ביקורת המדינה לדון בבחינת הליך המכירה ובשאלה מה השימוש שנעשה בכסף שהתקבל, וכן בהסכמת צאצאי בני משפחת צייטלין וזכויותיהם באוסף.
הסיבה המרכזית לפנייה נעשתה בגלל הזעם שיצירה כה חשובה הוצאה מישראל. בנוגע לכך מציין מבקר המדינה כי בישראל ישנם חפצי אמנות יקרי ערך המוצגים במוזיאונים, העשויים להיות בעלי ערך תרבותי רב. אולם בפועל כיום אין למשרד התרבות מדיניות קבועה בעניין. מדיניות זו הייתה מונעת את הפארסה סביב הציור הנדיר. בנוגע לכך מתברר כי כבר בשנת 2012 העיר מבקר המדינה למשרד התרבות שיש לקבוע דרכים לכלול מוזיאונים פרטיים של עיריות לכאלו המצויים תחת פיקוח והכרת המדינה.
עוד עלה כי המשרד לא בחן את האפשרות לאמץ את הקוד האתי שקבעה המועצה הבין-לאומית למוזיאונים. בתקנות נקבע כי התמורה ממכירת מוצג כלשהו תשמש לרכישת מוצגים אחרים עבור המוזיאון אלא אם החליטה הנהלת המוזיאון אחרת, מנימוקים שיירשמו. משרד התרבות לא הגדיר מהו ה"שימוש האחר", ולא הטיל מגבלות על מכירת חפצי אמנות ועל הוצאתם לחו"ל.
מעבר לכישלון של משרד התרבות מבקר השופט שפירא את התנהלות עיריית רמת גן סביב המכירה. לדבריו, לא נמצאו מסמכים המעידים על כך שהנהלת העירייה או מועצת העירייה קיימו דיון בשאלה אם חיוני למכור יצירה כלשהי מתוך האוסף לצורך שיפוץ מבנה המוזיאון לאמנות רוסית ובדקו כמה חלופות למקורות המימון לבניית אכסניה לאוסף.
כמו כן, העירייה לא דנה בשאלות כמו איזו יצירה למכור, מדוע למכור דווקא את היצירה היקרה ביותר ומה יהיה ערכו של האוסף ללא היצירה. גם משהוחלט למכור את הדיוקן לא התקיים דיון ולא נרשמו נימוקים לכך שהתמורה תשמש לשיפוץ המבנה ולא לרכישת מוצגים אחרים. לא נמצאו מסמכים המגלים כי העירייה קיימה דיונים בנוגע לצורך בבניית מוזיאון חדש עוד בטרם מכרה את הדיוקן.
כמו כן, לא נמצאו מסמכים המעידים על דיון ובחינה של העירייה בנוגע לשאלות כמו איזו יצירה למכור, מדוע למכור דווקא את היצירה היקרה ביותר ומה יהיה ערכו של האוסף ללא היצירה. ביחס לכך מציין המבקר כי היה על העירייה לקיים דיונים מעמיקים על הנושאים והשאלות האמורים לעיל, ולבחון חלופות לדרכי פעולה בעניין זה. "אין זה תקין שהחלטה בנוגע לנכס בסדר גודל כה משמעותי התקבלה ללא דיון כלשהו שיציג את כל החלופות והאפשרויות העומדות בפני העירייה, וללא התייעצות עם מומחים לאמנות", נכתב בדו"ח.
בנוגע לצורך בהסכמת צאצאי התורמים מציין המבקר כי במסמכיהם של העירייה ושל המוזיאון לאמנות רוסית לא נמצא חוזה כלשהו בין תורמת האוסף ובין העירייה. לכן אמנם על העירייה לא חלה החובה לקבל את אישורם של קרובי משפחתה של התורמת למכירת הדיוקן, אך בהיעדר מסמכים המעידים על קיומו של חוזה או על קיומן של התניות כלשהן בדבר מכירת חלקים מהאוסף, ראוי היה כי העירייה תעשה כל מאמץ לקבל את אישורם.
אלא שבעניין זה באוקטובר 2014 פנתה מנהלת המחלקה לאמנות רוסית בבית המכירות כריסטי'ס לממונה על העיזבון והארכיון של גב' אלכסנדרה פרגל, בתה של גב' מריה צייטלין, וביקשה לקבל פרטים נוספים על הדיוקן.
לאחר יומיים השיבה לה הממונה על העיזבון באלה המילים: "תני לי לבטא מה אני חושבת על מכירת הדיוקן של סרוב... הדיוקן נתרם לאנשים אשר בישראל, והפך בדרך כלשהי ל'סימן המסחרי' של כל המתנה הנפלאה הזאת. אני בטוחה שמריה צייטלין, ששמרה את הדיוקן הזה, שהוזמן מסרוב על ידי בעלה מיכאל צייטלין לעולם לא הייתה מסכימה להחלטה של פקידי רמת גן למכור את הדיוקן".
המבקר מעיר כי גם סביב השאלה מה ייעשה בכסף הרב נמצאו סתירות בתשובות העירייה. לדבריו בדו"ח בנוגע לייעודה של התמורה שהתקבלה ממכירת הדיוקן, נמצאו סתירות בדיווחים שמסרו נציגי העירייה למועצת העירייה, להנהלת העירייה ולוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת.
מהאמור לעיל עולה כי דיווחיהם של נציגי העירייה בנוגע לפעילות שתיעשה בכספי המכירה סותרים זה את זה - שדרוג המוזיאונים הקיימים; השקעות במוזיאון לאמנות רוסית; הקמת מוזיאון חדש עבור האוסף ועבור יצירות נוספות; שיפוץ והגדלה של חללי המוזיאונים בעיר; שיפוץ והגדלה של שטחי התצוגה של המוזיאון; מתן מלגות על שם התורמים וייעוד יתרת הכסף לעניינים הקשורים למשפחת צייטלין; השקעות במוזיאון לאמנות רוסית ובמוזיאון לאמנות ישראלית; הקמת מוזיאון שיאכסן בין היתר את האוסף ע"ש מיכאל ומריה צייטלין. עוד עולה כי המשנה לראש העירייה עצמו נתן חמישה דיווחים שונים בעניין, ושניים מהם אף ניתנו במהלך אותה ישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת.
תגובה העירייה: "העירייה מכבדת את דו"ח מבקר המדינה, המדגיש כי המוזיאון לאמנות רוסית הוא מוזיאון פרטי שלא חלים עליו חוק המוזיאונים או התקנות שהותקנו מכוחו. הדו"ח דורש ממשרד התרבות לקבוע כללים לגבי מוזיאונים פרטיים, ואנו מברכים על כך.
"כפי שהובהר בעבר, אוסף צייטלין, בו עוסק הדו"ח, נמסר לעירייה בשנת 59' ומאז, בשל היעדר תקציבים ומשכן ראוי, הוחזק בתנאים ירודים. לאור זאת, ראתה עיריית רמת-גן צורך למכור את הפריט המדובר ותמורתו תשמש להקמת קריית המוזיאונים בעיר, שתכנונה כבר החל. כל ליקוי עליו הצביע מבקר המדינה תוקן בהתאם לדרישות".
אקו"ם