15 משפחות עולים התיישבו בנגב: "הבעיות בישראל הן שלנו"
מיזם 'עובדים לנגב' מכין את הקרקע לקליטה מוצלחת של המשפחות. ב'נפש בנפש' מקווים שזו רק ההתחלה: "מנהיגים שנותנים את ה'הכשר' למקום הופכים לשגרירים, ומביאים אחרים בעקבותיהם"
לראשונה בישראל: עולים חדשים מצפון אמריקה ואירופה ישתתפו במיזם המסייע להם להשתלב מיד עם הגעתם בעבודה חדשה ונדרשת, במוסדות חינוך ובמקום מגורים מוכן לקליטתם – דווקא בנגב. 233 עולים חדשים מארה"ב ומקנדה עלו ביום רביעי ארצה, ופתחו בחיים חדשים כישראלים, וביניהם היו גם כמה משפחות שמובילות מהלך חדש להגשמת התיישבות באזורי הפריפריה.
עוד כותרות ב-nrg:
חזית חדשה: התארגנות סודית של שרי הימין נגד ליברמן
לקראת הבחירות: גל מעצרים ברש"פ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רוב העולים החדשים מעדיפים לגור בקהילות במרכז הארץ, שבהן עולים רבים מארצות המוצא שלהם. אבל ד"ר אליסה פרידמן, בת 38 מווסט-הרטפורד שבקונטיקט, עלתה השבוע ארצה עם בעלה יונתן ושלושת ילדיהם, ואת ביתה קבעה דווקא בבאר שבע. "שכשאתה גר במקום ענק אתה אנונימי, אבל בקהילה קטנה במקום כמו באר שבע אתה מוכר ולא מרגיש בודד. עכשיו אנחנו סוף סוף בדרך הביתה", אמרה פרידמן ל'מקור ראשון' רגעים ספורים לפני שעלתה למטוס בדרך לישראל.
בתור רופאה, פרידמן היא דוגמה טובה לעולים המשתתפים בתוכנית 'עובדים לנגב', של הארגונים 'נפש בנפש' ו'גבהים' הנתמכים על ידי JNF-UK. בתוכנית מתאימים בין עולים אקדמאים ובין מקומות עבודה במקצועות נדרשים במיוחד בפריפריה, ובהתחשב במקום מגורים אפשרי ובסביבה החברתית. המשפחות זוכות לליווי צמוד עוד בטרם עלו לארץ, וזאת במטרה להביא לנגב כוח אדם איכותי ומוביל, אך גם להקל על קליטתם של העולים ולפתח קהילות תומכות שיסייעו להם להישאר בארץ.
העולים נפרדו השבוע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בטקס מרגש בנמל התעופה 'קנדי' בניו יורק. לאחר שנפרדה בדמעות מבני משפחתה ומחבריה שנשארים בארה"ב סיפרה פרידמן שהיא ובעלה ידעו שישלמו מחיר כלכלי מסוים על החלטתם לעלות לישראל. "בסופו של דבר ארוויח בישראל בין 30 ל-70 אחוז ממה שארוויח בארה"ב. אבל הילדים שלנו ילכו לבית ספר יהודי בחינם, ואני מרגישה שבסך הכול ההבדל לא יהיה גדול כל כך - אף שברמת השכר הישראלית יהיה קשה יותר להחזיר את ההלוואות שלקחתי כדי לממן את לימודי הרפואה". מדוע החלטתם לעלות, אם כך? "גם אם לא יהיו לנו הבית הכי גדול והתנאים הכי טובים, הילדים שלנו יזכו לחינוך טוב יותר ואיכותי, שלא יעלה לנו 20 אלף דולר לכל שנת לימודים לכל ילד".
למרות הבכי ודמעות הפרידה, העולים משוכנעים שההחלטה לעזוב את אמריקה לטובת החיים במולדת המזרח תיכונית היא נכונה. "לישראלים שאומרים אחרת אין מושג איזה מזל יש להם שהם נולדו במדינה יהודית, שעברית היא השפה שלה", אמר אלכס חפץ, בן 26, שעלה על המטוס עם אשתו אריקה הצעירה ממנו בשנה. "נכון שאולי החיים באמריקה כיפיים יותר, ושהמשפחות שלנו נשארות כאן, ואנחנו אוהבים הרבה מאוד אנשים בארה"ב. אבל ערכי המיינסטרים בארה"ב הם פשוט לא הערכים שלנו".
השניים יתיישבו בביתם החדש ביישוב סנסנה שבצפון הנגב. כבר שנה הם נשואים, ובמשך 12 החודשים האחרונים הם חיכו לרגע שבו יגשימו את החלום הציוני ויפתחו בחיים חדשים בישראל. הודות לתוכנית 'עובדים לנגב' החדשה מחכה לאריקה עבודה חדשה בהוראת השפה האנגלית בבתי ספר באזור. אלכס ילמד בישיבת עתניאל. "אנחנו יודעים שלא כל ארץ ישראל היא חלום, ושיש עוד הרבה מה לעשות", אמרה אריקה. "אבל אנחנו מרגישים שאם יש בעיות בישראל הן הבעיות שלנו. צריך לעבוד ולשפר את המדינה, ואם נעבוד הרבה על החברה שלנו היא תהיה טובה יותר. זו החברה האמיתית שלנו כיהודים".
גם הם ביקשו לגור דווקא ביישוב שאינו מקום מגורים שכיח לעולים ממדינות צפון אמריקה. "הרגשנו שאנחנו רוצים להצטרף לתרבות הישראלית", הסביר אלכס. "החלטנו לעלות גם כי התלהבנו מהתרבות הישראלית, ורצינו להיות כמו החברים הישראלים שלנו". לפני שהתחתנו התגוררו השניים בישראל, למדו בישיבה ובמדרשה והכירו ישראלים. "בניגוד לחברים שלנו שעלו, עברו להתגורר במרכז וחיים עדיין באנגלית, אנחנו רצינו להרגיש שנכנסנו לתרבות הישראלית. סנסנה היא יישוב משפחתי קטן ומגוון, ונמצא בה בית למרות שאנחנו לבד בארץ. יש המון אמריקנים במרכז, אבל צריך לבנות את הפריפריה. זו ההזדמנות שלנו לקחת חלק בבניית המדינה".
דורית פרידמן, סמנכ"לית פיתוח משאבים וקשרי חוץ ב'נפש בנפש' וממובילות התוכנית 'עובדים לנגב', מלווה את העולים ודואגת להסיר מהם כל חשש לקראת הבאות. "בשלב הראשון לקחנו 15 איש מכל מיני תפקידים משמעותיים, מנהיגים בתחומם, ואנחנו מקווים שהם יובילו גם אחרים לבחור בהתיישבות בפריפריה. אם אתה מביא מנהיגים שנותנים את ה'הכשר' למקום, הם הופכים לשגרירים ומביאים אחרים בעקבותיהם".
עבודת ארגון 'נפש בנפש' לעידוד העלייה מארה"ב לישראל יצאה לדרך בשנת 2002. 50 אלף עולים כבר הגיעו לישראל בליווי הארגון, אבל לפי דורית הסיכוי שהעולים יבחרו במגורים בפריפריה הוא נמוך. "מי שמגיע לרעננה נכנס לקהילות עולים קיימות כבר, והם יכולים לקבל סיוע ממי שעברו כבר עלייה ואת כל התהליך. בנגב קשה יותר, והם מרגישים לבד. עם התוכנית החדשה הם זוכים לליווי צמוד ומגיעים כבר לבית, לעבודה ולמסגרות חינוך שמוכנים לקראתם". העובדים המחזיקים בהכשרה נדרשת בתחומי הרפואה, החינוך, ההייטק והאקדמיה זוכים גם לחניכה אישית מרחוק, דרך המחשב, לקראת ההשתלבות בעבודה.
"ב'סנסנה' דאגו לנו כבר למיטה, למקרר ולשולחן", אומרת אריקה. "מיד אחרי הנחיתה ניסע ישר לאשדוד לקחת את המכולה עם הציוד שמחכה לנו, ונצא לדרך חדשה".
אקו"ם