שכנים ערבים השחיתו - בית העלמין היהודי נעקר בחשאי
בית העלמין הישן של מושב חגור מתרוקן מדייריו, ותיקי הפלמ"ח, בעקבות סדרת מקרים של השחתת מצבות ומעשי ונדליזם מצד תושבי ג'לג'וליה הסמוכה. גם אל בית העלמין של מושב ירחיב מפחדים משפחות הנפטרים מלהגיע
פגר של בהמה ממתין לנו בפתח בית הקברות של המושב ירחיב. שמש אוגוסט קופחת מעל, והסירחון בלתי נסבל. הלאה משם אנחנו מגיעים לפינה שנראית כמו מזבלה עירונית: חלקת הכוהנים של בית העלמין. כיסאות שבורים, שקיות אשפה, חומרי בניין, בקבוקי בירה ועיתונים בערבית מציפים את המקום.
עוד כותרות:
- שר החוץ הרוסי: נתניהו ואבו מאזן הסכימו להיפגש
- "פוליטיקאים ישראלים מופיעים ברשימות הק.ג.ב"
- חשד: שני חרדים תכננו לחטוף ולרצוח סרבן גט
אלי דלה, תושב ירחיב שעוסק בין השאר בקבורת הנפטרים, מביט בחלקה בכאב עצום. אחד הקברים במקום הוא של ילד קטן, שנפטר אחרי מחלה קשה. ממול, ברחוב שבעיירה ג'לג'וליה, עומד בית ספר, וממנו - כך לדברי אנשי ירחיב - נזרקים פסולת ולכלוך לתוך החלקה. "מאות אלפי שקלים השקענו בגדר בטון", אומר דלה, "ושום דבר לא עוזר. מחללים ושוברים. צעירים מג'לג'וליה ישבו על חומת בית הקברות כשניקינו את הבלגן. ישבו וחייכו".
כמה ימים אחרי הביקור שלנו בבית העלמין נפטר אחד מתושבי ירחיב, ומשפחתו נאלצה לקבור אותו כאן. דלה, המכהן גם כחבר במועצה האזורית דרום השרון, הגיע עם בנו ופינה בעזרת טרקטור את פגר הבהמה. הזבל המפוזר ברחבי האתר נערם להר קטן, אך לאיש אין ספק שבתוך זמן קצר שוב יכוסה האזור כולו בפסולת.
בית העלמין של ירחיב הוא כיום מעין מובלעת בתוך שטח העיירה ג'לג'וליה, וכמוהו גם בית העלמין של היישוב חגור. בהיעדר יכולת כלכלית להציב שמירה על הקברים, הפכו האתרים האלה לכר נרחב לעבריינות וונדליזם. הרס מצבות, גנבת לוחות נחושת ופרוז'קטורים, חבלה בארונות חשמל, עקירת שערי מתכת וחיתוך צינורות מים הם דבר שבשגרה, לצד השלכת אשפה לתחומי בתי הקברות. לדברי תושבים בחגור, פעם נמצא ראש של עגל על אחת המצבות. בירחיב מספרים שצואה הונחה על הקברים.
הפתרון שמצאו אנשי חגור לתופעה הוא מצמרר. בשקט-בשקט, בלי לעורר מהומות או מחאות, במשך למעלה מעשור הם העבירו את קברי יקיריהם מאדמות בית העלמין הישן לבית העלמין החדש של היישוב. הם עשו זאת באופן פרטני, על חשבונם. "מזלזלים בנו, ומזלזלים בבית הקברות", אומר אחד התושבים. "בסופו של דבר העברנו את הקברים כי תושבים פחדו. הפחד ניצח. היו מציקים לאנשים שבאו לבתי העלמין לאזכרות. הגשנו אינסוף תלונות על הוונדליזם שמתחולל שם. פעמיים שברו לנו את כל בית הקברות. קשה להבין איך זה קורה במדינה שלנו בשנת 2016, אבל זו עובדה".
"ברגע שאנשים התחילו להעביר באופן פרטני, נגמר הסיפור", אומר לנו תושב אחר. הוא עצמו החליט להעתיק את קבר אביו, לוחם בפלמ"ח, אחרי שראה שב"חים מסתובבים בבית העלמין עם עגלה וסוס. "זה לא עלה יותר מדי כסף, בין 6,000 ל-8,000 שקל. יש לנו מישהו מחברה קדישא שעובד עם המושב. מקבלים אישור ממשרד הבריאות, וזהו, מעבירים".
ויושבים שבעה שוב?
"יום אחד, מי שנוהג".
אם תנסו למצוא תיעוד כלשהו או אזכורים ברשת למתחולל בשני בתי הקברות היהודיים שבפאתי ג'לג'וליה, לא תמצאו כמעט דבר. אולי תגיעו לכתבה משנת 2010 שעסקה במעשי "תג מחיר" בבית קברות פלסטיני בקלקיליה, שם כתבו אלמונים "כהנא צדק". בין התגובות לכתבה מופיעה אחת שנכתבה בחתימת "מושב חגור": "בית הקברות של מושב חגור נאלץ להעתיק את מיקומו לנוכח ונדליזם של השכנים הערבים מג'לג'וליה", כתב שם המטקבק האלמוני. כמו רוצה לומר: כולם מדברים על תג מחיר, אף אחד לא מדבר על המושבניקים שנאלצו לקפל בית קברות שלם.
בפרוטוקול היבשושי של "ועד מקומי חגור", שנכתב לפני קצת יותר משנה, אפשר למצוא עוד רמז לסבלם של התושבים. בסעיף האחרון, אחרי הדיונים בסוגיות כמו הרחבת גנים, צו הארנונה וטיפוח הנוף, מצוין ש"הוועד מאשר את העתקת קברה של בתיה עופרי מבית העלמין הישן לחדש. עלות העתקת הקבר תחול על המשפחה". זה פחות או יותר כל החומר הגלוי על אירוע חסר תקדים של מושב שלם שנאלץ להעביר את קברי מייסדיו.
מושב חגור ממוקם בין ראש-העין לג'לג'וליה, ומשתייך למועצה האזורית דרום השרון. הוא הוקם ב-1949 בידי קבוצה מוותיקי גדוד 9 של הפלמ"ח, רובם יוצאי בולגריה וטורקיה. שמו לקוח מהפסוק בתהלים, "חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך".
שני רמטכ"לים גדלו במושב הקטן, ושניהם כיהנו בזה אחר זה. הראשון הוא דן חלוץ, שמשפחתו התגוררה בחגור במשך כמה שנים, ולבסוף עזבה. השני הוא גבי אשכנזי. אביו, ניצול שואה מבולגריה, היה אחד הפלמ"חניקים שייסדו את המקום. תושבים בחגור מספרים שקבר דודתו של אשכנזי הועבר מבית העלמין הישן לזה החדש. קצין אחר שגדל בחגור הוא אלוף-משנה במיל' דרור רופא, שהיה מפקד סיירת גולני וסגן מפקד אוגדת איו"ש. ב-2002 הוא חיסל את המחבלים שחדרו מלבנון וביצעו את הפיגוע בקיבוץ מצובה.
באדמת בית העלמין הישן בחגור אפשר היום לראות את הבורות הפעורים, זכר לקברים שהיו ואינם, ואת שברי המצבות הפזורים סביב. כעשרים גופות הוצאו מכאן. רק כמה קברים בודדים, שלחלקם אין דורש, נותרו בבית העלמין. אנשי חגור לא ששים לדבר על הפרשה, אבל גם לא חושבים שהייתה להם ברירה אחרת.
דוד כהן, מנהל בית ספר לשעבר, היה יו"ר הוועד המקומי של חגור כשהוחלט על העתקת בית העלמין. "בשביל אנשים מבוגרים או נשים שהלכו לשם לבדן, זה היה מאוד לא סימפטי", הוא מספר. "תאר לך אלמנה שעולה לבדה לקבר יקירה. סביב בית הקברות יש פרדס, המקום מבודד, וזו הייתה אווירה לא מעודדת. ביררנו מה האפשרויות שלנו, והעתקה של בית העלמין הייתה האפשרות הראויה ביותר. גם את הקבר של אמי העברתי למקום החדש".
לדברי כהן, התושבים החליטו לבצע את ההעתקה על חשבונם ולא ביקשו מימון מרשויות המדינה, מכיוון שביקשו לחסוך זמן ובירוקרטיה. "מהבנתי את המציאות, אם לא היינו פועלים בעצמנו, דבר לא היה נעשה. אם היינו מבקשים קרקע חלופית זה היה לוקח שנים. קיבלנו אישור מהרבנות הראשית להעביר את הקברים. הנימוק המרכזי להיתר היה פיקוח נפש. הפשרנו חלקת קרקע, יחד עם הרב המקומי הקפנו את האתר שבע פעמים, וקידשנו את בית העלמין החדש לפי ההלכה. היה קשה להתרגל, אבל במשך הזמן כל משפחה העבירה לשם את יקיריה".
בעצם נאלצתם לסגת מול האלימות.
"שמע, לא ראינו בזה משהו אידיאולוגי. כלומר, יש מלחמה על הקרקע, ואנחנו מנהלים אותה ברשות מקרקעי ישראל. לא ויתרנו על הקרקע, ששייכת למושב חגור. אבל את הקברים העתקנו. מה היינו עושים? מציבים שם שומר יום ושומר לילה? אלו הוצאות בלתי נגמרות שלא היינו יכולים לעמוד בהן".
אבל בחגור יש גם מי שסבורים שהעתקת בית העלמין היא קיפול של דגל. הביקורת נאמרת בזהירות, בעילום שם מפאת הרגישות, אך מבטאת כאב רב. "אוהבים לדבר על דו-קיום בינינו לג'לג'וליה, אבל כמו שאין דו-קיום למתים בבית הקברות, כך גם אצל החיים", אומר אחד מתושבי חגור. "אין שום אכיפה כלפי העבריינות שיוצאת מתוך ג'לג'וליה, ואף אחד לא רוצה ליישם שם את החוק. כשיש ירי בחתונות והקליעים מגיעים לכאן ונוחתים בתוך הבתים, כשהרמקולים של המסגדים בשכונות הדרומיות מרעישים בכוונת מכוון, כשיש כאן במושב פריצות - אי אפשר לא לראות את המאבק. והעתקת בית העלמין היא בחירה של תושבי חגור, במאבק הזה, לסגת מהשטח בשביל קצת שקט".
מיכאל אלהרר, יו"ר הוועד המוניציפלי בחגור, סבור שהפרשה לא מעניינת איש במשרדי הממשלה וברשויות האכיפה. "באנו לוועדת הגבולות במשרד הפנים והתרענו שיש לנו בית עלמין שסובל מהתנכלויות, אבל לא קיבלנו שום עזרה. המדינה לא סופרת את המושבים, כי היום הם לא כוח אלקטורלי. זה רק כוח מטריד, משהו שמפריע".
למה העדפתם להשאיר הכול מתחת לרדאר, במקום לנהל מאבק תקשורתי?
"מה זה יעזור? איזה פתרון זה ייתן לאישה שמפחדת ללכת לבקר את בעלה שנפטר? אנשים העדיפו את השקט. הם רצו לבוא למקום שבו קברי ההורים שלהם לא מחוללים, ואפשר להתאבל עליהם בלי הפרעה. ראינו ציבור במצוקה, חברים שמפחדים לבקר את יקיריהם, ונדליזם, שבירת מצבות, אז החלטנו על המעבר".
פניתם לחברי כנסת?
"עם מי נדבר בכנסת? תן לי שם אחד של נציג למושבים. אתה צריך להבין שמבחינת כל הגורמים במדינה, אנחנו יכולים להישאר בג'לג'וליה".
לא רק תושבי חגור עומדים כאמור חסרי אונים מול הפגיעה המתמשכת בבית העלמין שלהם. גם במושב ירחיב, הגובל בג'לג'וליה ממזרח, סובלים מפגיעה מתמשכת בקברים ובמצבות. במושב הזה, שרוב תושביו מסורתיים ודתיים, לא חושבים על העתקת 148 הנפטרים לאתר חלופי.
בעבר לא היו שני בתי העלמין מנותקים מהיישובים היהודיים. הבידוד נוצר בעקבות סלילת כביש 6, המפריד בין ג'לג'וליה למושב ירחיב, וכביש 531, החוצץ בין העיירה הערבית ובין חגור. כעת אין לאנשי המושבים גישה ישירה לבתי העלמין. כדי להגיע אליהם הם צריכים לעבור ברחובות ג'לג'וליה.
בנוסף לכך, תוכניות המתאר של ג'לג'וליה מבקשות לפתח אותה על חשבון אדמות המושבים החקלאיים שסביבה, ולבלוע את בתי העלמין שלהם. המועצה המקומית הערבית, שאוכלוסייתה מונה כעשרת אלפים איש, מוקפת ביישובים ומושבים מכל צדדיה: ירחיב ומתן ממזרח, חגור וקיבוץ חורשים מדרום, אלישמע ונווה-ירק ממערב ושדי-חמד מצפון. אין לה עתודות קרקע, והאפשרות היחידה שלה להתרחב היא על חשבון היישובים הסמוכים.
במקרה של ירחיב המדינה כבר אישרה את התוכניות, וכל אזור בית העלמין יהפוך לשכונה ערבית. במקרה של חגור, נכון לעכשיו בית העלמין והפרדס שלצדו נשארים בבעלות המושב, אך רבים הסיכויים שהמצב ישתנה בקרוב.
במשרדי המזכירות של ירחיב מצביע אריק נגר, יו"ר האגודה במושב, על המפה. הוא מראה את המסלול שיש לעבור כדי לקבור מתים בבית העלמין. מה שפעם היה הליכה של כמה מאות מטרים הפך לנסיעה ארוכה בתוך ג'לג'וליה. "הניתוק הזה מאפשר לחלל את בית הקברות שלנו", הוא אומר. "אנחנו כל הזמן במלחמה שם. הקמתי שער כדי לחסום את הדרך שבה מגיעות משאיות מלאות פסולת. אנשים בג'לג'וליה אמרו לי: 'חבל שאתה מרכיב שער, בעוד שעה זה לא יהיה פה'. אז זה לא לקח שעה, זה לקח יום. ביום חמישי הרכבנו, ביום שישי עקרו אותו לגמרי".
את הנפטרים בירחיב בשנים האחרונות העדיפו רבות מהמשפחות לטמון במקומות אחרים, כמו פתח-תקווה או כפר-סבא, העיקר לא לקבור אותם באדמה שלפי תוכנית המתאר החדשה תהיה בלב שכונה ערבית.
"מה שלא נעשה, לא יעזור", אומר נגר. "מבזים אותנו, וזה נמאס. נמאס לראות שם כבשים וכלבים מתים. קצין הביטחון של ג'לג'וליה כל הזמן אומר לנו כמה הוא מתבייש לראות את האשפה שמושלכת בבית העלמין שלנו. מפנים את הזבל, ולמחרת הכול שוב מטונף".
תושבי הסביבה מספרים שבשנים האחרונות עברה ג'לג'וליה הקצנה דתית. מסגד ענק נבנה בעיר כהעתק לכיפת הסלע, וממחיש בעיניהם את תהליך האסלאמיזציה. אף שמקימי המסגד הבטיחו שקולות המואזין לא יהוו הפרעה, תושבי חגור נאלצים לשמוע את קריאותיו גם בשעות הקטנות של הלילה. בינתיים הוסכם שביום השואהוביום הזיכרון לחללי צה"ל ינמיכו קצת את הרמקולים.
פרשה אחרת שאירעה בשנה שעברה עוררה חשש להחרפת היחסים בין היישובים היהודיים באזור ובין תושבי העיירה הערבית. נדאל צלאח, תושב ג'לג'וליה בן 23, חצה את הגבול לסוריה באמצעות מצנח רחיפה, והצטרף לשורות ארגון חללי אל-ירמוכ, אחד מבני הברית של דאעש במדינה. בעקבות המקרה הזה נחשפה בג'לג'וליה התארגנות של תומכי דאעש.
אבל החיכוכים הקשים עם יישובי הסביבה החלו הרבה קודם לכן. כבר לפני עשור פנו תושבים מירחיב וחגור לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז המרכז, והתריעו שמאז תחילת הדיונים ב"תוכנית מתאר ג'לג'וליה 255", גל ונדליזם מכה בשדותיהם. "התחילו הצתות כמעט יומיומיות", דיווח רכז הביטחון של המושב ירחיב. "כל שדה חיטה שזורעים נשרף, כל גידול לא נשאר. יום-יום נזקים בשדות. ג'לג'וליה רוצה להיכנס. אתם רוצים להביא אותם עד אלינו? הכדורים שהם יורים באירועים מגיעים לבתים שלנו".
עו"ד רמי פילו מחגור סיפר על הפגיעה בבית העלמין: "הנושא הזה כאוב. יש פה ונדליזם והצתות. בבית העלמין קבורים מייסדי המושב, והם לא נחים בשקט על משכבם". ומזכיר מושב חגור, נסים אשכנזי (אין קרבה לרמטכ"ל לשעבר), הזהיר כבר אז שבית העלמין לא יישאר על מקומו: "שוברים שם מצבות, חבורת אנשים מאפיונרים. לא נשאיר בית קברות בתוך מרכז מסחרי של ג'לג'וליה".
לאנשי חגור, כאמור, לפחות יש בית עלמין חדש להביא בו למנוחות את הנפטרים; לירחיב אין אחד כזה. התוכנית להקיף את בית הקברות שלהם בשכונה ערבית - הצפי הוא ל-550 יחידות דיור חדשות שייבנו באזור - הביאה את ראשי המושב לחפש פתרונות חלופיים. בתחילה הם חשבו להקים בית קברות חלופי בתוך המושב שלהם, אלא שלפני שנים אחדות התקבלה החלטת ממשלה שלפיה לא יוקמו עוד בתי עלמין מקומיים. הפתרון שמצאה המועצה האזורית דרום השרון הוא להקים לצד בית העלמין של קיבוץ חורשים, השוכן בתחומה, חלקה שתשמש את ירחיב.
"הוועדה המחוזית אישרה את המהלך", אומר נגר. "יש שם בית קברות אזרחי, וצמוד לגדר יש הכנה לעוד שבעים יחידות. הקרקע שייכת לקרן הקיימת. דיברנו עם קק"ל, גם הקיבוץ הסכים עקרונית, אבל הם אמרו לנו שבבית הקברות שלהם יש מנהגים אחרים לקבורה. אמרנו להם: 'חבר'ה, לכם יש מקום משלכם, נקים חוצץ, לא יקרה כלום. אתם תקברו איך שאתם רוצים – בעמידה, בשכיבה. אנחנו נקבור פה, לא נפריע לכם'".
אך כשהגיע מועד החתימה על התוכניות החדשות, התברר שהקיבוצניקים חזרו בהם מהסכמתם. "אנחנו דתיים, ולא מתאים להם שנקבור לידם", אומר נגר. "בעקבות כל הדברים האלה אנחנו ממשיכים להתבזות ולקבור בג'לג'וליה. שלחנו מכתבים לכל הגורמים והרשויות, אבל אין קול ואין עונה".
לדברי אלי דלה, אם הפתרון של חורשים לא יצלח ייקחו תושבי ירחיב את החוק לידיים ויקימו בית קברות בתחומי המושב שלהם. "נכשיר את השטח, נביא שופל, יום-יומיים עבודה ויש בטונדות וגדר. אם אין ברירה, אז אין ברירה. למה שנקבור בתוך שכונה ערבית? עדיף שנקים בית קברות על חשבוננו".
"אנחנו חיים במדינה שדופקת את המושבים על ימין ועל שמאל", אומר תושב אחר. "מפקירים אותנו, אין לנו ייצוג, ויש כל מיני גורמים כמו 'הקשת הדמוקרטית המזרחית' שמסיתים נגדנו. גם עכשיו תמצא אנשים שיאשימו אותנו שאנחנו 'כרישי נדל"ן'. אנחנו הכרישים. הרי ברור לכולם מה היה קורה אם המושבים האלה לא היו קמים. ג'לג'וליה וכפר-קאסם היו משתלטים פה על האדמות. אולי אנחנו יותר מדי עדינים, יותר מדי ציונים, דואגים למדינה ותמיד נדפקים".
----------------------------------------------------
פאיק עודה, יו"ר המועצה המקומית ג'לג'וליה, טוען שלא ידוע לו על ונדליזם בבתי העלמין היהודיים הסמוכים לעירו. מדוע אם כן החליטו תושבי חגור להעביר את הקברים? לשיטתו, הסיבה לכך היא שהשכנים אינם נאים בעיניהם. "נקרא לדברים בשמם, הם לא רוצים שבית הקברות שלהם יהיה בתחום שלנו. עם ירחיב יש בעיה אחרת: אין להם גישה לבית הקברות. היה אמור להיות גשר בין ג'לג'וליה לירחיב, והם ויתרו עליו. מישהו החליט שמבחינה ביטחונית צריך לסגור את הגשר, כאילו אנחנו מהווים סכנה. זה יצר בעיה, כי הם צריכים לעשות סיבוב כדי להגיע לבית הקברות".
אם בתי העלמין למעשה נמצאים בתחומכם, מדוע שמועצת ג'לג'וליה לא תישא בנטל האבטחה שלהם, יחד עם המושבים?
"שוב, עדיין לא ראיתי שיש ונדליזם. אני יודע ששפכו פסולת בבית הקברות בירחיב, ואנחנו דאגנו לנקות, לא המועצה האזורית דרום השרון. נתתי הוראה לנקות כמה פעמים. להגיד לך שלא זורקים פסולת? זורקים. אני מודה ומתוודה".
זה יותר מסתם פסולת. בעצמי ראיתי פגר של בהמה בכניסה.
"אני לא אומר שאין פרחחים. לפעמים יש כאלו, ואי אפשר לשלוט בהם. אתה לא רואה אותם, לא מכיר אותם, לא יודע מי הם ומתי הם מגיעים. אם באים באחת בלילה, אני יכול לשמור עליהם? אני קורא למועצה האזורית ולמנהל מקרקעי ישראל: מגיעה נחת לתושבי ירחיב, וגם למתים מגיעה נחת. אלו שבאים לבקר צריכים להרגיש שהם באים לבית קברות מסודר. לבי איתם. מגיע להם בית קברות, והמדינה צריכה לבוא לקראתם.
"ניסיתי לעזור לירחיב גם במנהל. אנחנו האחרונים שיכולים להפריע או להכשיל. לא אנחנו החלטנו לסגור את הגשר, אז במה אנחנו אשמים? גם אנחנו סבלנו מזה. זה בידיים של ירחיב, חגור והמנהל".
לדברי עודה, מבחינתו אין לו בעיה שבתי הקברות של המושבים יישארו בתחום המועצה ולא יועתקו. "גם בוועדה המחוזית אמרתי שזה לא מפריע לי. שכנים מתים לא מרעישים ולא עושים נזק. אבל אני לא אחליט בשבילם. אינני דתי או מסורתי, אבל גם אצל המוסלמים יש כבוד לבתי קברות, אז אין מחלוקות בינינו".
אפרופו דת, טוענים שג'לג'וליה עוברת הקצנה, ושהפגיעה בבתי העלמין היהודיים היא אחד הביטויים לכך.
"זו טענה מצחיקה. אני לא דתי ולא שייך לתנועה האסלאמית, ובכל זאת אני ראש המועצה כאן. המפלגה שאני קשור אליה היא מפלגת העבודה. ג'לג'וליה היא היישוב הכי דל מסגדים באזור".
ועכשיו אתם בונים את אחד המסגדים הגדולים בארץ.
"כן, זה מסגד שישמש את השכונה הדרומית, כי קיים צורך בקרב התושבים. אבל אין הקצנה".
מה התכנון שלכם לשטחים באזור בית העלמין של ירחיב?
"יש תוכניות שאנחנו מקדמים עם משרד השיכון. יש אזור מסחרי, אזור מגורים וגם קריית ספורט. אנחנו תמיד בעד פתרונות. אין לנו דבר נגד תושבי חגור או ירחיב, למרות הטענות".
ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פאיק עודה, דוחה את הטענות על פגיעה מכוונת בבתי העלמין, ומאשים את תושבי ירחיב שוויתרו על הקמת גשר בינם ובין עירו.
מהמועצה האזורית דרום השרון נמסר: "המועצה פועלת בתיאום עם ועד היישוב ירחיב כדי למצוא מענה לנושא הקבורה. לא נרפה מהנושא עד שנמצא פתרון מלא לבעיה.
"התנכלויות למבקרים, פגיעה בקברים והשחתת ציוד יצרו צורך במציאת חלופה לבית העלמין. ניסיונות להעתקת בית העלמין לא צלחו בשל חוות דעת הלכתית של הרב עזרא בסיס, ששללה את האפשרות להעתקת הקברים. הקצאת שטח חלופי לקבורה בהיקף של כחצי דונם סמוך לבית העלמין של קיבוץ חורשים זכתה לאישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, ואולם בשל היעדר הסכמה של הקיבוץ אי אפשר לממש את ההחלטה.
"אשר למושב חגור, לא ידוע לנו על בעיות בהפעלת בית העלמין הקיים או על החלטת היישוב להעתיקו ממקומו".
בתגובה לטענותיהם של תושבי ירחיב אומר ברק ניר, יו"ר קיבוץ חורשים: "הקיבוץ הסכים לבקשת המועצה האזורית לקדם תוכנית לאישור חלקה נפרדת לבית עלמין לנפטרי ירחיב בשטחו. ההסכמה קיבלה את ביטויה בהגשת תב"ע שכללה הרחבת בית העלמין של חורשים והתאמה של המצב התכנוני בו למצב בשטח, ובמקביל הוספת חלקה נפרדת לנפטרי ירחיב.
"ההסכמה המשיכה גם כשרשויות התכנון (ובאופן ספציפי הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים) סירבו לאשר את ההרחבה המבוקשת של בית העלמין של חורשים, וכן אישרו את הוספת החלקה לירחיב. מכאן אתה יכול ללמוד שהקיבוץ לא סירב לבקשה, אלא הלך לקראתה והסכים לפתרון שאמור לפתור גם את הבדלי התרבויות בין הנפטרים, באמצעות הקמת חלקה נפרדת, הכוללת הפרדה של שירותי הקבורה וכל מה שנלווה להם.
"בשלב הנ"ל הוכן חוזה מפורט בין ירחיב לחורשים, וההסכם אושר בוועד ההנהלה של חורשים - עוד מהלך שמצביע על כוונותיו הכנות של הקיבוץ. מכיוון שמדובר בוויתור תמידי על קרקע של הקיבוץ, נדרש אישור אספת חברים למהלך. ועד ההנהלה של הקיבוץ החליט לדרוש מכתב של המועצה האזורית האומר שאין בכוונתה להרחיב בעתיד את החלקה הנפרדת של ירחיב ו/או לפעול להוספת שימוש של יישובים נוספים בבית העלמין של חורשים. הדרישה הזו נובעת בין השאר מהעובדה שנציגי יישובים אחרים פנו לראשי המועצה בבקשה לאפשר קבלת חלקה מחורשים גם לנפטריהם.
"ראש המועצה לא הסכים להיענות לבקשת ועד ההנהלה של הקיבוץ ולמסור את המכתב. מכאן אפשר ללמוד שלא הקיבוץ הוא זה שמונע את המשך המהלך, ובוודאי לא בשל הסיבות שמזכירים אנשי ירחיב".
הרבנות הראשית לישראל: "האישור ההלכתי להעתקת בית העלמין ביישוב חגור ניתן לפני כמה שנים, בתקופת כהונתו של הראשון לציון הגר"ש עמאר. האישור ניתן באופן אישי, ולא באמצעות ועדת כבוד המת (קבורה) שעל יד מועצת הרבנות הראשית לישראל".
ממשטרת ישראל נמסר: "לאחר בדיקה עולה כי בשנה האחרונה הוגשה תלונה אחת בגין פגיעה בבתי הקברות האמורים. התלונה טופלה חקירתית. ברצוננו להדגיש שאבטחת בתי הקברות היא באחריות הגורמים המקצועיים העוסקים בתחזוק המקום".
אקו"ם