ישראל חייבת לחתום על הסכם הסיוע לפני הבחירות
לפני שוושינגטון שוקעת לחלוטין במערכת הבחירות, המשא ומתן הממושך על הסכם הסיוע לישראל קרוב להכרעה. למרות שאיפותיו, ארדואן לא יוכל לשלוט לחלוטין בצבא הטורקי
הפעם זה נראה רציני מבעבר: יש סיכוי טוב שבמהלך הימים הקרובים תצא הודעה הקשורה להסכם החדש לסיוע הביטחוני הרב־שנתי מארה״ב לישראל. גם אם תהיה הודעה על ההסכם וגם אם לא, בשבוע שלאחר מכן יצא לוושינגטון ממלא מקום ראש המטה לביטחון לאומי, יעקב נגל, במטרה לסגור עניינים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- השלב הבא ב"רב תרבותיות" - כניעה לטרור
- 'בשרו של הכובש' זה בשרם של מיכי והלל ז"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כדי להבין את משמעות נסיעתו הקרובה של נגל, להלן תקציר הפרקים הקודמים בסאגה: הסכם הסיוע הביטחוני החדש היה אמור להיחתם כבר לפני חודשים ארוכים, לקראת כניסתו לתוקף במהלך שנת 2017. כזכור, באוקטובר בשנה הבאה יפוג תוקף ההסכם הקודם, שהיה לעשר שנים. החתימה נדרשת זמן רב מראש, משום שצה״ל מתבסס על כספי הסיוע כדי לממן את הרכש ארוך הטווח שלו מארה"ב. בלי הבטחה לסיוע ישראל לא יכולה לממן עסקאות ענק, למשל רכש של מטוסי קרב.
מה שהפך את הסכם הסיוע האמריקני הנדיב לנושא חמוץ ביחסים בין ירושלים לוושינגטון, הוא הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן שנחתם לפני שנה. לפי כל ההערכות, לפני חתימת ההסכם היה הנשיא אובמה מוכן להגדיל באופן משמעותי את סכום הסיוע, בראש ובראשונה כפיצוי על כך שארה״ב תמכור נשק במאות מיליארדי דולרים למדינות בחצי האי ערב ובראשן ערב הסעודית - צעד שהוא משקל נגד בפני עצמו למרוץ החימוש האיראני בעקבות ההסכם. לאחר שנתניהו יצא נגד הסכם הגרעין בבית הנבחרים, הפך הבית הלבן ל״קשוח״ הרבה יותר בנוגע לסעיפי ההסכם.
כך או כך, כבר לפני חודשים ארוכים הסתיים הדיאלוג בין משרד הביטחון שלנו לפנטגון לגבי הצרכים הביטחוניים העתידיים של ישראל. בדיאלוג זה לא דובר על מספרים, משום שראש הממשלה ניהל את המשא ומתן בעצמו, באמצעות המטה לביטחון לאומי הכפוף אליו ישירות.
לאחר שההסכם לא נחתם במהלך 2015 וגם לא בחצי הראשון של 2016, קיוו בישראל כי הממשל יגלה נדיבות גדולה יותר לקראת הבחירות לנשיאות, מה שלא בהכרח קורה. בכל מקרה, נראה כי כעת האינטרס המובהק של ישראל הוא לחתום על ההסכם לפני שוושינגטון שוקעת לחלוטין במערכת הבחירות, שכן כינון ממשל חדש ייקח כמה חודשים ובכל מקרה לא בטוח שהממשל הבא יהיה נדיב לישראל יותר מממשל ברק אובמה, שמימן את 'כיפת ברזל' ותוכניות פיתוח אחרות מחוץ להסכם הסיוע.
מהפך שלטוני לא בהכרח מבטיח טובות לישראל בעניין הסיוע: המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ מתבטא אמנם לעתים תכופות נגד מוסלמים, אבל המדיניות שלו תהיה לצמצם מעורבות אמריקנית בעולם, ולבחון כל דבר קודם כול דרך האינטרס האמריקני. לאור כל זאת, נראה כי שני הצדדים ישאפו לסיים את הסאגה ולחתום על ההסכם בחודש אוגוסט.
אז מה יהיה בהסכם? הסיוע השנתי יגדל ככל הנראה ב־20 אחוז לפחות לעומת הסכם הסיוע הקודם. אבל יהיו גם ״עזים״ מבחינת ישראל: במהלך השבועות האחרונים פורסמו לא מעט ידיעות על כך שישראל לא תוכל להמיר חלק מכספי הסיוע הביטחוני לשקלים, דבר שלכאורה יפגע ברכש שמתבצע מהתעשיות הביטחוניות הישראליות. בפרסום יש גרעין של אמת אבל לא הרבה יותר מכך, וככל הנראה השפעת הגזרה על התעשיות הביטחוניות הישראליות תהיה שולית. בכל מקרה, נראה כי הפרטים המלאים של הסכם הסיוע החדש יתבררו ממש בקרוב.
יום שלישי בערב, נמל התעופה 'אטאטורק' באיסטנבול: אנשי מקצוע עדיין עמלו על תיקון הנזקים שנגרמו גם כאן במהלך ניסיון ההפיכה הכושל, בלילה שבין שישי לשבת. העבודות מתבצעות במהירות, כך שבתוך ימים אחדים לא יישאר בנמל התעופה זכר למאורעות. אבל טורקיה כולה תלקק את פצעיה עוד תקופה ארוכה. הסיפור המעניין הוא הצבא הטורקי, שחלקים ממנו היו מעורבים בקשר.
קצת עובדות כדי לקבל פרופורציה על צבא טורקיה: משרתים בו כמעט מיליון חיילים בגיוס חובה וקבע. חיל האוויר שלו הוא השני בגודלו בברית נאט״ו אחרי חיל האוויר האמריקני. הצי הימי הטורקי הוא הגדול ביותר בים התיכון. תקציב צה״ל בשקלים דומה לתקציב צבא טורקיה בדולרים. כלומר, תקציבו של הצבא הטורקי גדול פי ארבעה.
הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן כבר החל במסע טיהור בצמרת הצבא, אבל נראה כי הוא לעולם לא יוכל לשלוט עד הסוף בגוף האימתני הזה, שמחויב לשמירת החילוניות של טורקיה לפי החוקה הטורקית. זאת במיוחד לאור העובדה שחלק גדול מהמפקדים ומהחיילים בצבא הטורקי שייכים לקבוצות שעוינות את ארדואן - חילונים, קבוצות אסלאמיות יריבות ומיעוט כורדי ענק.
ובלי קשר לצבא, שתי נקודות הקשורות לניסיון ההפיכה מזווית ישראלית: ישראל נהגה בחוכמה רבה כאשר נמנעה מכל הצהרה רשמית עד שהתברר כישלון המהפכה; ואירועי ההפיכה לא ישפיעו כלל על הסכם הפיוס שנחתם בין הארצות לאחרונה.
תהליך הפיוס מתבצע כמתוכנן. הטורקים כבר שלחו אוניות סיוע לעזה דרך אשדוד, עוד לפני ניסיון ההפיכה. בשלב הבא הפרלמנט הטורקי צריך לבטל את כל החקיקה שהתקבלה נגד אנשי צבא ישראלים בהקשר של הלחימה בעזה, ואז ישראל תשלם לטורקיה פיצויים בסך 20 מיליון דולר בגין אירועי משט המרמרה. רק לאחר מכן יחזרו השגרירים של שתי המדינות אל בנייני השגרירויות באנקרה ובתל־אביב.
כמו לפרסומים בנוגע להסכם הסיוע הקרוב, גם לפרסומים על הניסיון ליירט השבוע כלי טיס בלתי מאויש, כטב״מ, יש להתייחס בעירבון מוגבל.
אלה הפרטים הבטוחים היחידים: הייתה חדירה לישראל של כטב״מ, ששוגר מסוריה דרך רמת הגולן, ייתכן כי הוא המריא במקור מלבנון. הכטב״מ יצא משטחנו בשלום. זהו. לגבי כל שאר הפרטים יש יותר ספקולציות מעובדות, גם משום שצה״ל וחיזבאללה שמרו על עמימות מוחלטת.
מדוע? יש להניח כי בשלב זה המטרה העליונה של שני הצדדים היא איסוף מידע: חיזבאללה מתעניין מאוד ביכולות ההגנה של צה״ל נגד כטב״מים, ואילו צה״ל מצדו מתעניין מאוד במערכי כלי הטיס הבלתי מאוישים שקיימים בזירה, גם בידי חמאס.
בנסיבות כאלה, ייתכן ששיגור שני טילי פטריוט לעבר הכטב״מ, או ניסיון יירוט באמצעות מטוס קרב, היו שונים מכפי שתוארו בתקשורת. נראה שבישראל ידעו על חדירת הכטב״מ בדרגים הגבוהים ביותר כבר בזמן אמת, אבל ייתכן שחיל האוויר העדיף ללמוד פרטים על הכלי או לנסות להשתלט עליו, במקום להשמיד אותו. שיקול דומה הוזכר כספקולציה בעת חדירת כלי טיס מלבנון בשנה שעברה, שהסתיימה בהתרסקות בדרום הר חברון אחרי שעה וחצי באוויר.
כך או כך, המטוסים הלא מאוישים הזעירים והמהירים של החיזבאללה יהיו אתגר גדול לחיל האוויר הישראלי וגם לכוחות היבשה במערכה הבאה.
בסוף השבוע שעבר הייתה חדירה מדאיגה נוספת לשטח ישראל. במקרה הזה נכנס לשטח ישראל ללא קושי אזרח ירדני מעורער בנפשו. הוא נורה ונהרג רק בעומק של 2.5 קילומטרים בתוך ישראל. החדירה היחידנית הזו, שבוצעה בשיפולים הדרומיים של רמת הגולן, צריכה לעורר שאלות לגבי מידת הערנות של הכוחות באזור הזה של הגבול.
וגם זה היה השבוע: שר המודיעין ישראל כץ פתח בקמפיין גדול למען הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה, שמטרתו להפריך את הטענה שישראל מקיימת מצור ימי ואווירי מעל הרצועה. האי יוכל לשמש לבידוק סחורות המיועדות לרצועה, דבר שנעשה כיום בנמל אשדוד.
בנאום שנשא בכנס המודיעין הבינלאומי ביום שלישי, דיבר השר כץ ארוכות בשבחי תוכנית האי. בקרוב יעלה נושא האי בקבינט המדיני־ביטחוני, בתמיכה חד־משמעית בעד הקמתו מצד המוסד וצה״ל, וגם מצד המטה לביטחון לאומי. אך האם זה מבטיח שהאי אכן יוקם? ממש לא. גם אם יוסדרו העניינים המדיניים הקשורים לסוגיה, יצוצו לא מעט שיקולים כלכליים שיכולים להביא לגניזת התוכנית. כמו למשל הכסף הגדול שעושה נמל אשדוד כנמל הבית של רצועת עזה.
אקו"ם