כמה שאני מתגעגע אליך, שינה עמוקה
אחד התחביבים האהובים על הורים ישראלים הוא להבהיל לחלוטין הורים לעתיד. אין צורך לחשוש: כמעט הכול שטויות - חוץ מהפחדה אחת, משמעותית במיוחד
אני בן 34 עוד מעט, ואני ממש לא טיפוס נוסטלגי. אז נכון, אני מתגעגע קצת לתקופות שבהן ההתלבטות הכי גדולה שלי הייתה אם לנסוע עם חברים לים או להישאר בבית לטורניר פלייסטיישן נגד עצמי, אבל באופן כללי אני יכול להגיד שאני מרוצה (מלא מילים נגד עין הרע במרוקאית) מחיי.
אבל אם יותר לי, וזה הטור שלי אז יותר לי, יש מישהי אחת, מיוחדת ויחידה, שאני מתגעגע אליה. תירגעי, שירן, בכל הנוגע למין הנשי את הגרסה המועדפת עליי, אבל יש מישהי שהייתה מבלה איתי לא מעט. היינו יחד בסלון, בצבא, בחו“ל, באוטובוס ובכל מקום אפשרי. נו, גם את הכרת אותה פעם, לפני שהעולל הצטרף לחיינו. השינה הטובה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אסתי נטמנה וכולנו הפכנו לסגנים של אלוהים
- הבגידה של דאעש, בן הטיפוחים של טורקיה
- עונת המלפפונים: כך הפכתי למתנחלת אלימה
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שינה טובה. אני כל כך מתגעגע אלייך. כבר המון זמן שלא נפגשנו. אני זוכר איך היית מגיעה אליי בכל פעם, מכסה אותי בחורף, מדליקה מזגן בקיץ, ונותנת לחברה הכי טובה שלך, יקיצה טבעית, להעיר אותי.
אני זוכר איך היית מתיישבת איתי בכל פעם על הספה אחרי שהייתי חוזר מבית הספר, נותנת לי שעתיים ממך כדי שיהיה לי כוח להמשיך לא לעשות כלום גם אחר הצהריים. איך היית מלווה אותי בנסיעות לבסיס, שומרת עליי טוב־טוב בזמן שהראש שלי היה מתכדרר על החלון של האוטובוס, והפה מזיל ריר של עייפות על מדי חיל האוויר שלי. אני זוכר את המפגשים הארוכים שלנו אחרי ערבים של יותר מדי “עלית הערק“, בתקופה שהגוף שלי עוד היה מסוגל לעמוד ביותר מצ'ייסר תה ירוק.
כמה דברים עברנו יחד. לעולם לא אשכח את הפעם שבה חזרתי מהבסיס בחצור אל הבית בעפולה. הדרך הייתה כרוכה בהחלפה של שני אוטובוסים אבל איכשהו הדבר היחיד שאני זוכר הוא שנרדמתי באוטובוס הראשון, והתעוררתי בעפולה. אני לא יודע איך אבל איכשהו החלפתי אוטובוסים בעודי שרוע בשינה עמוקה, ועד היום זו אחת התעלומות הגדולות ביותר בחיי.
אחד התחביבים האהובים על הורים ישראלים, היא להבהיל לחלוטין הורים לעתיד בנוגע לצפוי להם. כששירן הייתה בהיריון, כל אדם שהכרתי וכבר היה הורה לילד מיהר לספר לי איך אני יכול לשכוח ממה שידעתי על חיי ולהיערך לקראת סיוט שכולו חיתולים, בקבוקים וטלפונים מהגן. ובכן, הכול שטויות, חוץ מהפחדה אחת. או כמו שניסח זאת אחד מחבריי הטובים - “תישן טוב עכשיו, כמה שאתה יכול, כל עוד אתה יכול תישן. נו, נתק את השיחה איתי ולך כבר לישון!“
מי שהמציא את המשפט “ישנתי כמו תינוק“ צריך להיזרק לצינוק. מה שהכי גרוע בכל הנוגע לשינה של העולל, הוא שבניגוד לתחומים אחרים שהולכים ומשתפרים בצורה די לינארית, כל נושא השינה לא כפוף לחוקיות כלשהי. אם לפני חודשיים היה נדמה לי לרגע שהנה העולל כבר מתחיל לישון לילה שלם, בשבועות האחרונים החליט החבוב ששעת ההשכמה המועדפת עליו היא ארבע לפנות בוקר, בכל יום. כאילו מישהו כיוון אותו על השנייה.
עכשיו, כל עוד היו קצת משחקי אן־בי־איי זה דווקא היה סבבה. הוא היה מתעורר בארבע, ואני הייתי גורר את עצמי אליו ואוסף אותו לסלון לצפייה משותפת באנשים גבוהים מטביעים. אבל זה נגמר. לברון זכה, דיוויד בלאט בכה, והעולל ממשיך במלאכה.
כשהוא רק נולד, קבענו לנו הסדר אני והגברת. היא אחראית על משמרת הלילה, כלומר לקום להאכיל, להשיב מוצץ למקומו, להשקיט בכי ולטפל בכאבים, ואני לקחתי על עצמי את משמרת הבוקר, שכללה במשך חצי השנה הראשונה התעוררות בחמש וצפייה בעולל שמונח בעריסה ומביט מעלה בחוסר אונים מופגן.
מאז העולל גדל, ומשמרות הבוקר הפכו לקשות ומורכבות. לפעמים נדמה לי שלעולל יש מין אנרגיומטר פנימי שמאפשר לו לזהות עד כמה אני גמור. ככל שאני משדר אותות חזקים יותר של “מת לישון“, כך הוא מתעורר אנרגטי יותר.
בשלב מסוים, כשהעולל החל לישון רצוף יותר בלילה, שקלתי לפנות להנהלה, כלומר לשירן, ולנסות לשנות את ההסדר. בכל זאת, אין שום סיבה שאשא לבד במשמרות הבוקר הקשות. במהלך ערב רומנטי ומצחיק שבילינו יחד הגברת ואני על הספה, העזתי לנצל רגע של קרבה ולהעלות את הנושא. לשמחתי לא זכיתי לשום קיתונות של זעם. שירן הבינה מה אני אומר, ואמרה לי שהיא חושבת שזה לגמרי הוגן שנחלק בינינו את משמרות הבוקר. כל כך שמחתי באותו הרגע, לא רק בגלל שינוי ההסכם אלא כי שוב זכיתי להוכחה שבחרתי שותפה מתאימה לחלוק איתה את חיי.
שירן נישקה אותי על מצחי והלכה להכין לשנינו קפה. כשחזרה אחזה בידיה שתי כוסות קפה, דף ועט. הודיתי לה על הקפה ושאלתי מה פשר הדף. היא הביטה בי בחיוך, ואמרה שעכשיו, כשמחלקים מחדש את משמרות הבוקר, מן הראוי שנעשה סדר בכל משמרות הבית.
“איזו משמרת כביסה תרצה? אתה מעדיף את הלבנה או הצבעונית? ובנוגע לביקורים עם העולל אצל רופאים, הליכה איתו לחיסונים ובדיקות, אתה מעדיף את הימים האי זוגיים או הזוגיים? וכשמתקשרים מהגן, איזה מספר שלך תרצה שאתן לגננת, את הנייד או את של העבודה? ובכל נושא שטיפת הרצפה, מילוי המקרר והפיכת הבית למקום שכיף לחיות בו, אתה מעדיף בוקר או ערב?“
הבטתי בה והבנתי שאמנם בחרתי אחלה שותפה, אבל היא ממש לא פראיירית. “את יודעת מה, עזבי, גם ככה בקושי יש לי זמן איתו מרוב עבודה, לפחות בבוקר יוצא לנו קצת לבלות יחד“, אמרתי בתקווה שהיא תסלח לי על שהעזתי לדרוש שוויון. למזלי, עמוק בפנים גם היא יודעת שבעצם היא לא סומכת עליי באף אחת מהמטלות שהיו ברשימה, כך שגם היא די שמחה שירדתי מהעסק.
אז לא ייצא לי לישון טוב בקרוב, בטח לא עם משמרות כמו שלי. אבל מאמי, אם את קוראת את הטור הזה לפני יום ההולדת שלי (משחק אותה כאילו היא לא גוזרת את כולם ושמה באלבום), עזבי אותך ממסעדה או הופעה, או חלילה איזו צניחה חופשית. לכי על פשוט. אני אקח יום חופש, את תיקחי את העולל ליום כיף, ואני אתאחד סוף־סוף עם החברה היחידה שאני באמת מתגעגע אליה.
נ"ב
איך לעזאזל מכל אלפי הברכות ביהדות אין אחת שמוקדשת לשנ“צ?
אקו"ם