ראשי » חדשות » צבא וביטחון

סדר בבלגן: האיש שניהל את צפת במלחמה

כשפרצה המלחמה רבים מתושבי העיר נמלטו דרומה ובהם כ-80% מעובדי העירייה. יהודה גולדשטיין, מנהל המתנ"ס המקומי, לקח על עצמו את המשימה ותפקד כמעין ראש עיר בשביל אלה שנותרו מאחור

השעה הייתה 14:00 בצהריים. העיר צפת להטה בחום של אמצע יולי ונמנמה לאיטה למול נופי ההרים שמסביב. למרות צום י"ז בתמוז, מנהל המתנ"ס הקהילתי, יהודה גולדשטיין (62), הגיע כרגיל למשרדו בהיכל התרבות המקומי, כשלפתע נשמעו שלושה מטחי קטיושות כבדים במרחק של כמאתיים מטר משם. היה זה יומה השני של המלחמה שעוד לא ידעה שהיא מלחמה, וגם לגולדשטיין לא היה מושג שחייו בחודש הקרוב עומדים להשתנות ללא היכר.

עוד על מלחמת לבנון השנייה:
• 1,500 רקטות ביום ועורף חשוף: כך תראה לבנון השלישית
• מבפנים ומבחוץ: מצבו של חיזבאללה קשה מאי פעם
• ההקלטות מבינת ג'ביל: "הכוח של קליין הרג 10 מחבלים"
כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

"לקח יום-יומיים עד שהבנו שאנחנו ממש במלחמה. בשלב הזה רבים כבר עזבו את העיר. הבעיה הייתה שגם מתוך עובדי העירייה נשארו אולי 20%, כולל המנהלים הבכירים", סיפר גולדשטיין.

שנה לאחר מכן יצא דו"ח מבקר המדינה בביקורת חריפה על ההיערכות בעורף, ובפרט על תפקודן של הרשויות המקומיות בעת המלחמה. מחסור חמור בכוח אדם, היעדר מערכת בקרה שתספק תמונת מצב על מספר התושבים ומצבם, וחוסר תיאום עם גופי ההתנדבות שתרמו קרוב למיליארד שקל לתושבי העורף בתקופת המלחמה.

עשור למלחמת לבנון השנייה (עריכה: דניאלה רדין)


"מציאות שבה גופים תורמים והתנדבותיים הם גורם מרכזי ומוביל באספקת צרכי האוכלוסייה בעת חירום ופועלים גם בתחומים שבאחריות רשויות השלטון, היא מציאות עגומה שמשקפת כשל יסודי של הממשל", נקבע בדו"ח. צפת אמנם לא הייתה העיר היחידה ב'קו החזית השני' שנתפסה בלתי מוכנה בעליל להפגזות, אך בהחלט הייתה אחת הבולטות שבהן. לא פחות מ-470 טילים נאלצה לספוג עיר הקודש, שבה נותרו עד השבוע השלישי למלחמה כ-7,000 תושבים בלבד מתוך 32,000.

דו"חות מבקר הן בדרך כלל כר פורה לכותרות מפוצצות, דיונים עצבניים בכנסת ודרישות לריענון נהלים. עם זאת, מפעם לפעם ניתן לזהות מבין מאות העמודים ואלפי הפסקאות היבשות נקודות אור קטנות של יוזמה אישית ולקיחת אחריות. הנקודות הללו כל כך משמעותיות שאפילו המבקר היה חייב לציין אותן כמעין תמונת מראה של אותה מציאות עגומה.

"בשבוע השני למלחמה התחיל המתנ"ס המקומי לטפל בהוצאת התושבים לימי רענון", נכתב בדו"ח המבקר הרשמי. "מנהל המתנ"ס המקומי פעל להשיג תרומות מגופים ועמותות חיצוניים כדי לשכן תושבים ומשפחות מחוץ לאזור הסכנה, ודאג לקשר בין הגופים התורמים למקומות האירוח לצורך התשלום תמורת השהייה, אף שלא ניתנו למתנ"ס המקומי האמצעים והמשאבים הדרושים לפעילות זו".

מאחורי הפסקה היבשושית הזו, מסתתר עולם ומלואו. בלי מקלטים מתפקדים, בלי תכניות לשעת חירום, וכשכל חנויות המזון ובתי המרקחת סגורים עד להודעה חדשה, קומץ אנשים וביניהם גולדשטיין נותרו מאחור וניסו כמיטב יכולתם לקחת פיקוד על הבלגן. עשור למלחמת לבנון השנייה, גולדשטיין, כיום מנהל המרכז הקהילתי בגולן, נזכר באירועים בשיחה עם nrg.

"האמת שביום-יומיים הראשונים לא היה ברור מה אני אמור לעשות. בהתחלה הלכתי לבניין העירייה וראיתי שם מורות חיילות שהצבא שלח כדי לעזור. הן ישבו במסדרון של העירייה ואף אחד לא מדבר איתן. איפה אתן ישנות? שאלתי והן לא ידעו. אז לקחתי אותן לאחד המקלטים המרכזיים וככה הקמנו שם את החמ"ל החברתי.

"אחד הקודקודים של ארגון לב אל לב התקשר אליי ואמר שרוצים לבוא 70-60 מתנדבים לעזור, אז מוצאים בית ספר שישתכנו שם, מוצאים להם מקומות להתקלח בבריכות. לאט לאט התחילו הטלפונים עם כל מיני דרישות וצרכים של התושבים. פיקוד העורף נכנס לתמונה רק אחרי עשרה ימים, אז יחד עם גזבר העירייה ומפקד המשטרה התחלנו לחפש פתרונות".

מה היו הבעיות הכי אקוטיות?
"שום דבר לא היה מתורגל. אני אתן לך דוגמה - רשימת המקלטים לא הייתה מעודכנת. היו שם מקלטים בבתים שכבר אינם, מקלט בבית קולנוע שכבר נהרס. רמת המוכנות של העיר לא הייתה רק נמוכה היא הייתה בחוסר אדיר. המקלטים עצמם לא היו ערוכים לקליטה, הם שימשו כמחסנים והיו מלאים בציוד ובסוכות, בלי תאורה ובלי ביוב".
 

גולדשטיין לקח אחריות על מיפוי הצרכים של התושבים וניתוב הציוד והמתנדבים הרבים שהגיעו לעיר. "היום התרגולת היא שנכנסים למרחב מוגן לכמה דקות ואז אפשר לצאת. אבל אז בגלל כמויות ההפגזות אנשים נשארו כל הזמן מפחד. מאותו הפחד עלה צורך למזרונים מצופים ניילון. במקרה במצפה הושעיה הייתה מישהי שניהלה את יד שרה בצפון. יום אחרי זה הגיעו 100 מזרונים שחילקנו אותם בין המקלטים".

הבמה הענקית ליד החמ"ל המאולתר שהוקם במקלט של היכל התרבות העירוני הפכה למחסן לכמויות הציוד שנשלחו. "זה היה לא יאומן", נזכר גולדשטיין. "הגיעו משאיות עם אוכל ומשחקים, וטיטולים. סמנכ"לית שופרסל התקשרה אליי ואמרה 'אני שולחת משאית עם ציוד ואני רוצה שרק אתה תקבל אותה'. צריך להבין שבצפת נעלמה משאית עם מזגנים שהגיעה לעיר ועד היום אף אחד לא יודע מה קרה איתם".

כדי להתמודד עם כמויות הציוד והתרומות האדירות שהגיעו, נעזר גולדשטיין בנדב שהם, אחד המתנדבים הצעירים שאותו הכיר מיישוב מגוריו מצפה הושעיה. "נדב, שהיה איש מחשבים בקבע, לקח חופש מהצבא ופשוט עלה לצפת יום אחד ושאל במה אפשר לעזור". אותו שהם נהרג באסון האנאפורנה בנפאל לפני כשנתיים בעת שסייע למטיילים אחרים עד שאפסו כוחותיו.
 
"אמרתי לו שאני והמחשב לא בדיוק חברים טובים אבל שחייבים לעקוב אחרי כל הכספים והציוד. אספנו בערך מיליון שקל של תרומות באותה תקופה", משחזר גולדשטיין. "הוא בנה טבלאות אקסל והיה אחראי על כל הרישום. זה היה מאוד מסודר ומאורגן. לא רצינו שיקרה מצב כמו שקרה בעירייה שקיבלה כספים שבסוף נכנסו לקופת ועד העובדים ועד היום אף אחד לא יודע מה קרה איתם".

דבריו של גולדשטיין מתייחסים לתרומה של פדרציית לוס אנג'לס בסך 262,000 שקל שהועברה לעיריית צפת והגיעה לחשבון ועד עובדי העירייה. על פי דו"ח המבקר, העירייה שילמה 39,000 שקל מכספי התרומה לבית מלון בירושלים עבור אירוח קבוצת אנשים במשך ארבעה ימים, ללא כל מסמכים שמעידים לפי אלו אמות מידה נבחרה אותה קבוצה. יתר הסכום הופקד בחשבון השוטף של העירייה ולא נעשה בו שימוש בימי המלחמה.

בתרומות הרבות שהגיעו השתמש גולדשטיין בשביל פעילויות הפוגה יומיות לתושבים. "אנשים שאלו איך אפשר לעזור, אז אמרתי 'אוטובוס עולה 5,000 שקל ליום' וקיבלתי תרומה של 25,000 שקל בו במקום. זה אפשר לחמישה אוטובוסים לצאת מוקדם בבוקר ללונה פארק, לאכול ארוחת צהריים ולחזור".
 
 
מעבר לתרומות ולמתנדבים קיבלת סיוע ממשרדי הממשלה?
"זה היה מאד קשה. בשבוע הראשון למשל כל הסופרמרקטים היו סגורים. התקשרתי למשרד התמ"ת כדי לראות מה אפשר לעשות בעניין ולא היה עם מי לדבר. אתה נמצא בקצה השרשרת ומנסה להפעיל אותם ולא מצליח.

"אחר כך קיבלתי תרומה מחבר של 150,000 שקל. הוא רצה לתרום בעילום שם כדי להוציא כמה שיותר משפחות לנופש לכמה ימים. הוא שילם ישירות לבתי המלון. אז פנינו למשרד התיירות כדי לבדוק אם יוכלו להפנות אותנו לאפשרויות הקיימות, אבל הם בכלל לא היו ערוכים לכך.

"בשלב מסוים אולמרט שלח את יוסי קוצ'יק (מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר - ל.נ.ק) לשעבר לעזור והוא באמת תפס פיקוד על העיר, ושגרת החירום התבססה יותר. הוא סייע להביא מזגנים ועזר מאוד. בתי המרקחת למשל היו סגורים, אז הוא התקשר למנכ"ל משרד הבריאות וכעבור שעתיים נפתחו בתי המרקחת".

גולדשטיין, שמתגורר כאמור במצפה הושעיה, לא חשב לרגע להישאר בביתו המוגן ועלה מידי יום לצפת, מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות. "בשבילי זה היה סוג של תרפיה", הוא הסביר כשניסיתי להבין כיצד התמודד עם ההפגזות היומיות. "הבן שלי, יואב, היה בתוך לבנון באותה תקופה. כשהייתי חוזר הביתה ב-12 בלילה כל הלחץ התחיל לעלות, ומבחינתי היה עדיף להיות בעשייה ולא להיות עסוק בכך".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg