להט"בים תבינו, אימפריות שמרניות נופלות לאט
היחס בציבור הדתי לקהילה הגאה עבר שינוי גדול בשנים האחרונות. במקום להכיר בכך, הלהט"בים מבקשים להאיץ עוד ועוד תהליכים מבלי שהוכשרה לכך הקרקע. יש תהליכים שאי אפשר, וגם לא נכון, לנסות להאיץ בכוח
כשעונת המלפפונים בשיאה, כותרות נוצרות מאפס. כל פליטת פה היא מינימום הצהרת בלפור; כל פרפר שמזיז את הכנפיים שלו בבית מדרש בשומרון הוא אימת הדמוקרטיה בהתגלמותה. למרות כל הבהלה, תרשו לי להמר שבשנתיים הקרובות לא יצא מישיבת עלי השליסל הבא, ולא משנה איזה כינוי יצמיד הרב יגאל לוינשטיין לחברי הקהילה הגאה. ליתר דיוק, דווקא העובדה שהוא בחר להקדיש להם דקות ארוכות מהנאום שלו מעידה יותר מכול על הצלחת מאבקם. אבל בימים טרופים אלו הכול יוצא מפרופורציות. שוב נעמדים ראשי הקהילה הלהט"בית על הרגלים האחוריות, ושוב חסידי הפלג השמרני עונים להם, וכל אחד מקצין ומסתגר בדעתו וחוזר חלילה. שעמום־שעמום־שעמום.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- 'בשרו של הכובש' זה בשרם של מיכי והלל ז"ל
- רבנים יקרים, מה אני אמור להגיד לחברים "הסוטים" שלי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לזכותם ייאמר שמדובר בתסכול רב שנים שמתפרץ עכשיו. יותר מעשור אחרי יציאת הגאים הדתיים מהארון בימי תור הזהב של השו"תים האנונימיים, ונדמה שפעילותם הנוכחית קצת עומדת במקום. כלי התקשורת החילוניים אולי מחבקים אותם, אבל העיתונות הדתית לא ממהרת להעניק להם במות ולא מסקרת בהתלהבות את אירועי הגאווה. צריך לקרות משהו מאוד גרנדיוזי, למשל רצח של נערה בת 16, כדי לעורר אותנו לעסוק בנושא.
מצעד הגאווה בירושלים. ''יש תהליכים שאי אפשר, וגם לא נכון, לנסות להאיץ בכוח''.
צילום: מרים אלסטר פלאש 90
לחובתם של פעילי הקהילה אפשר לזקוף את העובדה שהרבה מהם לוקים בחוסר הבנה של הקהל שמולו הם מתמודדים. לפני שנה בדיוק, כששר החינוך בנט ביקש לנאום בעצרת התמיכה לאחר רצח שירה בנקי, הוא התבקש על ידי המארגנים לחתום על התחייבות שיפעל לחקיקה למען הקהילה הגאה ונאלץ לסרב. אפשר להבין אותו. גם אם היה חותם על מסמך כזה, חברי מפלגתו לא היו מכבדים אותו והוא בעיקר היה יוצא שקרן. הדבר המדהים הוא שאיש מאותם מארגנים לא שאל את עצמו האם שווה להתעקש על העצומה אל מול הרווח שבצד הוויתור עליה: לראשונה אי פעם, שר חינוך דתי שהוא סוג של אליל נוער מבקש לעלות על במה מול מצלמות הטלוויזיה ולהביע הזדהות פומבית עם הקהילה הגאה. איזה אפקט עצום יכול היה להיות למעמד שכזה!
באותם ימים התקיימו שיחות ערות ורציניות על האפשרות להקים תא גאה דתי למפלגת הבית היהודי. במקביל ניסה ינון מגל לקדם ולתווך בין מפלגתו לבין מנהיגי הקהילה הגאה, ניסיונות שנקטעו לאחר שהתפוצצה פרשיית רחלי רוטנר. "פעולות מאחורי הקלעים לא שוות שום דבר", אמר לי אחד מראשי הארגונים הגאים כשציינתי זאת בפניו, "אנחנו רוצים הצהרת תמיכה גורפת, הכרה מוחלטת וציבורית".
בנט. אפקט עצום שהקהילה הגאה הפסידה.
צילום: דודי ועקנין
הגישה הזאת, לא רק שהיא לא אפקטיבית ומייצרת עייפות וחוסר עניין כלפי הסוכנים של הדעות הללו, אלא שהיא בעיקר ילדותית ולא תורמת לשום דבר. אנשי הקהילה הגאה רוצים להאיץ תהליכים בציבור הדתי מבלי שהוכשרה הקרקע כדי שיתרחשו. שכולם יקבלו אותנו. עכשיו. מיד. כמו שאנחנו. ובאופן מוחלט. יש כאן חוסר הבנה בסיסי, כמעט לא אינטליגנטי, של הצורה שבה שינויים מתחוללים במגזרים שמרניים. הכול קורה לאט. צעד ועוד צעד. אם שר החינוך ייצא בהצהרת תמיכה גורפת בעד כל זכויות הלהט"ב, לא רק שאיש לא יקשיב לו, אנשים יחשבו שהתחלק על השכל ויפסיקו להתייחס אליו ברצינות. יש איזשהו מינון הגיוני של נועזות וחדשנות שנציג ציבור עם כיפה יכול להרשות לעצמו.
גם בעולם הפמיניסטי נוטים להתהדר בכך שהמהפכניות הראשונות לא היו "נחמדות" וצעקו בקול גדול ובסוף הקשיבו להן. זה אולי נכון במידה מסוימת, אבל לא לגמרי. הסופרג'יסטיות בבריטניה נקטו במגוון שיטות רדיקליות כדי לזכות בתשומת לב ציבורית. הן הפרו את הסדר, קשרו עצמן לפסי רכבת, ניפצו חלונות ראווה, הציתו בנייני ממשלה. אבל השינוי האמיתי והמשמעותי שדרשו, מתן זכות הצבעה לנשים, הגיע רק שנים לאחר מכן, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר בחרו להתגייס למאמץ המלחמתי ולשבות מפעילות. שהותם של הגברים בחזית והצורך בידיים עובדות הכניסו נשים רבות למעגל העבודה וכך עלה מעמדן בהתמדה עד שזכו בזכות הבחירה. דווקא כשפעולות המחאה הרדיקליות הורידו פרופיל התרחשו השינויים המשמעותיים ביותר.
אותו תהליך מתרחש גם בסוגיית שילוב החרדים בחברה הישראלית. שנים של ויכוחים על גיוס בכפייה לא הועילו להגדלת אחוז המשרתים החרדים כמו היום שבו החליטו להקים בצבא יחידות מיוחדות לציבור הזה. הרבנית עדינה בר־שלום תרמה לכניסתם למעגל העבודה הרבה יותר מכל חברי שינוי ומרצ לדורותיהם, שקראו להם בזלזול "ללכת לעבוד". חצי שנה לאחר הירצחה של שירה בנקי, התקיים לראשונה כנס רבנים מיוחד שעסק בצורך להכיל חד־מיניים החפצים להיות חלק מהקהילה הדתית. אולי הגיע הזמן להבין שהשינויים המשמעותיים שמתרחשים בחברות שמרניות הם אלו שקורים באופן אורגני, תוך הליכה בין הטיפות ומתן כבוד בסיסי למנהיגים שלהן. יש תהליכים שאי אפשר, וגם לא נכון, לנסות להאיץ בכוח. אימפריות שמרניות נופלות לאט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם