ראשי » חדשות » בארץ

הסוף של הבנקים? מהפכת האשראי החברתי כבר כאן

הכסף שלנו נמצא בבנק, הבנקים משתמשים בו למתן הלוואות, גובים עליהן ריבית גבוהה ומעבירים לנו סכומים אפסיים. מייסד חברת "טריא" אייל אלחיאני, מציע להשתמש בטכנולוגיה שתברר מי יחזיר את הכסף שניתן לו, וכך להניב רווחים לכל מי שמעוניין להלוות

דגימת ביקורת אקראית העלתה אל מסך המחשב של אייל אלחיאני פרופיל של אחד ממבקשי ההלוואות שפנו ל"טריא". גבר נכה בשנות השישים לחייו, שכל ימיו התפרנס משכר מינימום. הסכום המבוקש: 40 אלף שקלים. המטרה: רכישת רכב חדש.

עוד כותרות:
- האם ניתן היה למנוע את הפיגוע בירושלים?
- דרישה: לחשוף הוצאות בית הנשיא של ריבלין ופרס
- טראמפ או קלינטון? ארה"ב הפסידה בכל מקרה


 
"ראיתי שזה אדם פשוט שמרוויח מעט, אבל מתנהל לעילא ולעילא מבחינה כלכלית", אומר אלחיאני. "במשך 12 שנה הוא לא היה במינוס יום אחד, בעוד אני וכמעט כל אחד מאיתנו היה במינוס כמה פעמים. את ההלוואה הראשונה, בסכום קטן יותר, הוא לקח אצלנו כי הבן שלו, שהיה מסייע למשפחה דרך קבע, התגייס לחיל הים ונאלץ לשהות הרחק מהבית למשך כמה חודשים".

ובכל זאת, בצעד שנראה מנוגד לכל היגיון עסקי, מנכ"ל חברת ההלוואות צלצל אל הלווה האקראי והודיע לו כי לא יקבל את ההלוואה. "ראיתי שזה לטובת מכונית חדשה, וכיום ניתן בדרך כלל לקבל מימון בתנאים טובים מאוד אצל סוכנויות הרכב", הוא מסביר לנו. "לא הבנתי למה הוא לא העדיף את האפשרות הזו. הערכתי שזה נובע מחוסר היכרות עם האלטרנטיבות, ושהוא מסוג האנשים שבכל מקום מוכרים להם את הכי יקר שאפשר".

עוד בטרם השיחה ערך אלחיאני בדיקה מהירה מול סוכנות הרכב באזור מגוריו של הלווה, על מנת לוודא שאכן ביכולתו לקבל בה תנאים עדיפים. כשמבקש ההלוואה שאל אותו בחשש מדוע נתקל בסירוב, הסביר לו אלחיאני בשלווה: "תתקשר לסוכנות הזו, בלי שיעשו לך טובות. הם יודעים לתת בפריים מינוס חצי. אם תצטרך הלוואה קטנה בגלל שיש דרישה למקדמה, בוא אלינו, אבל אל תיקח אצלנו את כל הסכום".
 
הלווה, מספר אלחיאני, לא ידע כיצד להודות לו על ההפניה הזו. "אף פעם לא התייחסו אליו ככה. תמיד התייחסו אליו כנכה, כסוג ב'. אני רק הראיתי לו איך לקבל את מה שמגיע לו".

ההתנהלות הזו, העומדת בניגוד תהומי לכל "שיטת מצליח", אינה חד-פעמית. זהו רק אחד מהצעדים האנטי-מסחריים לכאורה של החברה הצעירה, שחולמת על מהפכה בעולם הפיננסים ושינוי השיטה.

עם בוא החגים, כשדפי העיתונים מתמלאים בפרסומים מפתים בצבע תכול או אדום המציעים "הלוואה מיידית לכל דורש", אצל טריא, חברה המתפרנסת מהלוואות, תקציב השיווק מושקע דווקא בקמפיינים המתריעים מפניהן. באתר החברה מודגש כי "טריא ממליצה להימנע מלקיחת הלוואות שאינן חשובות וקריטיות לחיינו". בשנה שעברה הצליח אחד השותפים בחברה, נדב מנסדורף, לעורר את חמתם של לוביסטים בוועדת הכלכלה של הכנסת, כאשר ביקש לאסור שיווק אשראי והעלאת הריביות באשראי. מנסדורף אף השווה בין השוק הזה - שבו דוחפים לציבור אשראי יקר, ולא מאפשרים לו לצאת ממעגל התלות - לבין התנהלות של סוחרי סמים.

אז מה בעצם האינטרס שלכם?
"העולם שכולנו מכירים, שבו מנסים למכור כמה שיותר מאותו מוצר - משתנה", משיב אלחיאני. לדבריו, הוא וחבריו בחרו להצטרף למהפכת הכלכלה השיתופית, שבאה לידי ביטוי באתרים משגשגים דוגמת Airbnb - למעשה חברת המלונות הגדולה בעולם, ללא חדר אחד בבעלותה; או סטארט-אפ שירותי הנסיעה אובר, שאינו מחזיק אף מונית. המאפיין המשותף: הספקים והצרכנים כולם תלויים זה בזה, ואמון הוא שם המשחק.

 
"החלטנו שהכוח שלנו יהיה בערך שאנחנו מוכרים", אומר אלחיאני. "אם לא נתַנו לבן-אדם ערך, אמנם הצלחנו למכור לו הלוואה, אבל תוך זמן קצר הוא יבין שזה לא טוב לו. אף אחד לא טיפש. ברגע שהוא מבין שאת מוכרת לו ערך, הוא ומשפחתו וחבריו יגיעו לכאן. הכוח עובר לצרכנים, ולא לפקיד שמחתים אותך על מיליון עמודים בפונט בגודל תשע שאת לא יכולה בכלל לקרוא ולהבין. השיטה הקיימת פוגעת לאורך זמן בקהילה שאנחנו חיים בתוכה, וכולנו נשלם את המחיר בפנסיות שלנו ובמקומות העבודה. חייבים לפקוח את העיניים ולהתחיל לחשוב".

הבנקים, כמו כולם, רוצים להרוויח.
"גם אנחנו לא פילנתרופים. אנחנו רוצים לעשות מהפכה אמיתית מתוך הבנה שזה הדבר הכי נכון לקהילה, לחברה וגם לנו. אנחנו מרוויחים יפה מאוד ויציבים ברמה שלא תיאמן. לא צריך להיות חזיר כדי להיות יציב. היעד שלי הוא לא לקנות מרצדס, אלא לעזור לאוכלוסייה הרבה יותר גדולה".  

תחום ההלוואות החברתיות בין עמיתים (peer to peer lending, ובקיצור P2P) נמצא בחיתוליו בישראל, אך ברחבי העולם הוא כבר צובר תאוצה. זה החל לפני כעשור באנגליה, עם הקמת האתר "זופה" (ZOPA), ובהמשך קמו פלטפורמות אינטרנטיות דומות בארצות הברית.

הורתן של כלל היוזמות באובדן אמון במערכת הבנקאית המסורתית, וזיהוי של הכשל המובנה בה. מקימי הפלטפורמות האלה הבחינו כי בעוד הטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק, המשוואה המעניקה כוח לבנקים נשמרה: הכסף של הציבור שוכב אצלם, הם היחידים המתווכים בין בעלי הפיקדונות לבין אלו שזקוקים להון, וכך הם יכולים לגבות ריבית גבוהה בהרבה מזו האפסית שמקבלים החוסכים. האינטרס של הבנקים בדחיפת עוד ועוד אשראי לציבור הוא אם כן ברור לגמרי.
 

הרעיון של נושאי דגל הכלכלה השיתופית היה פשוט: יצירת מפגש בין המלווה והלווה דרך הפלטפורמה האינטרנטית, מה שייַתֵר את הבנקים. לשם כך נבנה מנגנון דירוג אשראי הבוחן את איכותו של הלווה, ובהתאם לכך קובע את גובה הריבית שיידרש לשלם. הרווח של בעלי האתר הוא עמלה העומדת על כאחוז אחד.

בפלטפורמות מסוג זה, הכסף של כל מלווה מפוזר בין מאות לווים, שכל אחד מהם מקבל סכום קטן באופן יחסי. בצורה כזו, טוענים חסידי הגישה, גם אם כמה לווים לא מחזירים את הכסף, המלווה לא הפסיד את הקרן אלא רק קיבל תשואה נמוכה יותר. בנוסף, יש לו אפשרות לבחור ו"להשקיע" בלווים בעלי דירוג האשראי האיכותי ביותר.

המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, שבו קרסו הבנקים כמו אבני דומינו, גרם לממשלות להתעניין בתופעה שצמחה מול עיניהן, והן התחילו להפעיל רגולציה ואף להשקיע באמצעות הפלטפורמות. ההתעוררות הגיעה לבסוף גם לישראל, וכיום פועלים כאן שלושה אתרי P2P מוכרים – בלנדר, eLoan וטריא. רכובים על הסנטימנט האנטי-בנקאי הפושה בציבור, בטריא מציעים היום אשראי צרכני בשיעורי ריבית נמוכים, ולחלופין - רווח נאה מהשקעת כסף פנוי, החל מסכום של 5,000 שקלים.
 
נחזור לרגע ללווה המבוגר והנכה שביקש להתחדש ברכב משודרג. בטריא משוכנעים כי אילו פסע האיש לסניף הבנק הקרוב לביתו, הפקיד היה בוחן אותו מכף רגל עד קודקוד וקובע את דירוג האשראי שלו על פי נתוניו הבסיסיים, ובשיטות שלא השתנו עשרות שנים. את התפיסה הזו, שפוגעת באוכלוסיות שלמות ומדירה אותן משירותים בנקאיים, הם מבקשים לשנות באמצעות טכנולוגיה שמטרתה למדוד בכלים אובייקטיביים את יכולותיו של אדם להחזיר הלוואה.

"בנינו מערכת מתקדמת שמדרגת אותך לפי 400 פרמטרים שונים ולא לפי מודלים מיושנים", מסביר אלחיאני, שמביא עמו ניסיון רב-שנים מעולם הביון והתעשיות הביטחוניות. "אנחנו משתמשים בפרמטרים סטטיסטיים, מתמטיים וערכיים שבוחנים את הפרופיל של הלווה, ולא מי האבא שלו וכמה נכסים יש לו. כשמישהו בא לקחת הלוואה אצלנו, תוך חצי דקה נאספים אוטומטית נתונים ממאגרים ציבוריים על כל ההתנהלות הצרכנית שלו ברשת, עשר שנים לאחור. אם דפקת מישהו, אם זייפת או היית חלק מאיזושהי הונאה, אנחנו יכולים לדעת את זה. כך אפשר לספק נגישות לשירותים פיננסיים בצורה הגונה, שקופה ויעילה". 

איך אתם בונים את דירוג האשראי של הלקוח?
"השכבה הראשונה של המידע מתקבלת בטריא ממסמכים שהוא עצמו שולח", מסביר נדב מנסדורף. "הוא שולח למשל תדפיסי בנק מהחודשים האחרונים ומידע על נכסים, והמערכת סורקת אותם ומייצרת תובנות לגבי יכולותיו הפיננסיות והתנהלותו הבסיסית. השכבה השנייה היא בניית פרופיל סוציוגרפי מעמיק בהתבסס על מאות מקורות מידע חשופים".

בדרך כלל יש מתאם בין חוזק הגב הכלכלי של אדם לבין יכולת החזר ההלוואה. מדוע הבנקים לא צודקים בשיטה שלהם?
"מה מגדיר חזק?", שואל אלחיאני בתגובה. "לעתים המנקה יותר חזקה מהמנכ"ל. חזק הוא מי שבאמת אחראי למעשיו. הפירמידה הזו התהפכה והוכחה ככשל בכל העולם. בעלי נכסים כמו נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, שממנפים את עצמם כי הם יכולים, לא יותר בטוחים ממך או ממני. רק לאחרונה שמענו את השופט זועק על החלטת הבנקים לתת לפישמן אשראי במצבו.
 

"היה אצלנו אדם עשיר מאוד שבא לבקש הלוואה, והמערכת הראתה חד-משמעית שהוא מהמר. הוא לא יקבל אצלנו הלוואה, למרות שבבנק אני בטוח שיש לו קו אשראי פתוח שמממן לו את הבילוי בקזינו. מנגד, לאותו נכה מבוגר אמנם אין 'ייחוס', אבל אם הוא עובד בשתי משרות, לא נכנס למינוס, מצליח לכלכל את משפחתו וגידל בן שהוא קצין בחיל הים – האדם הזה הרבה יותר טוב ממני, גם אם אני מרוויח פי עשרה. כשיש לווה ערכי, שמדקדק בכל שקל שהוא מוציא או מכניס ועבר את כל הפרמטרים שלנו, הסיכוי שהוא יחזיר את ההלוואה גבוה בהרבה לעומת אדם אמיד אבל פזרן".

מתוך יצר סקרנות, מעורב בתחושת בעתה מפני ניפוץ האשליה של הפרטיות, אני מבקשת מאנשי טריא לבדוק האם אני עוברת את הסינון הקפדני וזכאית ליטול הלוואה. אנחנו ניגשים לאחד מחללי העבודה ומזינים למחשב את מספר תעודת הזהות שלי. תוך שניות אחדות מופיעים על הצג מאות נתונים, בהם המפלגה המועדפת באזור המגורים שלי, מנת המשכל הממוצעת בשכונה ושלי ביחס אליה, התחביבים שלי, תחומי עניין ועוד אינספור פיסות מידע קטנטנות. כל אלה מסתכמים לבסוף למספר: ציון המשקף את רמת הסיכון שלי כלווה. אני נושמת לרווחה כשנאמר לי שהדירוג מצוין, ולא נחשפו ניסיונות הונאה או שלדים אחרים בארון האינטרנטי שלי.
 
האומנם? לאחר נבירה בזיכרון, בניסיון לדלות האם לקחתי חלק באיזושהי פעילות פלילית או הונאה במרוצת חיי, אני מתוודה בפני בני שיחי על סוד אפל: רישום פלילי משנת 2005 בעוון ניסיון להיכנס ליישובי גוש קטיף עת היו בחזקת שטח צבאי סגור. למרבה המזל, כמו מרבית עצורי ההתנתקות גם אני זכיתי לחנינה גורפת כפי שאישרה בחוק מליאת הכנסת, ובתמימותי חשבתי שבכך נעלם הכתם הנורא מעברי. אך אנשי טריא מעירים אותי לעולם של שנת 2016: "שום דבר לא באמת נמחק", הם מסבירים, ואומרים כי חיפוש מעמיק יותר היה מעלה גם את הפרט הזה על אודותיי. 

במהלך העיסוק בתחום נחשפו אנשי טריא לסיפורים מסמרי שיער מצד בנקאים, שראו בהם תא וידוי נוח לספר כיצד הדברים מתנהלים מבפנים. כך למשל סיפר להם פקיד כי לקוח ישראלי ממוצא אתיופי, שעמד בכל הקריטריונים מבחינת דירוג אחריותו הכלכלית, נאלץ לשלם ריבית גבוהה כמעט פי עשרה לעומת לווים אחרים.

את האפליה המובנית והיחס הקר שלו זוכות שכבות חלשות, מכיר אלחיאני לא רק מסיפוריהם של אחרים. גם כמי שכיהן בתפקידי ניהול בכירים בחברות טכנולוגיה ובאמתחתו שני אקזיטים, הוא לא שוכח לרגע את בית גידולו, זה שנתן לו את הדחיפה להסתער על היעד הנוכחי.

"אני הייטקיסט כמעט 25 שנה", הוא מספר. "יותר מחמישים אחוז מהאנשים שסביבי מרוויחים 50 אלף שקלים בחודש ומצליחים לבזבז 60 אלף. אני כל הזמן אומר לעצמי שאבא שלי חי אולי מעשירית מזה, עבד בכמה עבודות יום וליל - וגידל 13 ילדים שאף פעם לא חוו מחסור ולא שמעו על מינוס בבנק. בדיעבד אני יודע כמה היה לו קשה לקנות לנו את החולצות לבית הספר ולהוציא אותנו לטיולים, אבל אנחנו לא ידענו על זה. גם אם אעבוד פה מאה שנה, לא אגיע לכזאת רמה של ערכיות וחוסר בכיינות".
 

אלחיאני (42), מהנדס תקשורת בהכשרתו, מתגורר כיום עם אשתו אלית ושלושת ילדיהם במושב בית-חרות שבעמק חפר. כשהוא נזכר בילדותו, קולו רועד וניכר כי הדיבור על השנים ההן לא טבעי לו. הוריו עלו ממרוקו עם תשעה ילדים, ושוכנו בתחילה במעברת עזר, לימים שכונת נווה-נוי בבאר-שבע.

"שאלו את אבא איפה הוא רוצה לגור, והוא ענה 'איפה שיש עבודה'. כשבנקאי שהתפלל איתו בבית הכנסת היה פונה אליו ומציע לו לקחת אשראי, אבא היה משיב 'אני חי ממה שיש לי'. הוא נהג להצביע על הילדים ולומר שיש לו נכסים יותר מכולם. זה ערך עצום עבור ילד לדעת שאבא עובד כל היום כדי להשקיע בך, ולא כי הוא רוצה לטוס לחו"ל. אמא שלי, היום בת 83, היא האדם הכי חכם וערכי שאני מכיר, למרות שהיא לא יודעת קרוא וכתוב".

אלחיאני, בן הזקונים של הוריו, נולד בעת שהתגוררו בערד. בגיל 14 התייתם מאביו, ונשלח להתחנך בפנימייה במרכז הארץ. לימים מילא תפקידי ניהול בכירים בחברות טכנולוגיה בתעשיות הביטחוניות, והתמחה בתחום המנועים לגופי ביון. מקרה שאליו נחשף לפני כמה שנים כמעט במקרה, במהלך שיחה סביב שולחן השבת של אמו, טלטל את עולמו המסודר וגרם לו לעזוב את שתי העבודות שהיו לו אז – באלביט ובחברת סטארט-אפ.

לכאורה היה זה עוד מקרה של אדם שנטל הלוואה אחת יותר מדי, ומצא עצמו נקבר בתהום: "סיפרו לי על אם חד-הורית שאני מכיר מהילדות, אישה מדהימה שעברה חיים לא קלים וגירושין שדרדרו אותה, אבל הייתה יציבה כמו חומה בצורה מבחינת הערכים שלה. היא פשוט לקחה הלוואה בבנק רגיל, אצל הבנקאי שמכיר אותה ואת כל המשפחה שלה שנים רבות. התחילו שם ריביות פיגור דו-ספרתיות, והיא נכנסה למערבולת. זה גרם לה לקחת הלוואות קצת יותר מסוכנות, והמצב הידרדר עוד ועוד.

"לפעמים דברים נוגעים לך בעצב הנכון וברגע הנכון. כנראה עד אז היה לי נוח לשבת בסלון ולקטר מול הטלוויזיה, אבל ברגע ההוא חזרתי פתאום לילדות שלי בערד. חשבתי על רבים שהיו איתי ומצאו עצמם בעוד מעגל של נתמכות. הבנתי אז איך אדם שנקלע לקושי, גם אם במשך שנים הוא היה בסדר והחזיק עבודה מסודרת - פתאום הוא אבוד. ובעיקר קלטתי את הפניית העורף של הבנק".

מיד לאחר מכן החליט אלחיאני להיפרד לשלום מכל החסכונות המכובדים שצבר בשנותיו בעולם ההיי-טק, לטובת מיזם חדש. "אמרתי לעצמי שלא ייתכן שיש ברשותי כל כך הרבה ניסיון ברמה הטכנולוגית, ואני ממשיך לעשות רק לביתי. כשהתייעצתי עם אשתי, היא אמרה לי ללכת בעקבות הלב, והשאר היסטוריה".

החלום הפך למציאות בתחילת שנת 2014. אלחיאני חבר לשני שותפים נוספים - אסף שלוש, שאיתו עבד במיזמים קודמים, וורדה לוסטהויז, היועצת המשפטית לשעבר של בנק ישראל. החברה שהקימו גייסה עד היום כ-3 מיליוני דולרים ממשקיעים פרטיים, כאשר העיקרי שבהם הוא המיליארדר הצרפתי פייר בסנינו. השם שנבחר לחברה מקורו בניב התלמודי "שקלא וטריא" - דיון ארוך שממנו ניתן לייצר הלכה שנוגעת לכלל.
 

"החזון שלנו לא השתנה מהיום הראשון, והוא הולך ומתממש", אומר אלחיאני. "אמרנו שנעשה פה מהפכה חברתית, נצא מהכיוון החזירי, נפסיק לדחוף אשראי ונייצר קהילות. עוד לפני כן הלכתי עם הרעיון לכל הגופים המוסדיים בארץ וביקשתי שיורידו אותי מהעץ שאני הולך לטפס עליו, כי הוא הולך לעלות לי הרבה מאוד כסף. כולם אמרו לי: 'עזוב, אתה משוגע. כל ישראל גנבים וקומבינטורים, אף אחד לא יחזיר, הבנקים לא יתנו לך לעבוד'. תשובה עניינית לא קיבלתי מהם. היום רואים את המציאות בשטח: הצמיחה שלנו היא תלולה, וכמות האנשים שלא מחזירים אצלנו את הכסף פחותה מאשר בבנקים".

קשה להתעלם מההישגים, כפי שהם מגולמים במספרים: נכון לעכשיו עומדת טריא על היקף השקעות-הלוואות של למעלה מ-100 מיליון שקלים. שיעור הלווים שאינם פורעים את הלוואותיהם עומד על 0.4 אחוזים - לעומת חצי אחוז עד אחוז בבנקים הגדולים.
 
הנתונים מרשימים, אבל בוא נדבר תכל'ס: אתם לא מזיזים לבנקים, והנתח שלכם מתוך כלל הפעילות הפיננסית הוא אפסי.
"אין היום בנק בעולם שלא מתעניין ב-P2P. בנק לאומי מספר שהם הולכים לפתוח סניף דיגיטלי ושאין צורך יותר בסניפים. בסניף דיגיטלי יהיה טאבלט, כי אחרי שכבר עשר שנים יש טאבלט בכל מקום, הם גילו אותו וחושבים שזה העתיד. הם מנסים לשדר חדשנות, אבל זו בדיוק אותה גברת בשינוי אדרת. הבנקים לא באמת יכולים להיות P2P, כי הם 'שומרים' לציבור על הכסף בתמורה לתשלום פרוטקשן. זו התפיסה של הבנק כיום.

"שר האוצר משה כחלון טען במצע הבחירות שלו שבעוד עשר שנים לא יהיו בנקים גדולים, ואנשים יעבירו כסף מזה לזה באמצעות הטכנולוגיה. זה כבר קורה היום, הוא רק לא יודע שזה קורה. לשם המדינה הולכת".

על הדרך, בטריא לא חוששים לעצבן מוסדות פיננסיים ותיקים ולערער על מוסכמות. עוד לפני ששר האוצר כחלון החליט לטפל בסוגיית מכונות המזל של מפעל הפיס, יצאה החברה בקמפיין אגרסיבי נגד הקזינו הלאומי. זאת לאחר שהמערכת שלהם הראתה שרבים ממבקשי ההלוואות משלמים בכל חודש על מינוי למפעל הפיס.

"אם הם היו חוסכים את הכסף הזה, למאה אחוז מהם הייתה יכולת לממן השכלה גבוהה לילדיהם", קובע אלחיאני בזעם. "ביום שמחלקים דמי ביטוח לאומי - התחנות של מכונות המזל בפריפריה נפתחות שלוש שעות קודם. הם יודעים שלבן-אדם יש עכשיו קצת כסף ואפשר למכור לו עוד אשליה, ובסוף הוא חוזר הביתה בלי כלום".

בצירוף מקרים אירוני, הטלפון של אלחיאני מצלצל במהלך הריאיון ועל הצג מופיע שמו של בכיר באחד הבנקים הגדולים במדינה. הבנק שאותו הוא מייצג מעוניין להשקיע בטריא ולהיות בעל מניות. אם צריך הוכחה נוספת למהפכה המתרגשת על השוק, אלחיאני מספר כי בנק לאומי בכבודו ובעצמו התלונן באחרונה בפני רשויות המס כי טריא יוצרת תחרות לא הוגנת.

 

בטריא מסרבים באופן עקרוני לתת דריסת רגל לגופים מוסדיים כגון חברות הביטוח, שהביעו עניין בהשקעה בחברה ונדחו. "כשאדם בא לחסוך אצלנו בשביל הילדים שלו, הוא יודע שלא משנה מה יקרה ומי יהיו בעלי המניות בחברה - אין לאף אחד עדיפות עליו", מסביר אלחיאני. "ברגע שגוף רוצה להשקיע כאן, ומציב תנאי שאומר שהוא יכול להיות מקור האשראי היחיד אם ירצה, זה אומר שהאדם הפרטי לא יכול יותר ליהנות מכל הטוב הזה. לכך לא נסכים לעולם".

אתם נתקלים במחסומים והתנגדויות מצד חברות הענק?
"כל הזמן. עד שיש פה גוף אחד שבא לייצר שינוי ועובד לפי החוק, רשויות המס מנסות להצר את הצעדים שלו, בגלל דרישת הבנקים. טוב שמשרד האוצר בלם אותם, בתזכיר חוק שאושר בממשלה. יש במדינה לוביסטים ובנקאים ואנשים שמחפשים את התפקיד הבא אחרי שיסיימו את הקדנציה הציבורית, והם כמובן מוטים. אבל לאנשים שאנחנו עובדים מולם במשרד האוצר יש ניקיון כפיים ורצון אמיתי להוביל שינוי, וזה משתקף בהתנהלות".
 
התשואות הגבוהות שמוצעות אצלכם למשקיעים עשויות לעורר חשד שהן משקפות סיכונים גבוהים ביחס לבנקים. כיצד אתם מגנים על המלווים מפני חדלות הפירעון של לווים מפוקפקים?
"כשמתקשרים אליי לשאול כמה תשואה אנחנו נותנים, אני עונה שאם מישהו מבטיח תשואה, הוא משקר וגונב וכדאי לברוח ממנו. אין לי כוונה למכור אשליות. אנחנו פועלים בשקיפות, וכל אחד יכול לקרוא את המערכת בעברית פשוטה ולהבין כמה היא סולידית מבחינת הסיכון, כמה היא מפוזרת, כמה שכבות הגנה נבנו בה כדי להגן על הכספים, וכמה היא חברתית".

לדבריו, הסינון המחמיר שמבצעת המערכת הוא הערובה הטובה ביותר למניעת הפסדים: בממוצע רק שתיים מתוך עשר בקשות להלוואות זוכות לאישור, וכשמדובר בסכומים גבוהים הסינון קפדני אף יותר. "הטכנולוגיה היא שמאפשרת את המהפכה. אנחנו יודעים על ההתנהלות הכלכלית-צרכנית של הלווה, על האחריות שלו ועל הרצון שלו להחזיר את ההלוואה. אנחנו גם מוודאים שההלוואה אמורה להגדיל אותו ולא למוטט אותו, בניגוד לרוב ההלוואות שניטלות כיום".

ויש גם עניין ערכי: "כשאת מבינה שהקהילה שלך היא שנתנה לך את הכסף, יהיה לך הרבה יותר קל להחזיר את ההלוואה. כאדם נורמטיבי, את הרי לא רוצה לא להחזיר. הדבר הזה משנה את המהות: פעם חשבו שהלווים יפחדו מפני מי שמאיים הכי הרבה בנוגע לגביית החוב. אבל אז הגיע המשבר הפיננסי בארה"ב, שבו אנשים אמרו לבנק 'קח את הבית שלי, גם כך הוא הפסדי' ונתנו לבנקים ליפול.

"מנגד, אם אדם מחליט שהוא נמצא במצב של רווחה, והוא רוצה לפרוע את ההלוואה או חלק ממנה כדי להקטין את החוב - אנחנו פה עומדים ומוחאים לו כפיים. אנחנו לא גובים עמלת פירעון מוקדם, שהיא עוד דרך של הבנק להשאיר את הלווה בחוב תמידי כדי לייצר תשואה. כל ההלוואות אצלנו לא צמודות, וכך אדם יודע מהיום הראשון כמה הוא יחזיר בדיוק בכל חודש ברמת האגורה, ויכול להיערך לזה בלי קללות כמו ריבית נומינלית".
 
למרות כל מה שאתה טוען, עדיין מרבית הציבור נאמן לבנקים המסורתיים ולא מתמרד.
"הדינוזאורים של הכלכלה לא נכחדים ביום אחד. סוציולוגית זה ברור. כשההורים שלי עלו לארץ, הבטיחו להם שיגורו קרוב לחיפה ומיד לאחר מכן זרקו אותם לבאר-שבע, אבל הם השתייכו לדור שלם שהאמין בממסד. הממסד היה נקודת היציבות שעליה לא ניתן לערער, והוא התנהל כרצונו.

"אבל הילדים שלך כבר לא יסכימו לקבל מצב כזה. הדור שיש לו יותר אפשרויות, גם לא יסכים להמשיך ולשלם את הפרוטקשן לבנקים. זה רק עניין של זמן. הרי כשמזמינים היום טיול לחו"ל, לא הולכים כמו פעם לסוכן נסיעות אחד שנותן את הכול. את נכנסת לאינטרנט, סוקרת את האפשרויות, ובוחרת מה שהכי מתאים לך מכל ההצעות. זה העולם שאנחנו הולכים אליו גם בניהול הכסף שלנו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg