שתיקה רועמת: איפה הבושה כשאיבגי מקבל פרס
לא צריך להיות ימני כדי להכיר בעיוות הציבורי והתקשורתי עם הענקת פרס השחקן הטוב ביותר לאיש ש-16 נשים התלוננו נגדו. ככה זה כשאתה טלית שכולה שמאל, הכול נסלח
"בושה" היו ארבע האותיות נמרחות בדיו אדום מעל שערי העיתונים הגדולים. "משה איבגי ש-16 נשים התלוננו נגדו, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה".השתמשתי במילה היו, כי זה כמובן לא קרה, וגם לא יקרה. נשמע לכם מופרך? היזכרו בשער "העיתון של המדינה" כשעלו החשדות בעניינו של ח"כ לשעבר ינון מגל (שלבסוף לא הוגש נגדו כתב אישום). למה זה לא קרה הפעם? אה, זה פשוט. משה איבגי מטיף לנו נגד הכיבוש, הוא טלית שכולה שמאל.
משה איבגי הוא שחקן טוב מאוד. אבל כרגע הוא גם אדם שחשוד במעשים חמורים נגד נשים, החקירה המשטרתית בעניינו טרם הסתיימה, ובמצבו הנוכחי אין שום צידוק להעניק לו פרס והכרה ממסדית.
משה איבגי. טלית שכולה שמאל.
צילום: אמיר מאירי
עכשיו, אני יודעת שזה מוזר - אבל פסטיבלי אמנות למיניהם הם בעלי אג'נדה, הם בעלי אינטרסים כלכליים והם לא חפים משיקולים זרים. כמו כולנו אגב. האמנות כפי שרוצה הנהלת פסטיבל הסרטים בחיפה לצייר לנו - אינה עננה זכה וטהורה המנותקת מהחיים עצמם. היא יוצאת מתוכם, מעורבבת בהם ומשיקה אליהם. פרסים שניתנים על האמנות הנעלה – לא פעם ניתנים בגלל אמירה פוליטית, ולא בשל טיבה של האמנות גרידא.
"חבר השופטים המקצועי בוחר את הזוכים לפי יכולות המשחק בלבד, כפי שבאו לידי ביטוי בהופעתם בסרט", מסרה הנהלת הפסטיבל. עוד לא הכרעתי אם זו היתממות או טיפשות, האם לדידה פרס הוא רק פסלון? האם לקבלת הפרס לא מתווספת הילה מיוחדת של יוקרה וכבוד? האם הרגע הזה שבו איבגי עומד על הבמה לא מעניק לו מעמד מיוחד? האם אותו הרגע לא מוזיל את הנשים שהתלוננו, הנשים שנוצלו כחלק מהיותן החוליה החלשה בשרשרת המזון של עולם הבמה?
מדונה. קונטרה תרבותית לטראמפ מחפצן הנשים?
צילום: גטי אימג'ס
עם המלצת המשטרה להעמיד לדין את איבגי, ר', אחת המתלוננות שהעידה נגדו וסיפרה שלאחר שדחתה אותו פוטרה מתפקידה אמרה כי "ההמלצה מעבירה מסר לנשים: תדברו, תדברו, תדברו, תדברו. אל תפחדו. מותר לכן. זכותכן. תאהבו את עצמכן מספיק בשביל להאמין שאתן לא אשמות. ותדברו. תדברו עם המשטרה, כי המשטרה מקשיבה, עדינה ועושה את העבודה". המסר החשוב הזה, ש-ר' ניסתה להעביר, קצת התעמעם היום. כי בזמן שהמשטרה מקשיבה לנשים, הנהלת פסטיבל הסרטים של חיפה, ממש לא מקשיבה. מסכנה, איך תקשיב ממרומי מגדל השן האמנותי? הרי יש את החיים ויש את הו-האמנות.
הניסיון לנתק בין האמנות לחיים הוא כה פאתטי, כי אנחנו הרי חיים בישראל הקטנה והמיוזעת שבה האמנות היא כמעט תמיד פוליטית, או לכל הפחות מנוהלת בזירת פוליטיקת הזהויות המשמימה. אחת מהזהויות של משה איבגי קשורה כיום קשר בל יינתק לכך ש-16 נשים טענו כי פגע בהן מינית. ואחת מהזהויות שלו שמנקות אותו מהרעש שהיה אמור ללוות את דבר זכייתו, היא היותו שמאלני, שאשכרה יש לו פנים להטיף לנו על השלום גבוהה גבוהה, לפני שהוא מזוכה מהאשמות החמורות שתלויות נגדו. העיוות ביחס הציבורי והתקשורתי הוא זועק לשמיים, מה זה זועק, צורח בפול-ווליוום, עד כדי כך שגם טיפוס כמוני שלא מזוהה עם אף מחנה פוליטי מובהק, יושבת לכתוב את שורות אלו.
בישראל, כמו האחות הגדולה אמריקה, הכול עניין של להיות משוייך למחנה הנכון. ראו ערך מדונה שמבטיחה מציצה למי שיצביע לקלינטון, כי היא אישה חזקה ומשוחררת וכך היא מעצימה נשים מכל רחבי תבל ומציבה קונטרה תרבותית לטראמפ-מחפצן-הנשים-הנבזה. כי בואו אני אספר לכם מה היה קורה אם איבגי היה ימני מתנחל או אם מדונה הייתה מבטיחה מציצה למי שיצביע לטראמפ. העולם היה רועד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם