ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

מי מכשיל את הצעת החוק לשימוש במשפט עברי

הצעת חוק להגברת השימוש במשפט העברי בבתי המשפט בארץ מונחת על שולחנה של הכנסת כבר יותר מחצי שנה. מי במערכת הפוליטית ובמשרד המשפטים מנסה לשים לה רגליים?

סביר להניח שעל המאבק הבא כמעט לא שמעתם. הוא אמנם מתנהל חודשים ארוכים ועבר לא מעט שינויים והתפתחויות, אך כמעט הכול נעשה מאחורי הקלעים, הרחק מעיניה של התקשורת. זהו סיפורה של הצעת החוק המבקשת להעניק מקום מכובד יותר בפסיקת בתי המשפט בישראל לאחת ממערכות המשפט העתיקות בעולם: המשפט העברי.

עוד כותרות ב-nrg:
- טראמפ יפתח מטה בחירות ביהודה ושומרון
- כך מסיתים ספרי הלימוד במזרח ירושלים
- קוגל עם גראס: אוכל יהודי שיעיף ת'מוח
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יש שיגדירו את המאבק סביב הנושא כסמלי וככזה שקשור להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. אחרים יפחידו ויזהירו מפני ניסיון להחדיר בדלת האחורית את ההלכה היהודית ולהשליט אותה בכוח על מערכת המשפט בישראל.
 
מה לעשות, ישנם כאלו שצמד המילים "משפט עברי" מעביר בגבם תחושת צמרמורת מציקה במיוחד. המערכה הזו החלה עוד בתחילת שנות השמונים, כשנחקק חוק 'יסודות המשפט', ובו נקבע סדר השימוש בכלים שעומדים לרשות שופטי בתי המשפט בבואם לפסוק דין.

על פי החוק, אם התשובה לשאלה משפטית כלשהי איננה מופיעה בספר החוקים הישראלי וגם לא בפסיקת בתי המשפט בישראל, ניתנים לשופט עוד שני כלים משפטיים לפתרון הסוגיה. השלב הראשון הוא כלי שנקרא "היקש", כלומר לקחת מקרים דומים ומהם להסיק מה הפתרון בנושא שעומד לפתחו של בית המשפט. רק אם גם בדרך הזו לא נמצא הפתרון, ניתן יהיה להכריע באמצעות "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

הנוסח המסורבל המדבר על "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" היה דרכו העקומה של החוק לומר שניתן להיעזר בעקרונות המשפט העברי, רק בלי לבטא את המילים "משפט עברי".

מעבר להצהרה הסמלית בחוק, כמעט לא נעשה שימוש אמיתי בכלים שמעניק המשפט העברי בפסקי דין של שופטים, לפחות לא בעקבות אותו חוק. שופטים שרצו לפנות למקורות היהודיים עשו זאת ממילא, כשלרוב מדובר בשופטים שמגיעים מתוך העולם הדתי. מי שלא היה מעוניין להיעזר במשפט העברי, פשוט התעלם מאזכורו בחוק יסודות המשפט.
 
כאשר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, נשאל מדוע במסגרת פסקי דינו הוא הלך למצוא פתרונות ברבות ממערכות המשפט בעולם, אך דווקא על המשפט העברי בחר שלא להישען, הוא ענה שהוא תמיד פתר הכול באמצעות "היקש", ולכן לא נזקק להמשיך הלאה בשרשרת הכלים שמעניק חוק יסודות המשפט.

אמירה אחרת של ברק בהקשר הזה טענה שמבחינתו גם האנציקלופדיה העברית היא בגדר "מורשת ישראל", אותו ניסוח שמופיע בחוק יסודות המשפט. מהר מאוד התברר שהסתייעות במשפט העברי, או אפילו שימוש בו כמקור השראה לפסיקה, לא ממש צפויים לקרות בעקבות חוק 'יסודות המשפט'.

שלושים שנה לאחר אישור חוק 'יסודות המשפט', הגיש ח"כ ניסן סלומינסקי במהלך הקדנציה הקודמת את הצעת החוק שכונתה "חוק המשפט העברי". את משכה הקצר של הקדנציה הקודמת כולנו זוכרים, וכך נאלץ סלומינסקי להגיש את החוק מחדש במהלך הקדנציה הנוכחית, הפעם כיו"ר ועדת החוקה.

"הגשתי את הצעת החוק הזו מאחר שהממשלה הזו היא ממשלת ימין, וזו ממשלה עם כיוון חזק יותר של מסורת", אומר סלומינסקי. "אבל אין כוונה לגרום לכך שמחר בבוקר כל אחד יצטרך להניח תפילין או לחבוש כיסוי ראש. מדובר בסך הכול בהישענות על עקרונות של מערכת משפט שפועלת כבר 3,000 שנה והוכיחה את עצמה לאורך השנים. זה הבסיס של מדינה יהודית".
 

מה מבקשת הצעת החוק של סלומינסקי לעשות? שלושה דברים. האחד, במקום הנוסח המעורפל שמדבר על עקרונות החירות והצדק של מורשת ישראל, ההצעה קובעת נוסח ברור וחד שמפנה את השופט באופן ישיר למשפט העברי.

השינוי השני הוא הפיכת הסדר בין השימוש במשפט העברי ובין הכלי הקרוי "היקש". כלומר, הפנייה הראשונה של השופט לאחר שהוא לא ימצא פתרון לסוגיה כלשהי בחוק או בפסיקה, תהיה למקורות המשפט העברי לפני שהוא ייעזר בכלי ה"היקש".

החלק השלישי בהצעה מדבר על מכון הנגשה למשפט העברי, שיוקם על ידי משרד המשפטים ולשכת עורכי הדין. קחו לדוגמה שופטים שמוכנים לשאוב השראה מהמשפט העברי, אך אינם מעורים בפסקי הלכה ובמקורות הלכתיים. מה בדיוק הם אמורים לעשות אם ברצונם להיעזר במשפט העברי בבואם לפסוק את הדין?

מכון כזה יאפשר לשופט לקבל חוות דעת על נושא מסוים במשפט העברי. המכון גם יוכל לסייע לשופט למצוא בעצמו תשובות לסוגיה כלשהי עם אינדקס מסודר, או לקחת עקרונות של המשפט העברי הקדום ולתרגם אותם למושגים רלוונטיים לימינו.

אלא שכנהוג במקרים מהסוג הזה, מהר מאוד החלו לצוץ הבעיות הפוליטיות. מן המפורסמות היא שסיעת כולנו של משה כחלון הכתירה עצמה כשומרת מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט.
 
כבעלת תואר מחייב שכזה, היא חשה חובה לקפוץ ממקומה כל אימת שעולה הצעה שעוסקת בענייני משפט. הלכו אנשי כולנו להתייעץ עם כמה מומחים למשפט מהאקדמיה, וחזרו עם תשובה שלא יקום ולא יהיה. הסעיף שהפריע יותר מכול ליו"ר הסיעה ח"כ רועי פולקמן, היה זה שביקש להעדיף את הפנייה למשפט העברי על פני כלי "ההיקש", בניגוד למה שקובע החוק כיום.

למען ההגינות ראוי להוסיף כי גם רבנים מהציונות הדתית שאיתם שוחח סלומינסקי הודו שאין היגיון להכריח שופט לוותר על ההיקש וללכת קודם למשפט העברי, מכיוון שהמשפט העברי עצמו משתמש בלא מעט מקרים בהיקשים מסוגים שונים. "אין לנו בעיה עם תוספת סמלית שמדברת על המשפט העברי, אבל להעדיף את המשפט העברי על פני כלי שהשתמשו בו במשך עשרות שנים זה מבחינתנו שינוי יסודי של מערכת המשפט הישראלית", טוען ח"כ פולקמן.

לבסוף הסכים סלומינסקי להחזיר את ההיקש למקומו, לפני המשפט העברי, אך ביקש לפחות לכתוב שהשימוש בו יהיה רק כשמדובר בהיקש מובהק. כלומר, היקש אמיתי וחד-משמעי יועדף על פני פנייה למשפט העברי, אך לא היקש מאולץ שנועד בעיקר למנוע בכל מחיר שימוש במשפט העברי.

לרגע היה נדמה שבכך תמו המחלוקות, עד שבסיעת כולנו הודיעו שזה עדיין לא מספיק. סלומינסקי החליט לוותר פעם נוספת והסכים להשאיר את ההיקש בדיוק כפי שהוא מופיע בחוק הקיים. בכך הוסר לכאורה איום הווטו על הצעת החוק מצד סיעתו של כחלון. אך מהר מאוד הבין סלומינסקי שדרכו של החוק עודנה סבוכה ומפותלת.

מתברר שגם החלק האחרון בהצעת החוק - זה שמבקש להקים מכון להנגשת השימוש במשפט העברי - נתפס כקשה לעיכול. אלא שהפעם לא היה מדובר רק במהמורה פוליטית שהציבה סיעת כולנו. גם מחלקה פנימית וקטנה למדי במשרד המשפטים הודיעה על התנגדותה לרעיון. מיד נגיע אליה, אך עוד קודם לכן, סוגיית המכון נתפסה כבעייתית כאמור גם מבחינת ח"כ פולקמן. לטענתו, הקמת מכון כזה במסגרת חוק יסודות המשפט עצמו, תעניק לו מעמד רשמי ומחייב.
  
"מחר יהיה דיון בבית המשפט, יבוא הגוף הזה וייתן חוות דעת, ופתאום זה יחייב את בית המשפט", חושש פולקמן. "זה לא מקובל עלינו. מה הבעיה להקים את המכון הזה בהחלטת ממשלה או אפילו בהצעת חוק נפרדת, אבל לא בחוק יסודות המשפט?"

לדבריו, משיחות ובירורים שערך עולה חשש שלא מדובר בעניין תמים של הקמת מכון שיעסוק רק בהנגשת המשפט העברי. הפעם סבלנותו של סלומינסקי לא עמדה לו לנוכח ההתפתחות החדשה. "השתגעתם לגמרי", השיב לפולקמן, רגע לפני שהתברר לו שחזית נוספת, מסובכת לא פחות, מאיימת על אותו מכון למשפט עברי, הפעם מכיוון משרד המשפטים.

רק לפני שמונה חודשים נראה היה שמכיוון משרד המשפטים הדברים יעברו בצורה חלקה. שרת המשפטים איילת שקד הופיעה בדצמבר בכנס של ארגון 'חותם', שעסק בדיני ממונות במשפט העברי. היא הבטיחה שם להקים ועדת היגוי שתגיש המלצות לחיזוק מעמדו של המשפט העברי.

בהמשך הגיעה שקד למסקנה שאין צורך בוועדת ההיגוי, מפני שהצעת החוק של סלומינסקי אמורה להוביל לתוצאה המבוקשת. גם לשכת עורכי הדין, באמצעות עו"ד יצחק נטוביץ', הוציאה מכתב תמיכה בחוק של סלומינסקי, והדרך לקידומו נראתה מבטיחה.

אלא שרגע לפני שהחוק עלה להצבעה בוועדת השרים לחקיקה, התברר שמי שאמורה להוציא את חוות הדעת מטעם משרד המשפטים היא מחלקת המשפט העברי, שבראשה עומד ד"ר מיכאל ויגודה. האחרון הודיע לסלומינסקי שהוא מתנגד להצעת החוק. כך שמעה ממנו גם שרת המשפטים, וכן גורמים בכירים נוספים בציונות הדתית.
 

בכנסת ובמשרד המשפטים ישנם קולות שטוענים כי התנגדותו של ויגודה להצעת החוק איננה מפתיעה, לנוכח העובדה שמכון להנגשת המשפט העברי צפוי לבוא, בין היתר, על חשבון המחלקה שבראשותו ולהאפיל עליה.

לפני שבועיים נערך בעיר שדרות כנס מטעם מכון 'משפט לעם', בהשתתפות ד"ר ויגודה. בשלב השאלות פנה מנכ"ל ארגון 'חותם' עמיטל בראלי, התומך בחוק, אל ויגודה וביקש את התייחסותו לנושא. "דווקא כמי שאחראי לנושא המשפט העברי במשרד המשפטים, יש פה עניין ממלכתי של המדינה לקדם את נושא המשפט העברי", טען בראלי.

בפתח תשובתו ביקש ויגודה להבהיר כי "בעניין זה אני חייב להודות שאני נוגע בדבר". בנוגע לגוף השאלה הסביר כי "מי שקורא את הצעת החוק יכול לחשוב שבתחום הזה של הנגשת המשפט העברי לא נעשה דבר, עד שבאה לעולם הצעת החוק הזו".

בהמשך הוסיף כי "יוזמה כזו צריכה להשתלב ולהעצים את אותם כוחות שכבר הוכיחו את עצמם ביכולתם להביא להנגשת המשפט העברי. העובדה שבתי המשפט והשופטים ממעטים להזדקק למשפט העברי לא תבוא אל פתרונה על ידי הקמת מכון נוסף, שטיבו ומהותו אינם ידועים".

לדברי ויגודה, בהחלט יש צורך לחזק את תחום המשפט העברי, אך הדבר צריך לקרות במסגרת המחלקה שבראשה הוא עומד ולא על ידי גוף חיצוני. דברים דומים אומר גם ד"ר בני פורת, ראש המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית.
 
שרת המשפטים שקד הבינה שהיא נמצאת בבעיה. היא יכולה לקבל החלטה המנוגדת לעמדת הגורם המקצועי במשרדה, אך כמובן זה איננו מצב רצוי. במקביל החלו להגיע אליה פניות מגופי מחקר שונים וממוסדות אקדמיים, הטוענים שאם יוקם מכון שיעסוק במשפט העברי הוא צריך לפעול תחת חסותם.

"פתאום כולם לוחצים שמכון כזה יהיה אצלם", העיר בחיוך גורם המעורה בפרטים, "וזה כשמשרד המשפטים עצמו מחזיק מחלקה שעוסקת במשפט העברי בראשות ויגודה, וגם הוא יראה עצמו מתאים לעמוד בראש מכון כזה אם יוקם".

אז מה יהיה על אותה הצעת חוק, שבסך הכול ביקשה להעשיר את שופטי ישראל במקור משפטי שבמדינת היהודים אמור היה להיות נגיש, ראשוני ומובן מאליו? "במושב הקרוב אני מתכוון להפשיל שרוולים ולדחוף את החוק הזה", מתחייב סלומינסקי. "אם צריך, אמצא נושא שחשוב לסיעת כולנו ושמגיע לוועדה שבראשה אני עומד, ודרכו אגרום להם להבין שכדאי להם לתמוך בהצעת החוק שלי.

"אשב עם השרה שקד כדי שנהיה מתואמים גם לגבי העניינים שקשורים למשרד המשפטים. משרד האוצר יצטרך כמובן לתקצב מכון כזה. אם צריך נכופף את מי שצריך, אבל נדאג שהדבר הזה יתקדם. אין פה שום פגיעה בבית המשפט העליון ולא השתלטות של ההלכה. מה שיש פה זה בעיקר ניסיונות הפחדה". רשמנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg