בשביל 3 מנדטים נתניהו יעליב שוב את הערבים
ההתנצלות בערבון מוגבל של נתניהו על נאום הערבים נוהרים לקלפיות, הנחמה בפרשת עצורי 'לה פמיליה', והניסיון החדש של גוש השמאל־מרכז לנצח בבחירות הבאות
בקשת סליחה היא דבר טוב, כל עוד המבקש איננו פוליטיקאי. המתנצל השגרתי יכול להיות אדם שמצפונו מייסר אותו והוא באמת מתכוון לתקן עוול שגרם לחברו. במקרה של פוליטיקאי, החוקים משתנים. מבקש הסליחה ייתפס מיד כאינטרסנט שבא לזרוק כמה מילות מחילה כדי לקבל תמורה מיידית או מאוחרת. לעולם הוא ייחשב מניפולטור. מי שגם ככה סוחב על גבו דימוי לא אמין בעיני האנשים שהוא מבקש את סליחתם, יזכה לחשד כפול ולתגובה עוינת.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הדיון במנהרות מתלהט כתוצאה מרפלקס מותנה
- בואו נצא מהבידוד: לא מגיע לנו שיקשרו אותנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אהוד ברק ביקש סליחה מבני עדות המזרח ב־1997, אבל איש לא באמת סלח לו ולמפלגתו. השר יוסף פריצקי הלך לבקש סליחה מהשר אברהם פורז על דברים שאמר נגדו ב־2004, אבל המפלגה שלו באותם ימים, שינוי, פיטרה אותו מהממשלה וזרקה אותו משורותיה. ח"כ אורי אור ניסה להסביר מה ולמה אמר על המרוקאים ב־1998, אבל איש לא רצה לשמוע והקריירה הפוליטית שלו הסתיימה.
בנימין נתניהו פנה ביום שני אל הציבור הערבי בבבקשת סליחה. התגובות היו ידועות עוד לפני שנתניהו סיים את ההתנצלות ונעלם בתוך דף הפייסבוק שלו. גם במקרה הזה, איש במגזר לא קנה את הפנייה הנרגשת שלו.
נתניהו עשה ביום הבחירות מעשה נורא. הוא הסית נגד אוכלוסייה שלמה של אזרחי המדינה. הוא סיפר שהערבים נוהרים בהמוניהם לקלפי, וקרא למצביעי הימין לבוא ולהציל את המדינה מידם. במציאות ימנית־דתית־לאומית כמו שלנו, האפקט היה מדהים. באותו לילה ספר נתניהו שלושים מנדטים.
וכך, שנה ורבע אחרי שהבטיח לעצמו עוד קדנציה, באה בקשת הסליחה והצעת החברות המחודשת. למה לא, בעצם? מה יש להפסיד? תאמינו לי שאם נתניהו יצטרך לחזור על המסרים הקשים גם ביום הבחירות הבא כדי לגייס שוב שלושים מנדטים, לא תהיה לו בעיה. וגם לא לפוליטיקאי אחר שיעמוד באותה סיטואציה. תמיד אפשר לבקש סליחה מאוחרת, גם אם אין מי שמוכן למחול.
הסוכן הסמוי שפעל בקרב ארגון 'לה פמיליה' ראוי לפרס ישראל, ולא משנה אם היה חבר בארגון או שחדר אליו מבחוץ. הארגון הזה, או לפחות הליבה האלימה שלו, הוא אחד הרעים והקשים שצמחו במקומותינו. מדובר בקבוצה גדולה של אנשים שבאים והופכים ספורט יפה לזירה של מכות ופיצוצים; משחיתים יציעים שלמים בקריאות גזעניות וקללות מהסוג הנחות ביותר; מאיימים על אוהדי הקבוצות היריבות ובמקרים רבים תוקפים אותם באופן חמור; והבונוס - הם הורסים את הדימוי של בית"ר ירושלים ושל המדינה, והכול בעזרת פצצות תאורה וחזיזים לכר הדשא במשחקים בארץ ובאירופה.
את הארגון הפשיסטי הזה צריך לפרק עד היסוד, כדי שלא יקומו לו מתחרים ומחקים למיניהם. אפשר לאמץ דרכים אחרות לבילוי ביציעי טדי. אני מציע לכולם להגיע מדי פעם לאצטדיון, למשחקים של הפועל קטמון מהליגה הלאומית. מאות אוהדים כמוני, שמחזיקים בבעלות על הקבוצה, מגיעים עם בני משפחותיהם והיציע הופך למקום בילוי לכולם, עם יתרון לנשים ולילדים. בכניסה מוכרים עיתון ואביזרי עידוד של הקבוצה, ובמהלך ההפסקה יש פעילויות עם האוהדים להנאת כולם. אלפי האוהדים לא מפסיקים לשיר ולעודד גם את הקבוצה היריבה אחרי מהלך או ניצחון יפה. לא תשמעו שם שום ביטוי גזעני או קריאה לא ראויה. להפך, קטמון מעודדת שחקנים ערבים להצטרף אליה ואפילו מעניקה להם יחס מתקן. בקיצור, הכדורגל הוא מקור לשמחה וכיף כפי שצריך להיות, ובמקרה של קטמון גם אירוע תרבותי וחינוכי יוצא דופן.
מה שהפליא אותי, ואולי גם קצת מעודד בסיפור של לה פמיליה, הוא המספר הנמוך של הירושלמים בארגון - פחות מעשרה מבין 54 העצורים ביום שלישי לפנות בוקר. מתברר שרוב אוהדי בית"ר ירושלים אינם תושבי הבירה, ולחברי חיים ברעם יש הסבר סוציולוגי לעניין. ההתחרדות של העיר לאורך השנים הוציאה משפחות רבות מהשכונות החוצה,לערים אחרות, אבל האהדה לקבוצה נשארה. האוהדים מגיעים לטדי מבחוץ אבל חייבים להוכיח נאמנות עודפת לבית"ר גם אם אינם גרים כאן יותר, וזו עוד סיבה לקיצוניות.
מעניינת במיוחד היא התגובה המיליטנטית של מירי רגב נגד לה פמיליה. שרת התרבות, שנתפסה בביטויים גזעניים ומסיתים נגד עובדים זרים, ערבים ושמאלנים, תוקפת היום את הארגון שהיוותה לו מקור השראה. כמה מקסים.
ציפי לבני מריצה בחודש האחרון יוזמה חדשה של פריימריז פתוחים לראשות גוש המרכז־שמאל. הרעיון נכון, גם אם הוא נובע מהייאוש הטוטלי באגף הפוליטי הזה, שנכשל בבחירות פעם אחר פעם. מדובר במאות אלפי אזרחים שמזדהים עם שלושה־ארבעה עקרונות יסוד, כמו חלוקת הארץ לשתי מדינות ושמירה על אופייה הדמוקרטי של ישראל. האנשים האלה יוכלו לבחור בפריימריז פתוחים, באינטרנט, את מנהיג הגוש, במרחב שבין יש עתיד ומרצ. האיש שייבחר ירוץ בבחירות מול מנהיג הימין בנימין נתניהו.
חיבור של מפלגות תחת מנהיג אחד הוכיח את עצמו לא אחת. כך למשל ניצח מנחם בגין, אחרי שאיחד את חירות והליברלים; כך ניצח נתניהו ב־1996, אחרי שחיבר תחתיו את הליכוד, גשר וצומת; וכך זכה אהוד ברק בשלטון, אחרי שהקים את 'ישראל אחת' עם מימד ועם גשר של דוד לוי. החידוש כאן הוא בבחירת המועמד, כמו בפריימריז באמריקה. כולם משתתפים במשחק, מה שעשוי להעניק למועמד כוח ציבורי גדול. המהלך הזה יכול לסחוף לתוך המעגל מאות אלפי אנשים, ולא רק את העסקנים, חברי המוסדות הפנימיים וחברי המפלגות. המעוניינים להשתתף ביוזמה יידרשו לתשלום סמלי של עשרה שקלים.
לאורך שנים אני מפציר, גם בעמודים אלה, להפוך את כל מערכת הבחירות לפתוחה ושקופה לחלוטין: האזרחים יבחרו לפני הבחירות את המועמד שלהם לראשות הממשלה, ואת חברי הכנסת ביום הבחירות עצמו. כל מי שמצביע עבור הליכוד או הבית היהודי למשל, יסמן גם את חברי הכנסת שהוא רוצה לראות ברשימה. כך נשתחרר סוף סוף מהבחירה האנטי־דמוקרטית בוועדות המסדרות למיניהן, וגם מקבלני הקולות שהשתלטו על הפריימריז הסגורים ומרכזי המפלגות והגיעו לעתים גם לחקירות משטרה ולבתי המשפט.
אגב, את רעיון שיבוץ הרשימות ביום הבחירות הציע פעם פוליטיקאי ידוע, בנימין נתניהו. במהלך השנים הוא הסתדר לא רע, אבל נדמה לי שהוא עדיין מגלה יחס נלהב לשיטה שתבחין היטב בין מועמד רפובליקני ודמוקרטי גם אצלנו, ותפתח את הזכות לבחור ולהצביע לכולם.
ביום ראשון תתכנס ועידת מפלגת העבודה בבית החייל בתל־אביב. הוועידה לא מעניינת איש, אפילו לא את חברי המפלגה. הרצוג רוצה לדחות את הפריימריז לראשות המפלגה בשנה. האנשים שרוצים להדיח את הרצוג, והם רבים, עובדים בחצי כוח. שלי יחימוביץ', אראל מרגלית ועמר בר־לב דורשים בקושי הצבעה חשאית שתמנע את דחיית הפריימריז, אבל זה לא יקרה.
נוצר מצב מעניין. רוב חברי המפלגה רוצים לדחות את הפריימריז לא מפני שהם תומכים בהרצוג, אלא כי הם רוצים להחליף אותו. מכיוון שאין בנמצא מועמד שיכול לנצח את נתניהו בבחירות, הם דוחים את ההכרעה ומקווים שבינתיים אולי יגיע מישהו מבחוץ ויציל אותם.
היטיב לתאר את מצב העניינים ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג מהעבודה, שדיבר השבוע במכון הישראלי לדמוקרטיה. "העבודה כישות פוליטית נמצאת בשפל. זו מערכת חולה שאני בספק אם יש לה תקומה. בכל שבוע אתה שואל את עצמך 'מה זה הדבר הזה?' ולא מוצא תשובה".
אקו"ם