הכל פוליטי: כשהשמאל תפס טרמפ על גנדי
מי שחושב שהסיבה האמיתית להחרמת הטקס לזכרו של גנדי היא תחקיר "עובדה" - מפספס את הסיפור. מדובר באיש ימין, יש שיגידו ימין קיצוני, שזוכה להנצחה ולהוקרה ממלכתית, וזה מחרפן את השמאל
הרבה זמן חיכו אתמול ארבעת חברי הכנסת של מרצ עד שניתנה להם ההזדמנות "לדפוק יציאה" לעיניי המצלמות ולזכות בעוד כמה שניות של סיקור תקשורתי. ברגע שיו"ר הכנסת הודיע שישיבת הזיכרון לזכרו של השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל עומדת להתחיל, נעמדו חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ועיסאוי פריג' וצעדו החוצה בתיאטראליות מופגנת. הקול הענוג והמפנק של תקתוקי מצלמות הצלמים נשמע ברקע, מבשר על התמונה שבה יזכו הארבעה להתהדר באתרי החדשות השונים (אנחנו מודים, גם אצלנו).
רחבעם זאבי. ''אותם צווחנים החרימו את האירוע כבר לפני שנים''.
צילום: אריק סולטן
מיד נדבר על הצביעות ועל הכמויות האדירות של הפוליטיקה שסבבו את החרמת הטקס לזכרו של גנדי, מצד רוב חברי הכנסת בשמאל, אבל עוד קודם לכן מילה אחת על להיות בנאדם. עשרות חברי כנסת בחרו להחרים את הטקס המדובר, רובם מהאופוזיציה. אלא שכל מי שרק רצה לא להשתתף, פשוט לא הגיע. מי שהגיע כדי לצאת, באקט בולט ובוטה, חיפש הרבה יותר את תשומת הלב התקשורתית ואת הבולטות בעיתון, מאשר להביע עמדה ערכית. אין דבר וחצי דבר בין ערכיות ובין רדיפה אובססיבית אחר כותרות.
כשמרחיבים מעט את היריעה ומסתכלים על הח"כים המחרימים ועל הדרישה הפופוליסטית לבטל את האירוע כולו, קשה להימנע מהמסקנה שאותם חברי כנסת כנראה משוכנעים שכולנו מטומטמים. הרי באמצעות בדיקה פשוטה בארכיון מגלים בקלי קלות שרבים מאותם צווחנים החרימו את האירוע לזכרו של גנדי גם בשנה שעברה, ובשנה שלפניה, ואף לפני חמש שנים. ואז, כזכור, לא היה בנמצא שום תחקיר שפורסם על האיש.
חברי הכנסת נוטשים את המליאה (צילום: זאב קם)
אין מחלוקת שאם הדברים שפורסמו בתחקיר "עובדה" - על הטרדות מיניות ועל פגיעה בנשים - אכן נכונים, מדובר במעשים שאין עליהם סליחה וכפרה. שוב, במידה וניתן היה לאמת ולהוכיח שהדברים אכן נכונים. אלא שמי שחושב שזו הסיבה האמיתית לסלידה שחשים המחרימים את גנדי, פשוט משלה את עצמו. הסיפור הוא כל כולו פוליטי. מדובר באיש ימין, יש שיגידו ימין קיצוני, שזוכה להנצחה ולהוקרה ממלכתית. אמנם הסיבה להנצחה אינה קשורה לעמדותיו המדיניות, אלא בגלל שמדובר בסמל שלטון שנרצח בפעולת טרור, אבל לח"כים מהשמאל זה לא משנה. מחרפנת אותם עצם המחשבה שאדם כמו גנדי זכה למעמד שכזה וליחס כה מכבד.
ולכן עוד הרבה לפני שמישהו חשב לערוך תחקיר שעוסק בעברו של גנדי, הקפידו זהבה גלאון, שלי יחימוביץ', מיכל רוזין ואחרים להחרים את הטקס השנתי לזכרו. זה היה פוליטי בעבר, זה פוליטי בהווה, וזה ימשיך להיות פוליטי גם בעתיד. האבסורד הוא שאיש אינו זועק בקול רם ומוחה בתוקף נגד התופעה הבזויה של לקיחת נושא חשוב – במקרה הזה, היחס הפוגעני והאלים כלפי נשים – וניצולו באופן ציני לטובת מטרות פוליטיות קטנות ועלובות במסגרת מאבקי שמאל-ימין. מילא, העיקר שהצלמים יתפסו את הצד הטוב של זהבה גלאון בתמונה שנכנסת לעיתון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם