האם הדתיוּת של דור הסמארטפונים תשרוד?
הדור הראשון והשני של הציונות הדתית אימצו מהישראליוּת החילונית הרבה מתרבות הפנאי וחלק מהערכים - ועדיין נשארו "יהודים טובים". האם גם הדור השלישי יצליח בכך?
מעולם לא פגשתי אדם המזהה עצמו כ"מזרוחניק". זהו שם גנאי שבו מכנים חרדים אותנו, הסרוגים. אך כאשר חברי אנדרדוס המבריקים הפיקו סרטון הלועג בחביבות ל"מזרוחניקים", הם לא התכוונו לכולנו. הם התכוונו לדור מבוגר מסוים (ומשופם).
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הקוראים נוטשים ו'הארץ' מתעקש שהרצפה עקומה
- השמאל מרגיש שמותר לשקר ולגנוב כדי לפנות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יש על מה לבקר את המזרוחניק. מי שבייחוד נהנה לעשות זאת הוא בנו, שמסיבות שיפורטו בהמשך אפשר לקרוא לו "מערבניק". הוא הרבה יותר דומה לאביו ממה שהוא חושב. יש ביניהם שני הבדלים בולטים: למערבניק יש הרבה פחות שפם, והרבה פחות אנרגיה. אבא שלו עזב את בית הכנסת הגדול בנוסח אשכנז של הסבא היידישאי, והקים בשנת 79' את בית הכנסת "הצעירים" בנוסח אחיד (שהיום כבר חזרו לקרוא לו נוסח ספרד). למערבניק אין מספיק אנרגיה כדי להקים בית כנסת. הוא הקים בשנת 2003 את המניין המאוחר של תשע.
''הייתי רוצה ללמוד איך נוכל לגדל את המזרוחניקים של הדור הבא''.
צילום: מרים צחי
גם המזרוחניק וגם המערבניק הם תוצר של דיאלוג עם התרבות החילונית הרווחת. אלא שהתרבות החילונית שבתוכה גדלו הייתה שונה מאוד. המזרוחניק לקח מהחילונים של ימי נעוריו ריקודי הורה, מנגינות רוסיות ושירי ארץ ישראל. ברמה הרעיונית הוא קיבל מהחילונים את החלוציות הציונית הנלהבת, והפך לנושא הדגל שלה. זה הדור שחולל את מהפכת ההתיישבות ביש"ע, ששינתה את מפת המדינה.
בשנות נעוריו של בנו, התרבות החילונית הישראלית כבר הייתה שונה לחלוטין. התרבות הפכה לתרבות פנאי, וליתר דיוק - לתרבות פנאי מערבית. המערבניק השתלב בתרבות הזו. הוא בקיא במוזיקה פופולרית, צופה בערוץ 2, מדבר אנגלית טובה ונוסע לחופשות סקי. בניגוד לאביו, המערבניק גדל בחברה ישראלית שכבר לא הייתה מאוד אידיאולוגית. הוא אימץ מהחברה החילונית כמה רעיונות ליברליים, אבל לא זה מה שמוציא אותו מהמיטה בבוקר.
האחיין הצעיר מנוער הגבעות לא טורח להבדיל בין דודו המזרוחניק לבין בן דודו המערבניק. לשניהם הוא קורא בלעג "בורגנים". הוא כמובן צודק, אלא שזו אינה מילת גנאי. הבורגנים הם האנשים הטובים שמחזיקים את המדינה. הם שירתו בסדיר (המזרוחניק בנח"ל, המערבניק בסיירת גולני), ולאחר מכן שנים ארוכות גם במילואים. הם עובדים קשה, משלמים מסים, שומרי חוק ומסורים למשפחתם. לא כולם מאוד דוסים, כמוהם כרוֹב בני ישראל בכל הדורות. אבל הם באמת מאמינים, הם מקפידים על ההלכות שחינכו אותם להקפיד עליהן, ומוכנים להקריב למען חינוך דתי טוב לילדיהם. כשהאחיין מנוער הגבעות נוסע לגבעה שלו, ובדרך מפטפט עם חבריו על הבורגנים המגונים, הם אלו ששומרים עליו בפילבוקס שבצד הדרך, והם אלו שבכספי מסיהם נסלל הכביש.
גם המזרוחניק וגם המערבניק טובים בעיניי. לא שהם מושלמים - רחוק מזה - אבל הם מה שקראו חז"ל "עם שבשדות". הם השדרה הטובה והבריאה של עם ישראל. מה שמדאיג אותי הוא השאלה האם המודל הזה ימשיך לעבוד גם בדור הבא. שני הדורות הללו אימצו מתוך הישראליוּת החילונית הרבה מתרבות הפנאי שלה וגם משהו מהערכים שלה. ושני אלו כבר בעייתיים הרבה יותר בדורו של הנכד, בן המערבניק, הלוא הוא הסמארטפוניסט.
בתרבות הפנאי המערבית יש היום הרבה יותר אלכוהול, הרבה יותר מתירנות והרבה פחות גבולות. המערבניק ראה בנעוריו פעם בשבוע ב"עוד להיט" קליפים לועזיים מסוגננים. בנו חשוף היום למטח אינטנסיבי של קליפים גסים ותזזיתיים. הבילויים שהוא נחשף אליהם עומדים פעמים רבות בניגוד חזיתי לאורח החיים ההלכתי. האם תצליח הדתיוּת של הסמארטפוניסט להתמודד עם תרבות הפנאי הזו?
החשש הזה מתחזק עוד יותר לנוכח האידיאולוגיה הרווחת היום בחברה הישראלית הכללית. כבר מזמן לא מדובר בציונות נחושה, וכבר אפילו לא מדובר בכמה רעיונות ליברליים סובלניים. אני שומע וקורא לפעמים רבנים מבוגרים המנסים להחיל על התרבות העכשווית את המהלך שעשה הרב קוק בזמן העלייה השנייה: לקלף את הקליפות התפלות ולהגיע לגרעין הרוחני והמועיל. גישות כאלו עזרו בשעתו למזרוחניק ולמערבניק להתמודד עם הרעיונות החילוניים שרווחו בזמנם. אבל הניסיון הנאיבי להחיל זאת על התרבות הפוסט־מודרנית העכשווית כמוהו כניסיון לאלף דרקון בעזרת בוטנים.
התרבות הפוסט־מודרנית השלטת במערב היא לא רימון מאכל, אלא רימון יד. לא כדאי לנסות לקלף. היא ביטוי מתוחכם והרסני של ייאוש מפרק. היסודות הלא בריאים שבתרבות המערבית עלו מן המרתף אל הסלון, והם כבר מאכּלים את קירות הבניין. לפיהם, עם הוא הבניה מדומיינת, קהילה היא כפייה דכאנית, משפחה היא מוסד דורסני; ולכן יש לרמוס ולפורר את כל אלו. איש לא יצליח לחלץ מהקרנבל ההרסני הזה יסודות טובים לעולמנו הרוחני. כך שבמקום ללעוג למזרוחניקים, שאימצו הרבה מהתרבות הכללית ונשארו יהודים טובים, הייתי רוצה ללמוד מהם: איך נוכל לגדל את המזרוחניקים של הדור הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם