ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

מוסול, בין השוחות: סיור בעיראק עם הכוחות הכורדים

בין תקווה לתבוסת דאעש להסתכלות מפוכחת על האתגרים ביום שאחרי, ובין ציפיות מהנשיא האמריקאי הנבחר לגעגועים לסדאם חוסיין, הכורדים הלוחמים בעיראק מדברים על כינון יחסים עם ישראל

המערכה לשחרור מוסול מידי דאעש סומנה כאחת מנקודות ההכרעה של ארגון 'המדינה האסלאמית'. הבאזז התקשורתי סביב הקרב הזה זימן לעיראק צוותי תקשורת רבים, והם פשטו על המלונות באירביל שבצפון המדינה ושידרו אופטימיות וציפייה לשינוי אזורי בעקבות הקרב.

בימים הראשונים סיפקו מטוסי הקואליציה חיפוי אווירי לכוחות הקרקעיים, שפרצו למעוזי דאעש וחיסלו לוחמים רבים. שמותיהם של כפרים אלמוניים, שספק אם תושבי עיראק הכירו לפני הקרבות, הפכו להיות שגורים בפי הכתבים לאחר שחרורם מידי דאעש. האופוריה הייתה בשיאה.
 
אחרי חודש של פעילות תקשורתית שכללה יציאה לשטח בכלי רכב מאובטחים וצילומים שנעשו יותר ויותר מסובכים, השחיקה החלה לעשות את שלה. הפרשנים שבתחילה מיהרו להספיד את דאעש, סיפקו עתה הערכות זהירות יותר. גם בשטח הבינו שהקרב לשחרור מוסול עלול להימשך זמן רב יותר. הפגזות המטוסים היו פחות יעילות, ודאעש עבר לקרב חפירות שכלל שימוש במנהרות ובלוחמת גרילה. הכוחות העיראקיים וה'פשמרגה' הכורדיים, שפחות הכירו את דרך הלחימה הזו, התחילו לספור יותר ויותר אבדות. כולם מבינים שדאעש כאן כדי להישאר, ויידרש עוד זמן רב להכריע אותו.

מהמטוס בדרכי לעיראק נראים קילומטרים על קילומטרים של מדבר צחיח, הנקטעים מפעם לפעם בשרשרת הרים שמספיקה כדי להעניק מחסה לגורמים קיצוניים. מהרכב שבו אני נוסע לאזור הקרבות אפשר להבין טוב יותר את המורכבות הצבאית שעמה מתמודדים העיראקים במלחמתם בדאעש.

המדבר וההרים הופכים בלילה לאפלה שחורה משחור שמספקת הזדמנות מעולה להסתננויות של פליטים, של לוחמי דאעש ושל לוחמי דאעש המתחזים לפליטים. הראות קשה כל כך והמרחבים עצומים כל כך, שהסיכוי לתפוס אותם קטן מאוד. דאעש, שכאמור מנהל לוחמת גרילה בין היתר בשל נחיתות מספרית, שורף בארות נפט כדי לייצר עשן שחור שימנע מתקפות אוויריות.
 
בעת שהותי סמוך לסכר מוסול, נקודה אסטרטגית בשל החשש מקריסת הסכר והצפת העיר במים, החלה מערכת רוחות אקלימית שכללה סופת חול וגשמים. מסך הראות שמקשה על הנשימה ובעיקר על התנועה, מהווה מבחינת דאעש הזדמנות מצוינת. סופה כזו מנטרלת את הכוחות האוויריים, וכוחות הקרקע של הצבא העיראקי והכורדי נכנסים לכוננות מיוחדת. לוחמי דאעש מנצלים את המצב להתארגנות מחדש בתוך העיר, בין היתר באמצעות מערכת המנהרות המשוכללת שחפרו, וגם כדי להסתנן לכיוון העמדות הצבאיות ולתקוף את החיילים.

דאעש משתמש באזרחים כמגן אנושי. לאחרונה הוא חטף כ-1,500 איש מכפר מצפון למוסול, ואילץ אותם להגיע למרכז העיר לצורך הגנה על הלוחמים. סיפורי זוועה מתארים מקומיים שנתלים ברחובות בידי דאעש בשל חשד לסיוע לכוחות העיראקיים והכורדיים שמנסים לשחרר את העיר. בשטחים ששוחררו מידי ארגון דאעש מתגלים קברי אחים המכילים עשרות גופות. הסיפורים שבפי הפליטים שחיו תחת שלטון דאעש בלתי נתפסים.

"דאעש התעללו בעיקר ביזידים, שמבחינת האסלאם הם כופרים שיש להורגם", סיפר לי אחד הפליטים היזידים שפגשתי. "המקרה המפורסם ביותר הוא שדאעש לקחו ילד יזידי, הרגו אותו ואחר כך נתנו לאימא שלו לאכול את הגופה שלו. איך בני אדם יכולים לעשות דבר כזה?"

שחרור מוסול מסתמן כמערכה ארוכה, אבל הכורדים, שבאופן חריג ולא מובן מאליו משתפים פעולה עם העיראקים בלחימה בדאעש, כבר חושבים על היום שאחרי. את עלי נאווי נאמאת, חבר ההנהגה במפלגת KDP, מפלגתו של ראש הממשלה הכורדי מסעוד ברזאני, פגשתי במלון בדוהוק, קילומטרים ספורים ממוסול. "אנחנו מצפים שהשלב הבא יהיה קשה מאוד ואפילו מסוכן מאוד", הוא אומר.

"חיילי הפשמרגה נלחמים כתף אל כתף עם העיראקים במוסול. העיראקים משתמשים באדמתנו כדי להגיע ממקום למקום. החשש שלנו הוא מפני פגיעה בחופש ובעצמאות שלנו. כפי שאנחנו רואים המזרח התיכון עובר שינויים, ובאמצעות לחצים של מדינות חיצוניות הוא מעוצב מחדש. נשברים הסכמים ישנים כמו סייקס-פיקו, ומציאויות שהיו מקובלות במשך עשרות שנים מוטלות עכשיו בספק. לכן המוכנות שלנו היא למלחמה בקבוצות קיצוניות נוספות מלבד דאעש, מלחמה על העצמאות הכורדית.
 

"לפני פתיחת המערכה במוסול ביקשנו מהאמריקאים ומהעיראקים לחתום על איזשהו הסכם על שמירת סטטוס-קוו גיאוגרפי, כדי למנוע את ההתפתחויות השליליות של היום שאחרי כיבוש מוסול. העיראקים סירבו כמובן".

המתיחות בין עיראק לכורדים השוכנים בצפון המדינה קיבלה ביטוי גם בהצהרה של ראש הממשלה העיראקי לשעבר נורי אל-מאליכי, שגם הקשתה עליי כעיתונאי ישראלי לסקר את המתרחש במלחמה.

אחרי שבערוץ 2 שודרה כתבה על המלחמה במוסול, האשים מאליכי את הכורדים שהם בעצם ישראל השנייה, ומקבלים עליהם את מדיניותה כשהם משתפים פעולה עם כלי תקשורת ישראליים. האמירה הזו גרמה למתיחות רבה בין כורדיסטן לעיראק, שהובילה לביטול ראיונות שקבעתי עם אנשי צבא בכירים בפשמרגה ועם פוליטיקאים שהעדיפו לשמור על פרופיל נמוך בתקשורת הישראלית.

נאווי האמיץ דיבר גם על הסכנה של מתיחות פנימית בתוך החברה העיראקית, שתתגלע אחרי הלחימה. "מוסול היא דוגמה לעיר גדולה שחיו בה בשלום עדות שונות וקהילות אתניות שונות. יזידים, נוצרים, מוסלמים, כורדים ועוד. כשדאעש כבש את העיר הוא הרס את מרקם היחסים בה. אם וכאשר יצליחו לחסל את דאעש שם, האדמה שהוא ישאיר תהיה חרוכה לא רק פיזית אלא גם מנטלית. יזידים ראו איך השכנים המוסלמים שלהם עוזרים לדאעש לשחוט את בנותיהם, ונוצרים ראו איך שורפים את הבתים שלהם בזמן שהשכנים שותקים. עכשיו צריך לצפות לנקמות דם ומאבק פנימי בין אותן קבוצות".
 
השימוש במנהרות, בילדים מפגעים ובאזרחים כמגן אנושי, דומה מאוד לזה של ארגון חמאס. גם הלוחמה בשטח בנוי במוסול זהה במידה מסוימת ללוחמה בעזה. חבר ההנהגה במפלגה השלטת מדבר על הדמיון בין מצבם של הכורדים לזה של ישראל: "כמו ישראל, גם אנחנו הכורדים מתמודדים עם אויבים רבים ממדינות ערב. אבל המקרה שלנו קשה יותר, כי יש לנו אויבים נוספים כמו טורקיה למשל שמתנגדת לעצמאות הכורדית. בסופו של דבר כורדיסטן חייבת להיפרד מעיראק, כמו שקרה בצ'כוסלובקיה ובמקרים היסטוריים אחרים".

נאווי מצר על היעדר יחסים רשמיים עם ישראל. "באמת לא מובן למה זה המצב. אני חושב שעיראק וכורדיסטן צריכות לנהל יחסים תקינים עם ישראל, להקים שגרירות בירושלים ולארח נציגות ישראלית פה. אני חושב שהחיבור בין הסוגיה הפלסטינית ליחסים האלה הוא טעות. יש בהחלט דמיון בין דאעש לארגוני הטרור הפלסטיניים. שימוש בילדים אסור על פי כל חוק בינלאומי, אבל זה לא מונע מדאעש, הארגון האכזרי ביותר, להשתמש בשיטות האלה. ייקח הרבה זמן עד שנוכל להביס אותו. ואני לא מדבר על המלחמה במוסול, אני מדבר על המלחמה בפסיכולוגיה וברעיונות ההרסניים שהם הפיצו פה במשך כל כך הרבה שנים".

באידיאולוגיה שהפיץ ארגון דאעש, ובעיקר בכוח ובכריזמה שבטירוף הקרוי 'המדינה האסלאמית', מאמינים גם תושבים מקומיים בסוריה ובעיראק. הקשר בין דאעש לאזרחים מאתגר את אנשי הצבא העיראקי וכוחות הפשמרגה. הם מספרים על מאמץ מודיעיני להפריד בין האוכלוסייה האזרחית ללוחמי ארגון דאעש, שברגע שהם מבינים כי איבדו את המערכה בכפר מסוים הם מגלחים את זקניהם ונטמעים באוכלוסייה האזרחית.

בין מאות אלפי הפליטים הפזורים בעשרות המחנות ברחבי עיראק, נמצאים גם פעילי דאעש. גורמי המודיעין והצבא העיראקיים מודעים לכך. בחלק מהמחנות ישנה הפרדה של ממש בין פליטים רגילים לכאלה שלגביהם נאסף מידע מודיעיני בשל השתייכות ל'מדינה האסלאמית'. אלה נחקרים כדי לנסות לאתר גורמים נוספים וחוליות שהצליחו להיכנס למדינה.
 

החוליות הפנימיות של דאעש, שנמצאות בתוך האוכלוסייה האזרחית, מסייעות גם בפעילות מבצעית. מתאבדי דאעש עם חגורות נפץ מסתננים באמצעות מנהרות או בחסות החשכה אל מעבר לעמדות השמירה של פשמרגה, במטרה לבצע פיגועים. גורם צבאי בכיר בפשמרגה ששוחחתי איתו סיפר על שיתוף פעולה עם דאעש מצד אזרחים שמקבלים טיפול ותרופות מהכורדים, והכוונה שאותם מתאבדים מקבלים. "אנחנו חיים ב-Devil East לא ב-Middle East (במזרח המרושע ולא במזרח התיכון, א"ג)", הוא אומר, ומבטיח שהלחימה במזרח התיכון בכלל ובעיראק בפרט לעולם לא תיפסק.

בעיירה כירכוכ, במוסול ובכלל בצפון עיראק, ישנן הרבה מאוד חברות נפט וגז טבעי. "באדמה הזו שאנחנו נוסעים עליה נמצאים אוצרות הטבע הטובים בעולם, הגז והנפט", אומר לי אחד ממלוויי בביקור בעיראק. "לכלכלה ולכסף יש חוקים משלהם, ובהרבה מקרים האידיאולוגיה משתנה ומתהפכת כשיש אפשרות לרווחים טובים. טורקיה ואיראן נלחמות בדאעש, אבל במקביל הם רוכשים מהארגון נפט כי הוא מוכר בזול. הנוזל השחור הוא זה שהפך את החיים שלנו לשחורים. בגללו עיראק הייתה, נמצאת עכשיו ותמיד תהיה במלחמות".
 
במהלך הביקור שאלתי את העיראקים מה הם חושבים על הבחירות בארה"ב, והם סיפקו תשובה די נחרצת של תמיכה בדונלד טראמפ. במדינות ערב שסובלות עכשיו מדאעש ומהאסלאם הקיצוני, מזדהים עם האמירות של טראמפ כי יש לפעול בתקיפות רבה יותר נגד 'המדינה האסלאמית'. תושבי מדינות ערב מאמינים שאובמה ושרת החוץ הקודמת שלו הילרי קלינטון אחראים לריסוק המזרח התיכון ולהפלת המשטרים הטוטליטריים, שאולי התעמרו בעמיהם וחיו כדיקטטורים אבל לפחות העניקו יציבות.

חלק מהעיראקים אפילו מתגעגעים לשלטונו של סדאם חוסיין, ומאמינים שהוא לא היה נותן למדינה להתפרק מול דאעש, ולחיילים העיראקים לנוס על נפשם ממוסול כשהם משאירים מאחור ציוד צבאי, כסף ומשאבי טבע שחיזקו את הארגון. רבים ציינו את העובדה שמי שמנצל את המדיניות האמריקאית הכושלת במזרח התיכון הם האיראנים, שמפתחים נשק גרעיני ובמקביל עושים צרות כדי שיוכלו להרוויח ולקדם את המדיניות שלהם. "בבית הלבן צריך שריף עם אקדח שיזכיר לכולם את הכוח של ארה"ב", אמר לי זינאן עאמרי באירביל. ארבעה ימים לפני סיום הבחירות לנשיאות הוא הביע את תקוותו שהתממשה לבסוף כי הנשיא הבא של ארה"ב יהיה דונלד טראמפ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg