ראשי » חדשות » דעות

מה שמותר לקיבוצים, אסור למפעל ההתנחלויות?

השמאל צריך להפסיק כבר להכות על החזה של מפעל ההתנחלויות, ובעיקר להפסיק עם הצביעות. מה שהיה מותר לחלוצים של שנות החמישים מותר גם לחלוצים של דורנו

הפיתוי העכשווי הגדול של השמאל הוא להיתלות בשרשרת פסיקות בג"ץ בעניין נתיב האבות, עפרה, עמונה, גבעת האולפנה, בתי דריינוף ומגרון כדי להציג את מפעל ההתנחלויות כולו כגזל אחד גדול של אדמות פלסטיניות. תמר זנדברג ממרצ כבר הכריזה השבוע ש"אין אף התנחלות חוקית", ובני בגין, שבלי ספק כופר בטענת זנדברג, הכריז ש"חוק ההסדרה בא להסדיר גזל באמצעות חקיקה".

עוד כותרות:
- גבר, מפחד שתואשם בהטרדה מינית? יש פתרון
- חוברת הנשים המזרחיות - עלבון לוועדת ביטון
- אחרי הבחירות: מהלך נגד ישראל עדיין על השולחן

גם אם בגין צודק וחוק ההסדרה הוא חוק של גזל, עצם העובדה שמפעל ההתנחלויות נזקק לחוק קיצוני שכזה רק אחרי חמישים שנות קיום, היא הוכחה למוסר הנדל"ן הגבוה של המפעל. אין מה להשוות בינו ובין מוסר הנדל"ן של תנועת ההתיישבות הציונית בשנים שלפני מלחמת ששת הימים. כמעט כל יישובי יו"ש נבנו על אדמות מדינה, בלי להזדקק לתעלולים העתיקים של פרנסי ההתיישבות בתחומי הקו הירוק.
 
בניגוד לנוהל החלוצי המקובל בישראל הקטנה (1948־1967), ביו"ש לא היו הפקעות המוניות, סילוק ערבים מיישוביהם או זלזול בהחלטות שיפוטיות. אף התנחלות לא יושבת על חורבות כפר פלסטיני, לעומת כ־350 יישובים יהודיים בתוך תחומי הקו הירוק שצמחו על אדמות פליטי תש"ח. מאז בג"ץ אלון מורה לפני 37 שנה לא הופקעו אדמות פרטיות ביו"ש לצורכי התיישבות יהודית. פה ושם הוקמו מאחזים על אדמות פרטיות לכאורה, והתבצעו פלישות חלקיות של יישובים ותיקים לאדמות כאלו, אך הן בטלות בשישים לעומת הנפח הטריטוריאלי של המפעל כולו.

עמונה משתרעת על כמה עשרות דונם בלבד. מגרון ז"ל השתרעה על שטח דומה. נתיב האבות בגוש עציון ותשעת הבתים בעפרה – אפילו על שטח זעיר יותר. אין כל מקום להשוואה סטטיסטית בין הקומץ הזעום הזה ובין היקף האדמות שהופקעו מערבים לצרכים ציוניים לפני כיבושי 67'. האומדן הנפוץ מדבר על כחמישה מיליוני דונם שמדינת ישראל הצעירה הפקיעה מערביי תש"ח. מיטב הקיבוצים והמושבים שוכנים עליהם, כמו גם כרמיאל, טירת הכרמל, אשקלון החדשה, שכונת רמת אביב בתל־אביב ועוד ועוד.
 
בניגוד למה שמקובל היום לחשוב, לא מדובר רק באדמות שננטשו בסערת מלחמת העצמאות. קיבוץ להבות חביבה שבשפלה, למשל, יושב על אדמות ג'אלמה, כפר עתיק יומין מתקופת הצלבנים שתושביו סולקו ממנו אחרי תום המלחמה. ב־1949 הכריזה ממשלת ישראל על "פינוי ח'רבות קטנות במשולש וריכוז תושביהן בכפרים גדולים יותר", והעבירה את תושבי ג'אלמה לכפרים ערביים סמוכים – ג'ת, באקה אל־גרביה ועוד. התושבים עתרו לבג"ץ, וביוני 1952 הורו השופטים למדינה להשתדל להשיבם לאדמתם.

בערך 'ג'אלמה' בוויקיפדיה אפשר למצוא ציטוט חריף של השופט יצחק אולשן נגד הגירוש ונגד להבות חביבה: "הרחקת המבקשים מאדמותיהם נעשתה ללא כל יסוד חוקי וללא כל הצדקה. אנו יכולים רק להביע את השתוממותנו על המעשה, ויחד עם זה להביע את התקווה שתיעשה חקירה כדי לברר איך קרה הדבר שאלה הסרים למרותם של המשיבים עשו את המעשה ללא כל יסוד חוקי, ושמצד השלטונות ייעשה הכול כדי לתקן, במידה שהדבר נתון בידיהם, את המעוות... רגש הצדק האלמנטרי מתקומם לשמע הטענה שאין עכשיו בידי שלטונות הצבא לסלק את ידו של הקיבוץ היושב על האדמה".

להבות חביבה שייך לשומר הצעיר, תנועת הנוער של מפלגת מפ"ם שלימים נבלעה במרצ, מפלגתה של תמר זדנברג. כמו מרצ של ימינו גם מפ"ם ניהלה בשעתה מדיניות כפולה ביחס לערביי הארץ. היא אסרה על זולתה לעולל לערבים מה שהיא עצמה עוללה להם. שר החוץ משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל, הכריז כשנה אחרי הקמת להבות חביבה ש"האפוטרופסות של מפ"ם על זכויותיהם של ערביי ישראל ותביעתה לא לנשל או לקפח את הערבים החיים בתוכנו, הן דו־פרצופיות וצביעות, מאחר שדווקא קיבוצים של מפ"ם תפסו לא באורח חוקי שטחי קרקע של ערבים, והם מסרבים לפנותם" (18.3.1950).

בלהבות חביבה ובמפ"ם לא התרשמו מהביקורת ומהפסיקה המשפטית. גם ממשלת מפא"י התעלמה מהמלצת בג"ץ להשיב את אדמות ג'אלמה לערבים, כפי שהתעלמה מהחלטת בג"ץ להשיב את תושבי איקרית וברעם לכפריהם. ב־1953 נהרסו בתי ג'אלמה כדי שלערבים לא יהיה לאן לחזור. אחרי 35 שנים, ולמרות הצפצוף על בג"ץ, אישרה הוועדה המחוזית חיפה את התב"ע של להבות חביבה. השבוע הצצתי במודעה הצנועה בעיתון שבישרה על כך באביב 1985. היא דיברה על הסדרת שטח בהיקף של 4,083 דונם, ולא הזכירה במילה את ג'אלמה.

האם תושבי להבות חביבה צריכים להחזיר היום את אדמותיהם לעקורי ג'אלמה? האם השמאל אמור להכות על חטאי התיישבותו באדמות ערביות? ודאי שלא. הוא רק אמור להפסיק כבר להכות על החזה של מפעל ההתנחלויות, ובעיקר להפסיק עם הצביעות. מה שהיה מותר לחלוצים של שנות החמישים מותר גם לחלוצים של דורנו, כי המטרה זהה משני צדי הקו הירוק, ולפעמים היא מקדשת את האמצעים. כאמור, יחסית לקיבוצניקים של שנות החמישים המתנחלים הם צמחונים גדולים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חגי סגל

העורך הראשי של מקור ראשון

לכל הטורים של חגי סגל