ברקת מתכונן לכנסת ומוביל את ירושלים לאסון
ברקת מכין את השטח לקראת הריצה ברשימת הארצית של הליכוד ופורס את משנתו על איחוד ירושלים. הכל טוב, עד שהמועמד הבא לראשות העיר יהיה פלסטיני שמחצית מהעיר תצביע עבורו
לפני שבועיים הגעתי לאחד מאירועי הקמפיין הפוליטי של ניר ברקת, ראש העיר ירושלים. ברקת הולך בכל הכוח על העשירייה הפותחת הבאה בליכוד, ויצא לפריימריז שנתיים וחצי לפני כל האחרים. ברקת, שכידוע אין לו שום מגבלות תקציב, פוקד מאות אנשים, מסתובב עם ראשי מטה, עוזרים ודוברים, ומתעד את כל ההופעות שלו לקראת יום פקודה.עוד כותרות:
- גבר, מפחד מתלונה על הטרדה מינית? יש פתרון
- נתניהו באו"ם: פרפורמר של הופעות חיות
מעבר לכול, ברקת גייס לצדו את קטי שטרית, אישה מוכשרת שהייתה ראש המטה של גדעון סער וישראל כץ, ומכירה את הליכוד אחרי עשרות שנים של פעילות. שטרית קיבלה ג'וב לא רע - סגנית נשיא הפיתוח העסקי והרגולציה בחברת brM של אלי ברקת, אחיו של ניר, מה שגם מבטיח לה משכורת בסטנדרטים הגבוהים של ראש העיר. לבריאות.
אבל מה שיותר חשוב הוא שבאירוע, שהתקיים באכסניית בית־וגן, שטח ברקת את משנתו לשקט ביטחוני ולסיפוח סופי, מוחלט ונטול בעיות של ירושלים המזרחית. הימים בעיר היו רגועים יחסית, וברקת סיפר מה סוד ההצלחה. יש לו טקטיקה וגם אסטרטגיה. לפי ברקת, הדינמיקה עם המנהיגים המקומיים עובדת. כאשר הוטלו סגרים, כתרים, קנסות ומסים על השכונות הערביות - היו אלה המוכתרים של אום־טובא, צור־באהר, בית־חנינא ושכונות אחרות שביקשו להסיר אותם, והתחייבו בתמורה לשקט.
ברקת, ועל כך לא שמעתי עד היום, החליט להנהיג בבתי הספר בשכונות הערביות הבעייתיות יום לימודים ארוך. הצעירים ילמדו עד חמש בערב, וכך יבלו זמן רב יותר בבית הספר ויעסקו פחות בטרור ובסכינים. הבן שלי בחטיבת הביניים בבית־הכרם לא זוכה לקבל את השוחד החינוכי השערורייתי הזה. מי שרוצה יום לימודים ארוך צריך לשלם מאות ואולי אלפי שקלים לחודש, אם מדובר במשפחה עם שלושה ילדים בגיל תיכון. במקרה הזה צריך לדרוש אפליה מתקנת במערב העיר.
באחת ההופעות שלו סיפק ברקת הסבר נוסף להדברת האלימות בעיר. לדבריו, הירושלמים מסתערים על האירוע, בעוד תושבי הערים האחרות בורחים ממנו. אני מכיר היטב את הירושלמים, ולא בטוח שהם שונים מתושבי חדרה או דימונה. כל אחד רץ לעבר אירוע ביטחוני, אם כדי לעזור ואם מתוך סקרנות, לא תמיד לשמחתם של כוחות הביטחון וההצלה במקום.
עד כאן הטקטיקה, אבל לברקת יש גם אסטרטגיה שצריך להתייחס אליה בכובד ראש. לפי ברקת, אם רוב הפלסטינים במזרח העיר יזכו לחיים טובים הם ירצו לחיות בעיר מאוחדת, ואז "סיפור חלוקת העיר גמור", כלשונו. ברקת טוען שזו הסיבה להשקעות הגדולות במזרח העיר, מה שאגב לא ניכר בשטח בחמישים השנים האחרונות, ולא עולה מהנתונים המרשיעים על מצב התשתיות והעוני במזרח העיר. לפי הסקרים של ברקת, 52 אחוזים מתושבי מזרח העיר הפלסטינים רוצים לחיות בעיר מאוחדת, לעומת 39 אחוזים שעדיין מסרבים. עליהם עוד צריך לעבוד.
"זה ההבדל בינינו ובין השמאל", יצא ברקת בהתקפה, לשמחת חברי מרכז הליכוד שבאו לשמוע אותו. "אנחנו בימין רוצים לאחד את העיר, ולא אכפת לנו שהערבים ישגשגו ויצליחו. השמאל רוצה להיפטר מהערבים. הם פשוט לא יודעים להתמודד עם כל זה".
ברקת משוכנע שהאסטרטגיה שלו משלימה את הטקטיקה. כלומר, פלסטינים שרוצים להסתפח לישראל יהפכו לאזרחים טובים וכך יושלם סיפור האיחוד. אני, השמאלן שלא יודע להתמודד - חושב שהאסטרטגיה של ברקת סותרת את הטקטיקה. הפלסטינים במזרח העיר רוצים להסתפח אליך כדי לכבוש אותך, מה שהם עושים בהצלחה מאז מלחמת ששת הימים. למרות כל הקשיים, היום קרוב לארבעים אחוזים מתושבי ירושלים על שני חלקיה הם ערבים, שיעור גבוה שכמותו עוד לא נרשם כאן. לפני 67' חיו בירושלים קרוב לאפס אחוז פלסטינים.
ועוד: 52 האחוזים שרוצים לחיות בעיר מאוחדת לא הפכו ולא יהפכו לציונים, שותפים נאמנים של השלטון הישראלי. להפך: חמישים שנות כיבוש, ניסיונות לדילול האוכלוסייה הפלסטינית, קיפוח ממסדי, בנייה והתנחלות יהודית מסיבית במזרח העיר, חומות וגדרות בתוך השכונות, עימותים דתיים ולאומיים תכופים על הר הבית והסתה אנטי־יהודית בלתי פוסקת - הפכו אותם לחדורי שנאה ונקמה.
האינתיפאדה האחרונה היא עוד ביטוי לאיבה הבסיסית, שהוספנו לה משלנו, והיא יוצרת עוד ועוד מעגלי שנאה. אני משוכנע שהסוחרים ברחוב סולטן סולימאן שהמשטרה סגרה להם את החנויות אחרי הפיגוע ביום שני, לא יאהבו אותנו כל כך מהר, גם אם מסיבות כלכליות הם תומכים באיחוד העיר.
ומה לעשות, השבוע התחדש ביתר שאת גל הפיגועים בירושלים ועלה לנו באבדות כבדות. את הפיגוע החמור ביותר, שבו נדקרו שוטר ושוטרת בשער הפרחים, לא ביצע אזרח הרשות אלא תושב ראס אל־עמוד (מעלה הזיתים) "המושקעת", בעל תעודת זהות כחולה.
אני לא רוצה לומר שהטקטיקה קרסה יחד עם האסטרטגיה, אבל הגיע הזמן שברקת וחבריו בימין יבינו לאיזה אסון דו־לאומי הם מובילים את ירושלים ואת המדינה כולה. בדבר אחד ברקת צודק. ירושלים לא תחולק, כי מעבר לכל טקטיקה, המציאות המעורבת בעיר לא מאפשרת חלוקה בשום אופן. אם היה פתרון כזה פעם, החמצנו אותו. גם על השכונות הערביות הנוראיות מעבר לגדר ההפרדה שבנינו, שלא גר בהן יהודי אחד, אנחנו מסרבים לוותר ומתעקשים לשלם מיליארדים לתושבים מכספי הביטוח הלאומי.
באירוע בבית־וגן שאלתי את ברקת וחבריו מהליכוד ומהבית היהודי שהיו שם, מה יעשו אם הפלסטינים יציגו מועמד (או מועמדת) לראשות העיר בבחירות המוניציפליות בעוד שנתיים, כאשר מאחוריו יעמדו קרוב למחצית מתושבי העיר. תשובה לא קיבלתי, אבל אחת הנוכחות הציעה לחוקק חוק שיאסור על מי שאינו יהודי להתמודד לראשות הממשלה או לראשות העיר, בדיוק כפי שמי שלא נולד בארה"ב לא יכול להיות נשיא. ברור שאין קשר בין הדברים, אבל אני לא אתפלא אם ההצעה הגזענית הזו תבוא במוקדם או במאוחר לחקיקה בכנסת, מבוא לאפרטהייד שאליו ניגרר חלילה בקצב הסיפוח הזה.
אקו"ם