המשמעות הצינית של "פעילי זכויות אדם"
גזרת ההריסה המרחפת מעל תשעה בתים בעפרה מחלחלת אל הנפש ואל שגרת החיים הפשוטה. כי מה הטעם להחליף דוד שמש מקולקל, אם ממילא לא הרבה מים יזרמו בצינורותיו של הדוד המחליף
המוני האנשים שהעפילו לעמונה ביום השלישי של חול המועד סוכות לא עשו זאת בשביל ההפנינג המרשים שהיה שם, ואפילו לא בשביל הופעתו המשמחת של שולי רנד. הם עשו את כל הדרך התלולה במעלה הגבעה כדי להביע הזדהות עם ההתיישבות העברית על גב ההר, ובעיקר כדי למחות נגד תיאטרון האבסורד של צו ההריסה שהוצא על היישוב הזה. אלפי ילדים, מבוגרים וקשישים עברו שם בין דוכני האוכל, ההצגות וההפעלות השונות. אבל התסכול מהעמידה הממושכת בתור למפסל הבלונים או למתנפחים לא השתווה לתסכול מגזר דין המוות המרחף מעל היישוב, ששום ערבי לא צפוי לתפוס את מקומו.
המבקרים שהגיעו מקרוב ומרחוק הקדישו רגע ממושך גם לתצפית על עפרה, יישוב־האם שממנו יצאו מקימי עמונה הראשונים. בשעות הלילה אורות עפרה יוצרים תנועה חתולית, בדומה לסמל הפומה של חברת ההלבשה וההנעלה הנושאת שם זה. לאור היום רואים מפסגת עמונה את תנועת החיים של היישוב היהודי הראשון בישראל המתחדשת, זה שהדליק לפני 41 שנים אור ראשון בין ירושלים לעפולה. מימין עומדים בתי האבן משולבי העץ של השכונה הראשונה של עפרה. משמאל מתנוססת גבעת צבי, שרושמת לעצמה ותק מכובד של למעלה משני עשורים. שם, בלב השכונה הזו, שוכן ביתי שלי. שם גם מונפת חרב חורבן על תשעה בתים נוספים, בתי השכנים שלי.
הדרך חזרה מעמונה בשעות הצהריים עברה בטבעיות מתבקשת לאירוע שקיימו תושבי עפרה בגבעת צבי. גם כאן היה אפשר לראות מקרוב את האבסורד של גזרת החורבן שנגזרה על הבתים המדוברים. הפנינג מושקע נוסף חיכה למבקרים, עם בישולי שדה, יצירות, מתנפחים ומה לא. על כל אחד מתשעת הבתים התנוסס שלט בולט שציין את מספרו ואת שם המשפחה שחיה בו בשנים האחרונות. בלי השלטים האלה היה קשה להבין מי מהבתים בשכונה הזו להריסה ומי לחיים, מי בקצו ומי לא בקצו.
גם תומכי יש"ע מושבעים, ואפילו מתנחלים שכנים, לא האמינו למראה עיניהם. כי איך אפשר להבין הריסה של תשעה בתים ששוכנים בלב שכונה חיה ותוססת, כאלה שצמודים לגנים, ושחציית כביש פנימי אחד מפרידה בינם לבין השכנים ממזרח ומדרום? רק כשעמדו כאן, פנים מול מבנים, הבינו המבקרים לפתע שלא מדובר בגבעה מרוחקת, שהריסת בתיה עשויה להביא תועלת לאיזה פלסטיני שאיזה ארגון שמאל חרוץ הצליח לגרד לו מסמך בעלות שבג"ץ מתעצל לערער עליו. רק כאן הפכו שותפים לתסכול, להבנת חוסר התכלית וחוסר התוחלת. אולי רק כאן הבינו את המשמעות המרושעת והצינית של הכינוי "פעילי זכויות אדם".
שום פלסטיני לא יבוא לגור בלב השכונה הזו, באדמה המוקפת בבתי יהודים שכנים. כל התועלת של המהלך המכוער הזה היא חורבן בית לתשע משפחות, שכבר לא יוכלו להחזיר את מה שהשקיעו, וייאלצו לראות את ביתן הרוס, מושפל, שב להיות אדמת טרשים על הר לא ממש קירח.
הדיירים הללו חיים כבר שנתיים תחת סימן שאלה גדול וכבד מנשוא. הוא מחלחל אל הנפש ואל שגרת החיים הפשוטה. כי מה הטעם לתקן את המקלחון היקר, אם ממילא יהרסו אותו בקרוב? ולמה להחליף דוד שמש מקולקל, אם ממילא לא הרבה מים יזרמו בצינורותיו של הדוד המחליף?
את היום העמוס חתמה הופעה מושקעת של יהורם גאון באמפי הגדול של עפרה. רבבות צופים הגיעו מרחבי הארץ לכבד את הזמר הוותיק והנמרץ שהגיע לכבד את המקום, את ההתיישבות ואת מאבקי השעה. גאון ויתר על התוכנית המקורית שלו, ובין הסיפורים המתוקים לבדיחות המשעשעות שר מרפרטואר שיריו האהובים, כשהוא מקדיש כמה שירים לא מתוכננים לחיזוק התושבים. במיוחד לכבודנו הוא שר את "לא תנצחו אותי" ואת "שלום לך ארץ נהדרת", כי אף על פי כן ולמרות הכול. התושבים מצדם משתדלים, משתדלים מאוד, להרגיש את האף על פי כן ולמרות הכול הזה. ולא תמיד זה פשוט. כי כשממשלת ימין מתלוננת על תיאטרון האבסורד של אונסק"ו, מתחשק לך לשאול אותה למה דחוף לה להעלות גרסה מקומית לאותו מחזה עצמו.
ההופעה והאירוע כולו נסגרו בתפילת תודה על כל אלה. יהורם גאון ביקש בשמנו לשמור על המעט שיש לי, על האור ועל הטף. הוא שר על האש המבוערת ועל המים הזכים, והזכיר למי שצריך את האיש השב הביתה מן המרחקים. איכשהו, גם אחרי תקדימי ימית ותקדימי צפון השומרון וגוש קטיף, מישהו כאן עדיין מתעקש לעקור נטוע, לאיים על התקווה, לירוק בפרצוף של מי שהשיבנו והושיבנו כאן בארץ הטובה. ולמרות היום המרגש הזה, על הדבש ועל הפוליטיקאים שהצהירו בו את ההצהרות המתבקשות כולן, יש גם עוקץ שהטעם המר שלו יושב לך על הלב ועל הלשון, ושבוע אחרי הוא עדיין לא נעלם.
אקו"ם