די להטיה: ערד נירים וניצן הורוביצים, לכו הביתה
נתניהו, הברקזיט, טראמפ – הם כולם תשובת הבוחרים לאליטה המחנכת. כל עוד ימשיכו הפרשנים למיניהם לשבת בהקרנות פרטיות לסרט שבו הם חיים, הם תמיד יצאו מהאולם לאותה תדהמת חייהם
סקר משותף של רויטרס ושל מכון איפסוס קבע נחרצות שסיכוייה של קלינטון לזכות בבחירות עומד על, שימו לב, 90%. הסקר התפרסם, שימו לב שוב, ב-8.11.2016, שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות. המומחים שבדקו את הנתונים קבעו כי "טראמפ זקוק לשילוב לא סביר של אחוזי הצבעה של לבנים, שחורים והיספנים בשש או שבע מדינות" וכי הילרי קלינטון צפויה לזכות ב-303 אלקטורים. זאת מול 235 בלבד לטראמפ.הבוקר שאליו קמה ארה"ב בתדהמה גדולה, היה בוקר המוכר לאזרחי ישראל מתוך ריטואל רב שנים. ריטואל שבו הסוקרים חוטפים נוק-אאוט מהמציאות. עוד פרק בסיפור בו הפרשנים, השדרנים וכותבי הטורים משוכנעים שצריך להחליף את העם, את האנושות, את המציאות – רק לא את עצמם. בכל מערכת בחירות הם מופתעים עד לשד עצמותם מחדש. 1977 – מהפך. 1996 – זעזוע. 2015 – אסון. ברקזיט – תדהמה. 2016 – רעידת אדמה.
דרכו של טראמפ לבית הלבן:
באופן פרדוקסלי, מתחילה ארצות הברית להפוך דומה לבעלת בריתה המזיעה מהמזרח התיכון. אותו האבל התקשורתי, ההספדים והקינות ביום שאחרי. אותן כותרות העיתונים מזועזעות, אותו דיבור קורבני ומתנשא על הגירה (לאן אפשר להגר מארה"ב? לישראל?) והשארת עדרי הבבונים המצביעים מאחור כדי שיאכלו את מה שבישלו. היה מהפך, טוענים הפרשנים, ומה לעשות הציבור מטומטם.
אז זהו, שלא היה שום מהפך. המהפך היה קיים רק בדמיונו של מי שמלכתחילה חי בסרט מז'אנר הפנטזיה. הפנטזיה הזו, היא תוצאה מובהקת של היבריס, אותה קללת אלים יוונית של התנשאות המשחקת תפקיד מרכזי בכל טרגדיה יוונית. תוצאה של ניתוק מהשטח, מהמציאות ובעיקר מבני האדם המרכיבים אותה. מהפכים אינם מרחשים מדי יום עבור מי שחי במציאות.
טראמפ בנאום הניצחון. אז זהו, שלא היה שום מהפך.
צילום: AP
הבעיה עם אותם "מומחים" מטעם עצמם המוצגים כאינטלקטואלים ואנשי העולם הגדול, שהם מנסים להחיל את הפנטזיה בה הם חיים, על כלל הציבור. ערד ניר ("טראמפ זקוק לנס"), גיל תמרי ("הקמפיין של טראמפ נוטע בעיקר פחדים"), ניצן הורוביץ ("עלייתו של טראמפ – מחלתה של אמריקה") ויונית לוי ("המפלגה הזו, מה עובר עליה?") אינם רק אנשי תקשורת נטולי פניות, ודאי לא ניצן הורוביץ. הם בעיקר מטיפים, תועמלנים ומחנכים מטעם עצמם.
במציאות של פרשנינו וסוקרינו, אין גאווה לאומית. יש רק הלקאה עצמית, ציניות ומרמור תמידי. אין אינטרסים לאומיים – יש גלובליזציה. אין אמת או מציאות שאתן צריך להתמודד, אלא רק פוליטקלי קורקט.
נתניהו, הברקזיט, טראמפ – הם כולם תשובת הבוחרים לאליטה המחנכת הזו. כל עוד ימשיכו הערד נירים והניצן הורוביצים לשבת בהקרנות פרטיות לסרט שבו הם חיים, הם תמיד יצאו מהאולם לאותה תדהמת יום הכיפורים של הסוקרים ולפרל-הארבור של הפרשנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם