ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

בדקה ה-90: החוק המפתיע שכמעט פירק את הממשלה

גדולי הפסימים לא העריכו שדווקא חוק על ערוץ הכנסת יגרום לממשלת נתניהו להיות במרחק נגיעה מפיצוץ. כשהבית היהודי נותרה לבד במערכה, המשבר נפתר – אך זמנית בלבד. וגם: האם שרי הימין השלימו עם העתקת עמונה למקום אחר?

אחד הרגעים היותר זכורים מהימים שלפני הקמת הממשלה הנוכחית היה האולטימטום שהציבו בבית היהודי כתנאי לחתימה על ההסכם הקואליציוני – או שאיילת שקד תמונה לתפקיד שרת המשפטים או שאין קואליציה, הבהירו אז במפלגה של נפתלי בנט. כשזו האווירה שמלווה את הקמת הממשלה החדשה, היה ברור לכל שמשברים וחיכוכים נוספים בוא יבואו - ובהמוניהם.

עוד כותרות ב-nrg:
"הייתי מוכן למות": האופנוען הגיבור מניס נחשף
מוכנים לשידור? מנכ"ל התאגיד הוקלט וחשף את האמת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]

אולם גם גדולי הפסימיים לא העריכו ששנה וחודשיים להשבעת הממשלה, דווקא החוק שעוסק בערוץ הכנסת יביא את ממשלת נתניהו למרחק נגיעה מפיצוץ רבתי ופירוק של השותפות. לרגעים ארוכים השבוע זה היה נראה שהצדדים מוכנים ללכת עד הסוף עם איומיהם.
 
מדובר בחוק שמבקש לעשות שינויים בהגדרת פעילותו של ערוץ הכנסת, יש שיגידו שינויים שנועדו לפגוע ביכולת השידור שלו ובמגוון התכניות שקיימות היום בערוץ. אלא שהצעת החוק המדוברת מסתובבת בכנסת כבר כמה חודשים, כשאת הביקורת בעניינה השמיעו עד היום בעיקר חברי כנסת משורות האופוזיציה.

השבוע, ללא הודעה מוקדמת, לא פחות מארבע סיעות בקואליציה הצטרפו לעמודת המתנגדים לחוק. חריפים מכולם היו אנשי הבית היהודי, שאף איימו למנוע את אישור החוק בקריאה ראשונה ולהצביע נגדו במליאת הכנסת.

ההסבר הפורמלי להתנגדות התייחס לעניין פרוצדורלי בעיקרו – העובדה שהצעת החוק הוגשה מטעם ועדת הכנסת ולא עברה כנהוג דיון והצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה – הגוף שקובע את עמדת הממשלה ביחס לכל הצעת חוק. "דיברתי עם היועץ המשפטי לממשלה ודרשתי ממנו לשים לזה סוף ולא לאפשר יותר לפגוע בסמכויות של הממשלה", הבהירה השרה איילת שקד בשיחות הרבות שקיימה עם גורמים בסיעות הקואליציה האחרות. "אי אפשר להעביר כזו רפורמה בלי לדבר עם הממשלה".
  
להתנגדות של שקד ובנט הצטרפה בימים האחרונים גם סיעת ישראל ביתנו, וכן שתי המפלגות החרדיות – ש"ס ויהדות התורה. בשיחותיה עם החרדים ידעה שקד לנגן על אחד הנושאים שנחשבים לרגישים במיוחד עבורם – מאז ומתמיד שימשה ועדת השרים לחקיקה כסוג של מגן עבור החרדים מפני הצעות חוק נפיצות בנושאי דת ומדינה. גם אם בטעות אושרה בוועדה הצעת חוק שהטרידה את מנוחתם, תמיד עמדה לרשותם הזכות להגיש ערר, ובכך לשלוח את ההצעה למחסן הצעות החוק שנמצא בלשכת ראש הממשלה (רק ראש הממשלה יכול להחליט על דיון בערר שמוגש על החלטת ועדת השרים).

כאמור, בעוד ההסבר הפורמלי למחלוקת עסק בפרוצדורה, מאחורי הקלעים ברור לכל שהוא קשור למאבק בין ראש הממשלה נתניהו לבין חלק מהשרים בנוגע לכלל השינויים המדוברים בשוק התקשורת, ובראשם ההחלטה לדחות את הפעלת תאגיד השידור הציבורי לתחילת 2018. את הצעקות שהוחלפו השבוע בין יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן ליו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ שולי מועלם, שנשלחה לבשר לו על החלטת הבית היהודי להצביע נגד חוק ערוץ הכנסת, ניתן היה לשמוע למרחוק. "זה יגרום לפירוק הקואליציה", הודיע ביטן למועלם.
 
לאחר שעירב את ראש הממשלה במשבר ההולך ומחריף, נשלח ביטן בחזרה עם המסר הבא: אם חברי הכנסת של הבית היהודי יצביעו נגד החוק במליאה, תטורפד מכאן והלאה כל יוזמה שמקודמת על ידי המפלגה או על ידי משרדי הממשלה שבהם היא מחזיקה. זה גם היה השלב שבו היה ברור לכולם שהצבעה נגד החוק והפלתו לא יאפשרו לסיעות הקואליציה להמשיך ולשרוד יחדיו. במקביל לאיום כלפי המפלגה הדתית, שוחח נתניהו עם ליברמן ודרעי ושכנע אותם שלא להצביע נגד החוק.

יו"ר הקואליציה נשלח לבצע פעולת שכנוע דומה מול יהדות התורה. ההבטחה למנוע הצבעה על הצעת חוק שיזם ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד) בסוגיית הלהט"בים פעלה את פעולתה על המפלגה החרדית וגם היא נסוגה מהתנגדותה לחוק ערוץ הכנסת. כשראו בבית היהודי שנותרו לבד במערכה, הודיעו ברגע האחרון ליו"ר הקואליציה שהם לא יצביעו נגד הצעת החוק בקריאה הראשונה, אך אין הדבר מחייב אותם בכל מה שקשור להצבעה הסופית על החוק, בקריאה שנייה ושלישית, שתתקיים בהמשך. משמעות הדבר שהמשבר לא נפתר, אלא בסך הכול נדחה מעט.

האם תם ונשלם המאבק הפוליטי על השארת המאחז עמונה במקומו הנוכחי? דבריו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כבר נשמעו. ידו קצרה מלהושיע, לפחות ביחס למקרה הזה (על מקרים אחרים, שאין פסק דין חלוט בעניינם, הוא דווקא מתכוון להיאבק מול בג"ץ). אך לדברי רבים מהשרים שנכחו השבוע בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה, ההפנמה הזו גם החלה בתוך המערכת הפוליטית עצמה, כולל בקרב שרי הבית היהודי, בנט ושקד. במפלגות הימין מודים למעשה שהרטוריקה הלוחמנית שנשמעת מפי חלק משרי הימין נועדה רק לאוזניהם של אנשי ההתיישבות. בחדרים הסגורים גם הם נשמעים כמי שהשלימו עם העתקת המאחז למקום אחר.
 

האמירה שאולי מחדדת זאת יותר מכל קשורה בשאלה-בקשה שהפנה השר בנט לשר הביטחון אביגדור ליברמן בנוגע לשאלת האלטרנטיבה. זה קרה רגע לאחר שליברמן הציג בפני ראשי המפלגות את שתי האפשרויות שנוגעות למאחז – אופציית השימוש בחוק נכסי נפקדים, שמשאירה סיכוי קטן להשארת עמונה במיקומה הנוכחי, והאפשרות של העתקת המאחז למקום אחר, סמוך לשבות רחל.

בנט גישש תחילה בזהירות. "התחילו לעשות שם משהו", שאל את ליברמן בנוגע לבנייה החלופית בשבות רחל. התשובה שקיבל דיברה על כך שבתקופת שר הביטחון הקודם משה יעלון לא החלו העבודות להקמת היישוב החדש. "מה? עוד לא התחלתם?", הפתיעה בשאלתה השרה שקד. ליברמן השיב שרצוי קודם לוודא שיש שיתוף פעולה והסכמה מצד תושבי עמונה. תגובתו של בנט הייתה המפתיעה מכולן. לדבריו, צריך להתחיל להקים את היישוב החדש, האלטרנטיבי. צריך לקדם את ההקמה בשבות רחל באופן חד-צדדי, אמר לשרים, בלי קשר להידברות עם אנשי עמונה.
 
"אבל אתם מסכימים לזה", נשאלו בנט ושקד על ידי ראש הממשלה והשרים, מתוך רצון לוודא שאנשי הבית היהודי אכן איתם בנושא הזה. "בינתיים תכינו", נשמעה התשובה מצד השניים. בשלב מסוים הציעו בנט ושקד לאשר במקביל בכנסת בקריאה טרומית את חוק ההסדרה עצמו, אך נענו בתגובה שצעד כזה רק ייצור אשליה ותקווה מדומה למתיישבים בעמונה ויגרום להם להגביר את ההתנגדות להעתקת היישוב למקום אחר. בנט ושקד לא התווכחו. בימין מתחילים להבין שככל הנראה הפור נפל.

כאשר על סדר יומה של הממשלה הופיע סעיף המבקש לאפשר למי שכיהנו בעבר כנשיאי בית משפט מחוזי או כסגני נשיא יכולת לאשר למשטרה לבצע האזנות סתר, איש לא חשב שזה יוביל לעימות פוליטי. נכון להיום, רק נשיאי בתי משפט מחוזי וסגניהם רשאים לאשר למשטרה לבצע האזנת סתר על רקע של חקירה פלילית. אלא שבין שופטי המחוזי ישנם גם כאלו שכיהנו בעבר כנשיאים או כסגני נשיא (כהונת נשיא וסגן מוגבלת לכמה שנים).

שרת המשפטים שקד, שהביאה את ההצעה לממשלה וזכתה גם לתמיכת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, הסבירה בפשטות שהמטרה היא להפחית מהעומס הרב שמוטל כיום על הנשיאים וסגניהם. מהר מאוד התברר כי הנושא התמים למראה יצר מהומה רבתי בממשלה. המתנגד המרכזי היה שר הביטחון ליברמן, שהודיע שמדובר בכלי שגם ככה השימוש בו רחב מדי, ואין סיבה לאפשר הרחבה נוספת על ידי הסמכת עוד גורמים שיוכלו לאשר האזנות סתר. לטענת ליברמן, בעוד שמספר הבקשות שמוגשות על ידי המשטרה לאישור האזנות עומד על 4,000 בשנה, בבריטניה הנתון השנתי עומד על כמה מאות בלבד.
 

לאחר שהשר ארדן הסביר שהאזנות סתר הן כלי יעיל למאבק בפשע וציין כי רואים בבירור שבמקומות שפחות משתמשים בהאזנות יש יותר פשיעה, שיתף ליברמן את השרים בחוויותיו האישיות בנושא, זכר לחקירות בעניינו שנמשכו שנים. לאחר מכן הוסיף שאנשים חיים בפרנויה על כך שכל דבר שיוצא להם מהפה נמצא תחת האזנה, ובשל כך מפחדים לדבר באופן חופשי. השרים גילה גמליאל וחיים כץ הצטרפו לטענותיו של ליברמן.

גמליאל, שהעימותים בינה ובין שקד הפכו לעניין שבשגרה, ביקשה להבין מדוע מאושרות למשטרה כל כך הרבה בקשות להאזנות סתר. גם ראש הממשלה, שהצטרף לדיון, ביקש משקד לבדוק את העניין. לאחר שעשתה כמה שיחות טלפון בנושא, חזרה שרת המשפטים לחדר והודתה שאכן בתי המשפט מאשרים כמעט כל בקשה להאזנה שמוגשת על ידי המשטרה. "גם לשרים ולח"כים ניתן להאזין?", תהה שר התחבורה ישראל כץ. שקד הרגיעה וענתה שכדי להאזין לחברי כנסת נדרש אישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה. "אתם יכולים להיות רגועים", חייכה. "לנו מאזינים רק האמריקנים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg