ישראל או טורקיה: מי הרוויח מהסכם הפיוס
אם נבחן את ההסכם הטרי בין ישראל לטורקיה תחת מדד הגאווה הלאומית אזי שאין ספק שארדואן ניצח. מנגד, מבחינה אסטרטגית, ישראל דווקא מרוויחה. אז מי המנצח בהסכם הפיוס הטרי?
אחרי שש שנים של נתק כמעט מוחלט בין שתי המדינות, הגיעו הנציגים הישראלים והטורקים להסכם פיוס, שכולל עשרות סעיפים, הכוללים בין היתר תשלום פיצויים למשפחות הרוגי המרמרה, סיכום באשר לפעילות הומניטרית טורקית בעזה ועוד.בדברים שנשא ברומא, אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי מדובר בהישג ישראלי גדול, והדגיש כי להסכם יש השלכות אדירות לכלכלת ישראל. מנגד, נטען כי ההסכם, שאינו כולל פתרון להחזרת הנעדרים הישראלים בעזה אינו מקובל, והעובדה שישראל נאלצה לשלם מיליונים כפיצוי על האלימות נגד החיילים הישראלים על המרמרה הינה צעד מביש.
בהסכמים בין שני צדדים עוינים, קל וחומר בין מדינות יריבות, ישנם מספר מדדים לבחינת ההסכם, או במילים אחרות: מי הרוויח ומי הפסיד. בדקנו את הפרמטרים השונים וניסינו להבין, האם ישראל היא המנצחת הגדולה בהסכם הפיוס או שמא הטורקים עשו אקזיט והרוויחו הסכם זהב תוך כניעה מצד ראש הממשלה והגורמים המדיניים בירושלים.
אם אנחנו ניגשים לבחון את ההסכם בין ישראל לבין טורקיה תחת זכוכית המגדלת של מדד הגאווה הלאומית אזי שאין ספק – נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן ניצח. בואו נודה על האמת, איזה נוסח שיבחרו תומכי ההסכם מתוך מכבסת המילים שלהם לא יעזור. העובדה שישראל צריכה לשלם 21 מיליון דולר פיצויים למשפחות 9 קורבנות המאווי מרמרה, היא עלבון.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
הסכם הפיוס: סטירת לחי טורקית לאבו מאזן
חבל, הסיפור של מנגיסטו לא מספיק סקסי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם ההסבר שהתשלום נועד להסיר מעל חיילי צה"ל את איום התביעות הטורקיות הוא בלתי מתקבל על הדעת, שכן כמוהו כתשלום פרוטקשן – הקורבן צריך לשלם כסף לעבריין כדי להימנע מתקיפות עתידיות. ממשלת ישראל שלחה את חיילי צה"ל להילחם, ולכן ממשלת ישראל צריכה למצוא את המוצא המשפטי כדי להגן עליהם. ניחא תשלום הפיצויים היה סמלי, אבל דווקא העברה של סכום כל-כך גבוה מצטיירת בצורה ברורה כהודאה באשמה.
הסכם הפיצויים - הישג טורקי.
מן העבר השני, ולאחר שמניחים בצד את תחושת העלבון (יש שיאמרו השפלה) צריך לזכור נקודה אחת חשובה. בביקורו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, במרס 2013 בישראל, הוצגה בפני המארחים הדרישה האמריקאית התקיפה להתנצלות בפני טורקיה.
אובמה דרש הישג דיפלומטי, לצאת עם משהו ביד מן המזרח התיכון המסוכסך, המפולג והמאכזב. ואז רגע לפני ההמראה בחזרה לוושינגטון, הרים ראש הממשלה נתניהו את הטלפון ובנוכחותו של הנשיא האמריקני, התנצל בפני עמיתו הטורקי וגם הציע פיצויים.
מנקודה זו ואילך לא ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור, ולברוח מתשלום הפיצויים למשפחות קורבנות המשט לעזה. אם כן, עבור ארדואן הניצחון הושג כבר לפני שלוש שנים, עתה כל מה שנותר לו לעשות זה רק לסגור את הקצוות האחרונים ולהשלים את תמונת הניצחון – הסרת הסגר מעל עזה.
בנושא זה, יש לציין כי ארדואן נכשל, וזהו המדד השני לבחינת תוצאות ההסכם מול טורקיה. אם מניחים על שולחן הניתוחים את החלק האסטרטגי של ההסכם יש בו ללא ספק ניצחון ישראלי. שורש המחלוקת, שהובילה למשט המרמרה ולעימות עם טורקיה, היה על הסרת הסגר מעל עזה. ארדואן לא הפסיק להלל ולשבח את ההתנגדות הפלסטינית, בעיקר זו של חמאס, ל"כיבוש הישראלי", ובשמה הוא גם קראה לציונות "פשע נגד האנושות".
הפגנת תמיכה בטורקיה ובפלסטין בשעה שספינת מאווי מרמרה עוגנת בנמל באיסטנבול
צילום: AFP
אולם באין הסרה של הסגר, היינו, באין אפשרות להכניס אוניות טורקיות (ואחרות) באופן חופשי לעזה ולהציג בכך לעין-כל את הפטרונות הטורקית עליה, יש בזה הודאה בכישלונו של הנשיא הטורקי. טורקיה אמנם תזכה להעביר לעזה סיוע הומניטרי ולבנות בה תשתיות, אך היא תהיה אחת מיני מדינות מזרח-תיכוניות רבות ולא העיקרית שבהן.
כאן גם המקום להזכיר כי למרות הקשרים החמים בין אנקרה לעזה, לטורקים אין כל כך יכולת השפעה על הנהגת חמאס בעזה. מזה זמן רב שיש נתק בין הנהגת חמאס בחו"ל לבין הנהגת חמאס בעזה. הקרע בין השתיים חריף עד כדי כך שח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, הכריז כי בשל המחלוקת הוא לא יתמודד לתפקיד בבחירות הקרובות.
סגר בעזה - הישג ישראלי
אחד הדיונים המרכזיים המתרחשים ביממה האחרונה בנוגע להסכם הפיוס, הוא הדיון על אודות הנעדרים. במרכז הדיון עומדות המשפחות השכולות, שהקימו אוהל מחאה בירושלים ודורשים לא לאשר את ההסכם מול טורקיה ללא השבת בניהם. מנגד, אומר ראש הממשלה כי לא הבטיח להחזיר את החיילים במסגרת הסכם זה, ומדגיש כי הדבר לא היה אפשרי במסגרת הסיכומים מול טורקיה.
למעשה, הציפייה לכך שבכוחה של טורקיה לכפות על הנהגת חמאס בעזה להשיב את גופות החיילים הנעדרים לא תואמת את המצב בשטח. עבור אסמאעיל הנייה מדובר בקלף מיקוח יקר והוא לא כל כך ימהר לוותר עליו, בייחוד לאור חוסר מחויבותו למשעל ולהנהגת החוץ של החמאס. ומכאן, מתוך רצון שלא לפוצץ את הסיכוי להסכם, אחרי שכבר נוטרלו המכשולים העיקריים שבו, הגיעו הצדדים להבנה שריצתה את כולם: טורקיה תמנע מחמאס להוציא פיגועים משטחה, ואילו ישראל תאפשר לטורקים לשקם את הרצועה.
בעוד בסוגיות שונות על סדר היום נרשם ניצחון ברור לאחד הצדדים, הרי שבמישור הצבאי-ביטחוני – חיזוק הקשרים בין ישראל לטורקיה יועיל לשתי המדינות בהתמודדותן עם הסוגיה האיראנית, ובמידה פחותה, גם עם מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה.
בהתווסף שיתוף פעולה ישראל-טורקי לזה הקיים עם מצרים וירדן, ובעידוד סעודי, ניתן יהיה להתמודד בצורה טובה יותר מול הכוח השיעי העולה מן המפרץ ועם בעלי בריתו בלבנון, ואולי גם להשפיע על המתרחש בזירה הסורית.
היציבות הביטחונית - הישג לישראל ולטורקיה
רווח משמעותי ביותר הוא הרווח כלכלי. הפוטנציאל של מכירת הגז הישראלי לשוק הטורקי הוא עצום, ומכאן שהסכמים בשוק האנרגיה יתרמו בעתיד גם להידוק הקשרים בין אנקרה לירושלים בתחומים נוספים. למעשה, מומחים מאמינים כי כבר ב-2017 ייתכן שיחתם הסכם גז בין ישראל לבין טורקיה, ועל כן לשני הצדדים יש כל אינטרס לחדש את הקשרים בין המדינות.
הרווח הכלכלי - הישג לישראל ולטורקיה
גלולת ההסכם עם טורקיה משאירה טעם מר בפה, אבל לא כזה שימשך לאורך זמן. את החלופה של שש השנים האחרונות אנחנו כבר מכירים – עימות מתמשך עם אחת מן המדינות הגדולות והמשפיעות בזירה המזרח תיכונית.
ומכאן, שמי שהתנגד להסכם, בפועל דוגל במצב הקיים, שלמען האמת לא מוביל לשום מקום. אמת, אנחנו לא צפויים לחזות בזמן הקרוב בירח הדבש המתוק של שנות התשעים, אבל ההסכם שהושג הוא דרך טובה להתחיל בשיקום היחסים בין שתי המדינות.
אקו"ם