ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

אנשי השנה תשע"ו: אויבי הפוליטיקלי קורקט

הנאורות התרבותית עברה את הגבול. השנה היו מי שהשיבו מלחמה: יואב "הצל" אליאסי, שי חי ואפילו המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית דונלד טראמפ

מתי הבנתי שדונלד טראמפ הולך עד הסוף? כשקראתי ריאיון שנערך עם ג'רי סיינפלד ובו סיפר שחבריו הסטנדאפיסטים הפסיקו להופיע בקולג'ים כי אי אפשר לספר בדיחה בשל עריצות הפוליטיקלי קורקט. כן, ג'רי סיינפלד המתוק, הסטרילי, החלבי. לא איזה סטנדאפיסט עם פה מטונף שמחפש פאנצ'ים בביבים.

עוד כותרות:
- נשיא האיחוד בעברית: "אירופה איבדה חבר יקר"
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין

 

גם כריס רוק הפסיק להופיע בקולג'ים. בריאיון ל"ניו-יורק מגזין" הוא סיפר: "הפסקתי להופיע בקולג'ים כי הם שמרנים מדי. לא בדעות הפוליטיות שלהם - הם לא מצביעים לרפובליקנים - אלא בעמדות החברתיות שלהם וברצון שלהם לא לפגוע באף אחד. הילדים שלנו גדלים בתרבות של 'לא נרשום את הניקוד במשחק כי אנחנו לא רוצים שמישהו יפסיד'".

אם סטנדאפיסטים לא יכולים להופיע בקולג'ים כי מישהו עלול להיפגע עד עמקי נשמתו האתנית-ג'נדרית-קווירית, אז החרא, כמו שאומרים האמריקאים, פגע במאוורר. הדור הצעיר באמריקה נתון לעריצות מחשבתית של מה שהם חושבים בטעות לנאורות תרבותית. הדפוק הוא בהכרח המסכן, העני הוא בהכרח הצודק, והגבר הלבן הוא הצרה הנוראה ביותר שאירעה למין האנושי מאז המצאת הבמבה תות. בקנאותם להיות רב-תרבותיים, נאורים ומכילים הם הפכו לנבזיים, חסרי סובלנות ורודנים.

אולי לכן הם עפים על לואי סי-קיי. אולי לכן גם השמאלנים שלנו מריירים על סי-קיי והפה שלו מטונף. הוא מתעלל, מנתח בלי הרדמה ומבזה את הסובייקט הנכון, את מי שמותר להשפילו: את עצמו ואת דומיו, הגברים הלבנים הפריווילגים. אם כבר קומדיה, עונה 19 של "סאות' פארק" הוקדשה למחלת הפי-סי. לא עוד טרוניות של שמרנים מעצבנים ומאמרים נרגנים: זוג היוצרים החתרנים של "סאות' פארק" הבינו שהבדיחה הניאו-מרקסיסטית (ברור) עברה את הגבול.
 
משטר התקינות הפוליטית הוא גלגול של הרעיון האפלטוני שלפיו יש מרשם אוטופי למשטר שבו החכמים ינהלו את המטומטמים. בז'רגון המוסכניקים של האקדמיה, זהו אטטיזם. במהפכה בצרפת, היעקובינים הנאורים ערפו את ראשו של מי שלא התקדם מספיק מהר לערכי החירות, האחווה והשוויון. התקדמנו מאז. לא עורפים ראשים, סותמים פיות: גזען, פשיסט, מיזוגן, מחפצן וכו'.

לכאורה התקינות הפוליטית מבוססת על הרעיון שהשפה מעצבת את המציאות החברתית, ומושפעת מיחסי כוח. לכן, אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא שינוי השפה, ודרכה שינוי השיח. אבל באמת של התקינות הפוליטית, בבסיס השיטה, עומדת הקביעה שכל התרבויות והרעיונות שווים - בתנאי שנצא מנקודת הנחה שהציוויליזציה המערבית, המבוססת על התרבות היהודית-נוצרית, היא שורש כל הרע בעולם.

וכאן נכנס טראמפ, וכאן נכנסים גם יואב אליאסי ("הצל") הבועט מפייסבוק ושי חי, כוכב "האח הגדול" שלא עושה חשבון. הם תוצאת תנועת המטוטלת. הם פורצי הסכר. הצל הוא גיבורם של מי שלא מוכנים עוד למילים כמו "בן מיעוטים" ו"צעירים" ו"נוטרל". שי חי הוא גיבורם של מי שלא מוכנים להבליע בנימוס ובעידון את הביקורת שלהם כלפי אחרים. הם גם לא מוכנים ללחוש אותה מאחורי הגב. הרבה אנשים מזדהים איתו, ואם היינו אמריקה הם היו מכנסים אלפי אזרחים בעצרות ומדלגים מכיכר לכיכר, אוגרים את קולות המדוכאים למטרותיהם שלהם.
 

את הכוח הזה מנצל טראמפ. טראמפ הוא גיבורם של הורי הסטודנטים הפרוגרסיביים בקולג'ים. ההורים שלא מבינים לאן נעלמה אמריקה של פעם. לאן נעלמו הערכים הישנים והטובים שהם גדלו עליהם. לסטודנטים בקולג' נוח לנהות אחר הפרופסורים האינפנטילים שלהם, ולהטיח בגבר הלבן את מארות העולם. זה לא הם, זה אבא. אבל לאבא נמאס.

נמאס לו מהצביעות הליברלית וממשטרת המחשבות. נמאס לו ממשבצת השעיר לעזאזל. נמאס לו מהתפיסה הפשטנית שהוא צריך לחיות בתחושת אשמה מתמדת. נמאס לו מאובמה הצבוע, שמסרב לכנות טרור אסלאמי בשמו המלא, ומטקסי 11 בספטמבר שבהם לא מוזכר חלילה מי ביצע את הפיגועים. נמאס לו לממן תשלומי רווחה לציבורים שהסירו אחריות מעצמם.

הפי-סי הוא החטא. טראמפ הוא העונש.
 
- לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg