ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

נתניהו: "שמעון, בכית כשיוני נפל. אני בוכה עליך"

ראש הממשלה נשא דברי הספד ליריבו הפוליטי, שמעון פרס, שהובא למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. ריבלין: "אתה נאסף אל אבותיך היום באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך"

כבוד ליריב הפוליטי: "פרס היה שותף בתחייה של העם היהודי, בן לדור שהכה שורש במולדת ואחז בחרב דוד כדי להגן עליה. שמעון פעל גדולות ונצורות להבטיח את כוח המדינה שלנו לדורות, ועל כך נתונה לו תודת הדורות", כך אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בדברי ההספד שנשא במהלך הלווייתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל בהר הרצל.

עוד כותרות:
- היחסים המורכבים של פרס עם מפעל ההתנחלויות
- כששמעון פרס התראיין ל"מקור ראשון"
- השנה שלי עם פרס: מה עשה הנשיא לשעבר כשנולדתם

נתניהו פתח את ההספד בהוקרת תודה למנהיגים הרבים מרחבי העולם שבאו להשתתף בהלוויה. "באתם מקרוב ומרחוק לירושלים בירת ישראל לחלוק כבוד אחרון לשמעון פרס, אחד מן האבות המייסדים של מדינתנו, אחד המנהיגים הדגולים שקמו לעמינו. מנהיג בעל שיעור קומה בעולמנו", אמר נתניהו. "זו עדות לאופטימיות ולדרישה לשלום ואהבתו לישראל למדינה שלה הוא הקדיש את חייו".
  
נתניהו התייחס ליריבות המרה בינו לבין פרס ואמר: "אין זה סוד ששמעון ואני היינו יריבים פוליטיים, אך במהלך השנים נעשינו ידידים קרובים". אף ששמעון ואני לא הסכמנו על דברים רבים, חילוקי הדעות לא האפילו על הפגישות שקיימנו. אף פעם לא טשטשנו הבדלי עמדות. במפגש אחד נגענו בנקודת יסוד - מהו המוקד, ביטחון או שלום? שמעון טען כי אם יהיה שלום יהיה ביטחון, ואילו אני טענתי שהביטחון הוא תנאי לקיומו של שלום.

"הוויכוח התעצם. התפלמסנו שעה ארוכה הוא משמאל ואני מימין. בסופו של דבר, כמו שני מתאגרפים - חדלנו מהמאבק. ראיתי בעיניו שהנחרצות נובעת משכנוע פנימי עמוק ומדבקות במטרה - הבטחת עתידה של המדינה.

"ידידי אתם יודעים לאיזה מסקנה מפתיעה הגעתי בחלוף הזמן? שנינו צודקים במזרח התיכון הסוער השלום לא יושג אלא מהבטחת מתמדת של עוצמתנו. הכוח הוא אמצעי, התכלית היא קדמה, שגשוג ושלום לנו, לעמי האזור ולשכנינו הפלסטינים. גם שמעון פרס הגיע למסקנה שהצדק היא לא נחלתו של זרם מסוים".
   
בסיום דבריו נגע נתניהו בנקודה אישית שקשורה למשפחתו - תגובתו של פרס למותו של יוני נתניהו ז"ל, אחיו של ראש הממשלה. "שמעון יקירי, סיפרת שאחת הפעמים הבודדות שבהן הזלת דמעה הייתה כשקיבלת את הבשורה המרה על נפילתו של יוני אחי באנטבה. אתה בכית אז, שמעון - אני בוכה עליך היום. אהבתי אותך, כולנו אוהבים אותך. היה שלום שמעון, אדם יקר, מנהיג דגול. ננצור אותך בלב האומה ואני מרשה לעצמי לומר, בלב האומות".

"אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה שמעון, 'כנשיא אל נשיא', כפי שנהגת לומר בכל פעם שהתקשרת לחזק ולתת עצה טובה", כך פתח נשיא המדינה ראובן ריבלין את הספדו לנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל. "אני מדבר ועיניי מחפשות אותך - אחינו האהוב, אחינו הבכור - ואתה אינך. אתה נאסף אל אבותיך היום באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך, לא נטמנת אמונתך. היית איש אחד שנשא אומה שלמה על כנפי הדמיון, על כנפי החזון", המשיך ריבלין.
 

ריבלין המשיך לספר על נחישותו של פרס ועל היותו איש של חזון, ואמר: "הייתה בך היכולת הנדירה להגות רעיון שנראה אז בלתי נתפס ולהוציא אותו אל הפועל. עיניך הרחיקו ראות, בעוד רגליך פוסעות מרחקים אדירים על ציר ההיסטוריה הציונית והיהודית. פסיעותיך כיוונו תמיד מעלה מעלה, כמו מטפס הרים מיומן התוקע יתד, ורק אז מעפיל בדרך לפסגה. כך חיית את חייך".

"שמעון יקירי", פנה ריבלין בנימה אישית, "לא אפריז אם אומר שיותר משהתברכת אתה להיות נשיאה של אומה אדירה זאת, התברכה אומה זאת שאתה היית נשיאה. בכל אלה היית לנו לראש אבל יותר מכל, אדוני וידידי, היית לנו ללב, לב שאהב את העם, הארץ והמדינה. לב שאהב את אנשיה, לב שדאג להם, לב רחב, לב גדול".

מנהיגי העולם מגיעים ללווייתו של פרס (צילום: רויטרס)

 
בהמשך ההספד התייחס הנשיא למחלוקות האידיאולוגיות עם פרס, ואמר: "גם כשלא הסכמנו אתך רצינו להאמין שאולי אתה הוא זה שצודק. זה היה עונש קשה לסרב לאופטימיות שלך, ולעיתים גם לתמימות שלך. מי כמוך ידע כמה כבד הוא מחיר התמימות, ואולם, מי כמוך האמין שכבד ממנו מחיר הבינוניות וקטנות האמונה".

ריבלין הוסיף גם בקשת סליחה אישית, ברוח הימים הנוראים: "שמעון, אודה ולא אבוש, ערב ראש השנה על מפתן קברך בחלקת גדולי האומה, גם סליחה צריך לבקש ממך. גם סליחה נבקש ממך. מותר היה לחלוק עליך, אבל היו שנים שבהן נחצו קווים אדומים בין יריבות אידאולוגית לאמירות ומעשים שמקומם לא יכירם.
   
"אתה תמיד עשית את מה שהאמנת בכל ליבך שהוא הדבר הטוב ביותר לעם אותו שרת. כנשיא, היית לנו למליץ יושר. לימדת רבים בעולם לאהוב את מדינת ישראל וגם אותנו לימדת לאהוב את עצמנו, לא לדבר סרה, לראות את הטוב והיפה".

בסיום ההספד הביע ריבלין את צערו מהמאורע הקשה, ואמר: "זהו יום עצוב שמעון, זהו יום עצוב. מותך הוא אובדן אישי ולאומי אדיר כפי שהוא חותם של עידן, תום עידן הנפילים, שסיפור חייהם הוא סיפור דברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל. זו התחושה העמוקה שלנו היום. תחושה שתם פרק בחייה של אומה, תם פרק בחיינו. הפרידה שלנו ממך היא גם פרידה שלנו מעצמנו".

גם יו"ר הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, נשא דברי הספד שאותם פתח בציטוט מדבריו של פרס עצמו. "'אני לא רוצה למות בעודי בחיים. אני יודע שיבוא יום ואפנה את מקומי כמו כל אדם, אבל אעשה שגיאה אם כל זמן שאני חי - לא אעשה את מה שאדם חי צריך לעשות'. מילותיך, שמעון, היו תמיד מדודות להפליא. משפטיך בנויים לתלפיות, כיאה לאיש הגות וספר מושבע. אבל ניחנת בסגולה: מלים יפות לא היו אצלך תחליף לעשייה, ולא הסתפקת באמירות מהשפה ולחוץ", אמר אדלשטיין.
 

יו"ר הכנסת הוסיף בשבחו של הנשיא התשיעי, ואמר: "זכית להיות אחד מגדולי מעצבי פניה, דמותה וחוסנה של ישראל. אך עוד לפני היותך מדינאי ומנהיג - היית פשוט בן אדם, מענטש, איש חם ולבבי".

אדלשטיין צין כי פרס שימש כשגרירו האולטימטיבי של העם היהודי באשר הוא, וסיפר כי "עוד ב-1986, במהלך ביקור נדיר של משפחתי בהיותי אסיר ציון במחנה הכפייה הסובייטי, אמרה לי אמי במילות קוד, עד כמה אתה דואג לשלומי ופועל לשחרורי. הוכחת שוב ושוב, גם לכל הספקנים, עד כמה גדול העם הזה באיכותו ובתפקידו, למרות ממדיו הגיאוגרפיים והדמוגרפיים המוגבלים".  

הסופר עמוס עוז סיפר בהספדו דמותו של פרס שאותו הכיר מקרוב: "לפני 40 שנה רבתי עם פרס על עתיד המדינה ועתיד השטחים. הוא היה אז נץ מארץ הנצים. גיליתי אז את הסוד ששמור יותר מאשר הגישושים של אוסלו. הסוד שלו - תמימות עמוקה של בעל חלומות בלתי נלאה, תמימות שאיננה ההפך מחוכמה או תחכום, אלא האדמה שממנה צומחים המעשים הגדולים.                        

"לכאורה היו בו שתי סגולות סותרות: כבוד למציאות מצד אחד, ודחף לשנות אותה ונכונות להשתנות מצד שני. אבל רק מי שיש לו את שתי התכונות האלה יכול לפלס דרכים. כמעט כל מפלסי הדרכים והאנשים שהקדימו את זמנם נראו לאחרים כבעלי חלומות - אבל אז בא העתיד והכיח את צדקתם הוא היה בעל חלומות שהגשים את רובם. הציניות, הלעג והאיבה נותרו מאחור".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg