טראמפ וורלד: מפחד ומשטמה למרד הקילשונים
הניאו שמרנות והשמרנות הן אאוט, המפלגה הרפובליקנית של טראמפ רוכבת עכשיו על תנועה פופוליסטית עם גוון לאומני, ומצב רוח הברקזיט הוא תופעה עולמית. קווים לדמותה של אמריקה ביום שאחרי
אפשר לקרוא לזה ליל הקילשונים. אנשים פשוטים שנשארו מאחור בעקבות הגלובליזציה, ניצלו את יום הבחירות כדי למרוד נגד החזון שממסד בינלאומי ניסה להגשים בדור האחרון. עכשיו אנחנו שומעים וקוראים את אותם פרשנים שטעו בגדול בתחזיות שלהם, מסבירים לנו מה קרה בעצם. הם לא מנתחים לאחור איפה הם טעו. אלא הם מסבירים דברים ששולפים מאותה תיבת נגינה, אותה תיבת תהודה, של 'הארץ' והניו יורק טיימס והניו יורקר. רק אמש הוציא המגזין האיכותי ניו יורקר ניוזלטר שאחת הכותרות הראשיות שלו היא: "לקראת נשיאות של הילרי קלינטון".דרכו של טראמפ לבית הלבן:
אז מהם הלקחים הראשונים שעולים על הדעת ביום שבו המפה הפוליטית בארצות הברית עוברת שינוי טקטוני ברעידת אדמה 9 בסולם ריכטר?
טראמפ בנאום הניצחון. פופוליזם לאומני.
צילום: AP
זו לא פוליטיקה של זהויות כמו שאנחנו שומעים מאז שעות הבוקר המוקדמות. אלא זו פוליטיקה של פופוליזם לאומני, שמשדר רצון של האמריקנים לחזור ולתחום את עצמם מול העולם. לשים גבול. זה לא לבנים מול שחורים והיספנים. אלא התקוממות של מובסי הסחר העולמי החופשי שגרם לאובדן של 5 מיליון מקומות עבודה שנדדו מתוך מדינות תעשייתיות בארצות הברית לארצות רחוקות וקרובות. מקסיקו וסין, למשל.
דווקא הילרי קלינטון הומפלגה הדמוקרטית בהנהגת הנשיא אובמה, היא זו ששיחקה במשך כל הדור האחרון ובייחוד בשמונה שנות אובמה, על פוליטיקת הזהויות: הם אלה ששיחקו להט"בים נגד סטרייטים, שחורים נגד שוטרים, נשים נגד גברים, מהגרים היספנים בלתי חוקיים נגד מהגרים חוקיים. והתוצאה היא תבוסה.
חגיגות הניצחון. המפלגה הרפובליקנית עם נשיא כמו דונלד טראמפ רוכבת עכשיו על תנועה פופוליסטית עם גוון לאומני.
צילום: AFP
קשה להאמין שאפשר לכתוב פרשנות מסכמת על הבחירות האלה הרבה לפני השעה עשר בבוקר. הצרות של הילרי התבררו, כאשר בשעה חמש בבוקר (שעון ישראל) עדיין היא לא יכלה לתלות על החגורה אפילו אחת משלוש מדינות המפתח שהיו גומרות מבחינתה את הסיפור: צפון קרוליינה, אוהיו ופלורידה. הייתה ציפייה שהניצחון שלה יתבהר מיד כאשר יתגלה יתרון ברור באחת המדינות האלה. ברגע שזה לא קרה והתחיל מירוץ צמוד ביותר מדי מדינות, מצבה העגום נחשף.
אז המחשבות הראשונות בבוקר הזה: מצב רוח הברקזיט הוא תופעה עולמית; האינטלקטואלים הליברלים קוראים לזה זרם ריאקציוני – מבריטניה ורוסיה ועד ארצות הברית. הזעזועים הטקטוניים במזרח התיכון, באירופה, בבריטניה ובמקומות אחרים בעולם הגיעו אל האמריקנים הביתה.
תומך טראמפ בעצרת בחירות בקולורדו. מרד הקילשונים.
צילום: AFP
בנוסף, כפי שציינו פרשנים ותיקים במדיה האמריקנית, בניגוד לתפיסה המקובלת בממסד של המפלגה הרפובליקנית, אמריקה היא לא ימנית שמרנית; אלא הרבה יותר מרכז רדיקלי. המפלגה הרפובליקנית עם נשיא כמו דונלד טראמפ רוכבת עכשיו על תנועה פופוליסטית עם גוון לאומני. הניאו שמרנות והשמרנות הן אאוט. נכון שכדי לגייס את התומכים המסורתיים של הרפובליקנים טראמפ היה צריך לדבר במושגים של התנגדות להפלות. אבל מצד שני, לא היו התבטאויות בולטות נגד הלהט"בים. אחד התומכים הגדולים שלו, שהניתוח הכלכלי חברתי שלו היה הקולע והמדויק ביותר הוא מיליארדר הומו מהסיליקון ואלי בשם פיטר תיל. טראמפ ראה את השינוי הזה בחברה האמריקנית, מה שאישים כמו טד קרוז פספסו, ולכן גם נבחר כמועמד הרפובליקנים.
בתוך כל הטועים למיניהם בתחזיות ובסקרים, היו שניים שבלטו בתחזיות נכונות: אחד, זה סקר IBD/TIPPשבכל התקופה האחרונה העניק לטראמפ יתרון של כשני אחוזים; והשני, הסקר הזורם של הלוס אנג'לס טיימס. הם עשו סקר רציף, לא סקרים של צילומי מצב רגעיים, ובימים שלפני הבחירות העניקו יתרון קטן לטראמפ.
אובמה וקלינטון. שיחקו על פוליטיקת הזהויות.
צילום: AP
ייתכן שהסיבה האמיתית לפספוס המתמשך במדידת דעת הקהל באמריקה ולא רק שם היא, שהשיקוף המוטה והמוטעה באופן קבוע של המדדים הכלכליים. כשאומרים שבארצות הברית שיעור האבטלה הוא 5 אחוז, זה לא אמיתי. המנגנונים הסטטיסטיים כבר הוציאו עשרות מיליוני אזרחים מחוץ לסטטיסטיקה והם מודדים רק את מי שנחשב כחלק משוק העבודה. אפשר לטעון, שטעויות שיקוף דומות, המשאירות ציבורים שלמים מחוץ לתמונה, גורמות לעיוות התחזיות.
לגבי ישראל ומדיניות חוץ בכלל. בקירבתו המידית של טראמפ נמצאים שלושה ידידי ישראל מובהקים: סגנו מייק פנס, רודי ג'וליאני, ובעלה של בתו יאריד קושניר, יהודי חריף שכל שיחד עם קלי-אן קונוויי הוא אדריכל הניצחון של טראמפ. אם טראמפ יחליט להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים זה יהיה יותר ממהפיכה בשידור הציבורי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם