ראשי » חדשות » בארץ

ראש השנה בפתח: לאן הולכים ילדי הפנימיות בחגים?

חרדה מוגברת, חוסר ריכוז בלימודים ושינה טרופה. תקופת החגים מעמתת את ילדי פנימיות הרווחה עם החסך המשמעותי בחייהם - משפחה מתפקדת. בריאיון ל-nrg מספרים אנשי צוות הפנימיות על ההתגייסות למצוא משפחות מארחות

ראש השנה נותן את האות לפתיחת חגי תשרי המאופיינים בחופשים ובארוחות מפנקות, אך עבור ילדי פנימיות הרווחה מדובר בתקופה המאופיינת בחרדות ובאי שקט. החסך במשפחה מתפקדת מורגש אצלם לאורך כל השנה, אולם בחגים, מספרים אנשי המקצוע המלווים אותם, תחושת הבדידות מתגברת באופן ניכר. אך למרות הקושי, צוותים הפנימיות עושים כל שביכולתם כדי להעניק לילדים רגעים קטנים של תחושת חג ומשפחה.

עוד כותרות:
"הסוכן" הציע: רוצות לדגמן? קיימו עמי יחסי מין
מטבעות רומיים נמצאו בהריסות מבצר ביפן

"באופן קבוע לפני החגים יש מתח - איך יתייחסו אליי והאם יהיה אוכל בבית. יש חוויות שהם סוחבים איתם גם אם המצב בבית היום שונה", סיפרה מיכל של, מנהלת פנימיית רננים בזיכרון יעקב. "הילדים שאין להם לאן ללכת עצובים כל השנה. זה מורגש בימי שישי, כשהם הולכים לבית הספר והאחרים הולכים הביתה, בעוד הם חוזרים לפנימייה והם לבד", הוסיפה.
 
בפנימיית רננים, המוגדרת טיפולית ופוסט אשפוזית, גרים כ-200 ילדים בגילאי 8 עד 18, בעלי בעיות התנהגות שהופנו למוסד החינוכי על ידי לשכות הרווחת ובהוראת בית המשפט. הם מגיעים לפנימייה מאילת ועד קצרין ויוצאים לבית או למשפחות המלוות אחת לשבועיים. קבוצה של 15 ילדים נאלצים מדי שנה להישאר בפנימייה גם בשבתות ובחגים, כיוון שאינם יכולים לשוב לביתם או משום שטרם נמצאה להם משפחה מלווה.

"הפנימיה פתוחה כל השנה מלבד ליל הסדר שבו אנחנו - צוות הפנימייה - מארחים את הילדים בביתינו כדי שלפחות פעם בשנה יחוו ישיבה סביב שולחן של משפחה", סיפרה של. "בראש השנה אנחנו לא עושים זאת כי זו תחילת שנה, ועדיין לא נוצר קשר המאפשר את זה. אבל בכל מקרה אני דואגת שהם לא יעשו את ארוחת החג בפנימייה אלא שתהיה אווירה אחרת. השנה זו תהיה הפעם השנייה שהם הולכים לבא"ח גולני שאימצו אותנו".
 
לילדי פנימיית רננים יש 17 משפחות מלוות שמארחות את הילדים לאורך השנה ומהוות להם בית. ההורים המלווים מתקשרים לדרוש בשלומם ומגיעים לערבי הורים. עבור חלק מהילדים, ההורים המלווים הם הזדמנות להיכרות ראשונה עם בית נורמטיבי והיחידים מחוץ לפנימייה שמתקשרים להתעניין בהם. "המשפחה המארחת נותנת להם ביטחון עצמי ותחושה שהם לא לבד בעולם. כשהם חוזרים עם עיניים מבריקות ונוצצות ביום ראשון אלו תמונות שאני לא שוכחת", אמרה של.

בנוסף, המדריכים יוצאים עם החניכים לקנות בגדים לחג כדי שיחוו את ההתרגשות סביב ההכנות לחג. "בלילה הראשון אנחנו עם החיילים ואחר כך יום אחד עושים איתם פיקניק בחוץ על האש וביום השני נקיים איתם פעילות של סרט", אמרה של והוסיפה: "הכי חשוב שכשהחברים שלהם חוזרים מהבתים עם כל כך הרבה חוויות, שגם להם יהיו דברים לשתף. התפקיד שלי זה לעשות את המקסימום כדי שהם לא יהיו עצובים".
  
מנהל פנימיית נווה הדר בחבצלת השרון, גל בר, סיפר שגם אצלו תחושת הבדידות בקרב הילדים מורגשת ביתר שאת לקראת החגים. בפנימייה הטיפולית גרים 110 ילדים המגיעים מבתים עם רקע סוציו-אקונומי קשה, שחלקם הוצאו מבתיהם באמצעות צו בית משפט. "לקראת חגי תשרי, הילדים מרגישים המון מתח ולחץ. חלקם לא יודעים אם ייצאו הביתה ולא בטוחים שיהיה להם לאן ללכת", סיפר בר.

במטרה להפוך את התקופה לפשוטה יותר, הצוות עושה הכנה וחשיבה מקיפה. "יש אצלנו ילדים יתומים שאיתם אנחנו עושים הכנה לאורך כל השנה ומוצאים להם משפחות מארחות לסופי השבוע ולחגים. בנוסף, יש ילדים שרק נקלטו השנה ועדיין חסרי עורף משפחתי, אז הצוות מתגייס לקחת אותם לארוחת ראש השנה אצלם בבית, ויש מאבקים ביניהם מי יארח את הילדים".
  

בר הסביר שהוא לא מאפשר לילדים לשהות בפנימייה במהלך החג. "הם הולכים לאנשי צוות שהם בוטחים בהם, שנבנה איתם קשר של אמון והילד מרגיש בטוח. אחרי ארוחת ערב החג הם חוזרים לפנימייה ומשם יוצאים לפעילויות ולטיולים. אנחנו נותנים להם להרגיש שיש תקווה למרות המצב שבו הם עכשיו", אמר.

מיכל כרמיאלי-שדה, עובדת סוציאלית בפנימייה, סיפרה על ההתמודדויות הרגשיות מול יכולת ההכלה של הצוות סביב התקופה הזו. הילדים, שחוששים מהמפגש עם הבית שעזבו על המצב הכלכלי או הנפשי המורכב שבו, מוצאים פורקן מול אנשי הצוות. "התקופה הזו מעלה אצלם הרבה חרדות כי זו תקופה יותר ארוכה בבית, להיות יותר עם המשפחה שזה לטוב ולרע. לצד זה, אצל הילדים בלי העורף המשפחתי רמת החרדה הרבה יותר גבוהה בתקופה הזו כי לא מדובר בעוד שבת שיוצאים הביתה או בעוד חופשה. הם מרגישים הרבה יותר בודדים וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם", תיארה.
  
"יש משהו נורא עצוב בילד שנשאר בפנימייה ואכל ארוחת חג עם מדריך. החגים מעצימים את הבדידות אצלם. אנחנו הולכים לקנות איתם בגדים לחג והילדים יודעים שאין להם לאן ללבוש את הבגדים החדשים", הוסיפה כרמיאלי-שדה. לדבריה, הצוות פועל בכל דרך אפשרית לפני החגים כדי לוודא שלכל ילד יהיה בית להגיע אליו, גם אם זה כולל הפעלת לחץ על גורמי רווחה שיאפשרו שהייה של שעתיים בבית בערב החג או איתור קרוב משפחה שיוכל לארח אותם.

כשהיא צופה בילדים בתקופות המתוחות האלה, היא מזהה מחד את החששות מהחזרה הביתה של הילדים שיש להם לאן לחזור, ואת ההכנעה מאידך בה מקבלים את מצבם הילדים שאין להם לאן ללכת. "רואים שקשה להם בבית ספר וקשה להם להירדם - הם מוצפים בחרדות ופחות פנויים ליומיום ולשגרה".
 
מתן אליחי, רכז ההדרכה בפנימית רננים, סיפר על ראש השנה שעבר, שבו נשאר עם החניכים בפנימייה ויצא איתם לארוחת חג מרגשת בבא"ח גולני. "החיילים נתנו לנו הרגשה שהם פשוט מחכים שנגיע, היה לנו מלצר משלנו, בעוד החיילים הגישו לעצמם והטבח יצא ושאל את הילדים איך אפשר לפנק אותם", נזכר מתן.

בליל הסדר, סיפר אליחי, צוות ההדרכה נערך ולקח אליו את הילדים שאין להם לאן ללכת. "יש ילדים שלצערי התרגלו ונהיו אדישים, כי זו המציאות שלהם ואני לא אצליח להבין מה עובר להם בראש, אבל מנסה לתת להם להרגיש כמה שיותר טוב", אמר.

השנה, לקראת היציאה בפעם השנייה של ילדי פנימיית רננים לערב ראש השנה עם החיילים, סיפר אליחי שחלק ניכר מהם יפגוש שולחן חג אמיתי לראשונה. "זו תהיה הפעם הראשונה שהם יישבו סביב שולחן, שיהיה להם מה לאכול בחג, מנה ראשונה ושנייה וקינוח - חוויה שלא הייתה להם לפני שהגיעו אלינו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg