ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

אנשי השנה תשע"ו: ראש הממשלה בנימין נתניהו

עד היום הצליח ראש הממשלה לנצח את יריביו על ידי רכישת דימוי של דוד מול גולית. הדימוי החדש שהוא בונה לעצמו, כמנהיג כול-יכול, עשוי להפוך בעתיד את הקערה

אם צריך לסכם, או בלשון הפייסבוק "לאמלק", את עשרים שנותיו האחרונות של נתניהו, הן עמדו כולן תחת הסיפור הגדול של דוד וגולית. אני דוד, אמר נתניהו לבוחריו: אנדרדוג שכוחות חזקים - מנוני ועד אובמה, מהשמאל ועד מערכת המשפט - קמו עליו לכלותו, אבל בזכות קואליציית המיעוטים וצבא האנדרדוגים יכולנו להם.

עוד כותרות:
- אובמה והנסיך צ'ארלס: המנהיגים שיגיעו ללוויה
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- מבצע האבטחה הגדול ביותר מאז רצח רבין

 

נתניהו של הכהונה הרביעית כבר גדול בהרבה ממידותיו של דוד. אחרי עשור במשרד ראש הממשלה, ללא שום מתחרה רציני בליכוד ובימין, עם מעמד בינלאומי איתן ושליטה בלתי מעורערת ברשתות החברתיות ובטלוויזיה, נתניהו כבר לא כל כך מזכיר את הרועה החמוש ברוגטקה בלבד. מאין יימצא לו גולית? בזירה המקומית, השמאל האימתני מתכווץ ונעלם; הניסיונות ללהק לתפקיד את התקשורת הישראלית ועיתונאיה לא צולחים, כי סטטוס אחד שלו משפיע יותר מעשרה דיווחים שלהם. הפרשנים שהוא מתעב עוד משנות התשעים יפרשו בתוך שנה-שנתיים לפנסיה, אבל הוא עדיין כאן. גם בזירה החיצונית, איראן של אחרי ההסכם נראית מאיימת פחות, ודעאש עדיין רחוק מכדי להטריד את תל-אביב.

למעשה, אם יש מישהו שמזכיר את גולית זה דווקא נתניהו עצמו: פוליטיקאי ומדינאי ענק-ממדים שהמערכת הפוליטית הנוכחית קטנה למידותיו, כזה שחוטף אולי אבן קלע מחקירה כזו או משר כזה, אבל בינתיים ניצב בדד במרכז שדה המערכה. כץ ובנט העדיפו לסגת, לפיד השתדל לא לתקוף, והרצוג המבועת ניסה לנוס מנתניהו היישר לזרועותיו.

כשסיפור דוד וגולית מתקרב במהירות למיצוי, מסע הבחירות הבא של נתניהו לא יוכל להיות שחזור של כל קודמיו. מי שהצליח לשרוד את המגה-תדרוכים של ראש הממשלה במהלך הקיץ זיהה בין השורות את הסיפור החדש. הוא כבר איננו האנדרדוג שמתלונן על התקשורת, אלא מי שמוריד אותה על ברכיה. ובזירה הבינלאומית: ישראל היא לא מדינה קטנה ומבודדת בעולם בשלהי 1938, אלא מעצמה אזורית גאה שהעולם כולו משחר לפתחה.
 
הסיפור של נתניהו בתשע"ו, וביתר שאת בתשע"ז, יהיה זה: קודמיי התרפסו בפני הערבים וצייתו בעיוורון לנשיא ארצות הברית, אני נפגשתי עם מנהיגים ערבים בלי לוותר והישרתי לאובמה מבט עד שהוא השפיל את עיניו. קודמיי התדפקו כקבצנים על דלתות מנהיגי העולם, ואני נסעתי לאפריקה כמו מלך מקומי. קודמיי במשרד התקשורת נכנעו לטייקוני הטלוויזיה ולעיתונים, ואני הולכתי אותם בסך אל משרדי.

זה ניכר בדגש של נתניהו על הגז וכיפת ברזל, על הכלכלה והסייבר. זה בלט בעמידתו בשעת השאלות בכנסת מול המתקפות הטורדניות מהאופוזיציה. וזה הגיע לשיא בנאום האחרון באו"ם: לא עוד טקסט על סכנת ההשמדה המרחפת ועל תנועת החרם, אלא נאום ניצחון של ישראל החזקה, שהעולם כולו - אפילו ארגון האומות המאוחדות עצמו - חפץ ביקרה.

המציאות כמובן לא תמיד התיישרה עם הסיפור החדש, ממש כמו שלא תמיד תאמה את הסיפור הישן. באביב נאלץ נתניהו לשלם מחיר מופקע לאביגדור ליברמן כדי שממשלתו לא תתרסק. כמה שבועות אחר כך שילם פיצויים מקוממים לרודן הטורקי תמורת פיוס, בניגוד להבטחותיו. הוא נאלץ להתמודד עם משבר החקירה וחטף קשות במשבר השבת המיותר. הפיגור הטרי בסקרים מול יאיר לפיד מעיד שהסיפור החדש שלו עדיין לא מספיק מוּכָּר או לא מספיק מוֹכֵר. לשמחתו של נתניהו, יש לו כנראה עוד שנתיים לפחות עד שהצלחתו של הסיפור הזה תיבחן - וכידוע, אין מסַפֵּר מוכשר ממנו בין הירדן לים.

- הכותב הוא הכתב הפוליטי של חדשות 2
  
-לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg