איילת מתבלבלת: חוק השופטים הוא תבוסה לימין
החרב שמניפה שקד עתידה להתהפך ולהשיב את השליטה של השמאל בוועדה למינוי שופטים. כשאנחנו נתגעגע לחוק גדעון סער, שקד שחתכה קופון פוליטי מידי, כבר תהיה במשרד אחר. ושהימין יחפש לעצמו פתרונות
אשת הקרח, אשת הברזל, הקשוחה מגולני, לוחמת - אלו חלק מהדימויים שדבקו בשרת המשפטים איילת שקד ועזרו למיתוגה כלוחמת. והנה, בחוק חדש, הניפה האמיצה את חרבה על הוועדה למינוי שופטים בכוונה לערוף את ראשה של נשיאת העליון נאור, לקול צהלות הימין. אלא שיוזמה זו, כמו יוזמות נוספות של שקד היא חרב פיפיות וחבוי בה מוסר כפול. החרב שכוונה לעריפת ראשה של נאור, היא אותה החרב שתביא עלינו בג"ץ אקטיביסטי, אם תרצו, אפילו שמאלני. איילת לא לוחמת, איילת מתבלבלת.הגיע הזמן לעשות סדר בדברים - היוזמה החדשה של שקד היא לא פחות מתבוסה לימין, וכדי להבין זאת נחזור קצת אחורה בזמן.
עד שהגיע גדעון סער, הייתה הוועדה למינוי שופטים זקוקה לרוב מצביעים, חמש מתוך תשע, כדי למנות שופטים. התוצאה הייתה שנציגי השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין שילבו ידיים ויצרו בית משפט עליון חד גווני ואקטיביסטי. ב-2008 העביר סער חוק שמצריך 'רוב יחסי' בוועדה, כלומר שבעה מצביעים מתוך תשעת החברים.
לפתע פתאום ירדו נשיאי העליון ממשכן האלים והחלו לדון ולתאם עמדות עם פולטיקיאים - נציגי העם. בלעדיהם לא יכלו השופטים למנות אף לא שופט אחד. פתאום הרוב האוטומטי של מערכת המשפט נפל. כך למשל, בדרך של משא ומתן, מונה השופט סולברג, תושב אלון שבות.
אלא שמשא ומתן מצריך מידה של כניעה. ושרת המשפטים יודעת את זה. די לראות את התנהלותה בוועדה למינוי דיינים, שבה היא נכנעה ומינתה רק דיינים שהחרדים חתמו עליהם - כדי להבין ששקד יודעת מהו טעם כניעה ובמקרה הזה מסרבת
"כולם אוהבים את איילת", יגידו לכם כל הגורמים במערכת המשפט. היא פרגמטית, מתאמת, מסכמת, לא תוקפת. גם בחוק נציבות הביקורת על הפרקליטות היא נהגה בדחילו ורחימו עם הפרקליטים. איילת לא לוחמת, איילת מגשרת. לכן בוועדה למינוי שופטים, שקד לא תתמודד ראש בראש עם נשיאת העליון, היא לא תגיד לה "אם לא תתמכי בפרופ' גידי ספיר, לא ימונו שופטים בכלל". לא, היא החליטה לעקר את כוחה של נאור, להימנע מכניעה.
הודות למערכת יחסים קרובה עם לשכת עורכי הדין, לשקד יש רוב בוועדה ועל כן היא החליטה להחזיר את הוועדה למצבה הקודם לפני חוק גדעון סער. הבעיה שזהו ניצחון אחד מקומי, הישג פוליטי רגעי, אך תבוסה קשה לימין ולשמרנות המשפטית בכל וועדות המינוי הבאות שבהן לא יהיה שר משפטים מן הימין או שלא יהיה לו רוב בוועדה, כפי שקרה בכל הוועדות הקודמות. או אז נתגעגע כל כך לחוק גדעון סער, אבל איילת כבר תהיה במשרד אחר. ושהימין יחפש לעצמו פתרונות.
אבל זו לא הבעיה היחידה בחוק החדש של שקד. הבעיה היא המוסר הכפול: אי אפשר לצאת נגד חטא ומיד לאחר מכן לחטוא בו בעצמך. אי אפשר לצאת נגד בית משפט חד גווני ובה בעת לעקר מהוועדה את הניסיון להידברות בין הגורמים ולמנות שופטים ימניים בלבד. והאמת היא שזו לא הפעם הראשונה ששקד עושה שימוש במוסר הכפול. כך למשל כתבה מניפסט מרגש על שמרנות משפטית נגד התערבות הדדית של הרשות המחוקקת והשופטת, ובה בעת תמכה בחוק ההסדרה שמעקר פסק דין חלוט של בג"ץ. כך למשל נאמה בעד חירות הפרט ופיחות חקיקה, ובה בעת תמכה בחוק הפורנו. כך למשל דיברה על חשיבות תקשורת חופשית וימנית, ובה בעת לא התנגדה לחוק ישראל היום.
אוטוטו, כשבג"ץ יחריב את עמונה במשמרת של שרת המשפטים איילת שקד, היא תהיה חייבת כותרת חזקה בדמות מינוי ארבעה שופטים שמרנים ימניים. היא תהיה חייבת הישג גדול לשמרנות המשפטית האנטי אקטיביסטית, הישג שעד כה לא הצליחה להניב. הבעיה שהכותרת הזאת תביא לעקירת התנחלויות נוספות ולבית משפט אקטיביסטי במיוחד. ככה זה כשאין לך את העוז לעשות את המהפכות שעליהן מדבר יריב לוין למשל, העוז להיות לוחמת. יש מקום אחד שבו איילת לוחמת - בבחירות בקלפי. בבית היהודי היא הח"כית הכי פופולרית.
בפינוי ההתנחלות הבאה, או בהתערבות השיפוטית הבאה של בג"ץ, ישחק לטובתה הזיכרון הקצר של כולנו. כי כולנו נדבר על כאב העקירה או על חוצפת העליון, ולא על השאלה מי השיב את השליטה של השמאל בוועדה למינוי שופטים רק כדי לגזור קופון פוליטי מידי. מי ניצח בקרב, אך הפסיד במערכה.
אקו"ם