"חתירה להסדר קבע כעת היא כישלון ידוע מראש"
הנשיא ריבלין נאם בפני הפרלמנט האירופי בבריסל והתייחס למעורבות של האיחוד במו"מ הישראלי-פלסטיני. "בהכירי את הפרלמנט הישראלי, אני יודע כי כל הסדר מדיני שיובא בפני הכנסת בישראל על ידי ממשלה נבחרת, יאושר"
נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא היום (ד') נאום בפני חברי הפרלמנט של האיחוד האירופי, והתייחס למאמצים לכינון שלום בין ישראל לפלסטינים, ובפרט ליוזמה הצרפתית. לדבריו, היוזמה סובלת מאותם פגמים מהותיים שהביאו בעבר לכישלון שיחות השלום.תחילה התייחס ריבלין לנקודות המשותפות בין ישראל לאירופה, ואמר: "גם דמיון פרוע לא יכול היה לתאר מהלך, בו עם עתיק חוזר משנות גלות ומקים את מולדתו ההיסטורית. דמיון פרוע גם לא יכול היה לנבא מהלך היסטורי מפותל כזה בו יבשת קרועה ומדממת כל כך, הספוגה דם ממלחמות וסכסוכים תסלול דרך לפרלמנט אירופי משותף.
"מכל כיוון שלא נביט על זה - העבר שלנו, ההווה שלנו והעתיד לו אנו מצפים קשורים יחד, ישראל ואירופה, בקשר שלא ינתק. כפי שהאנושות לא הייתה יכולה להיות מה שהיא ללא אירופה, כך אירופה לא הייתה יכולה להיות מה שהיא בלי העם היהודי", הוסיף ריבלין.
"כמותכם, עומדת ישראל בפני מבחנים קשים ומורכבים ואולם, בשונה מאירופה שעוברת תהליך של הסרת המחיצות בין הלאומים והמדינות, ישראל רוצה ומוכרחה, בראש ובראשונה, להישאר בית לאומי, מקלט בטוח לעם היהודי. מדינת ישראל איננה בשום פנים ואופן פיצוי על השואה אבל, השואה מעמידה כעובדת יסוד את הכורח והחיוניות שבחזרתו להיסטוריה של העם היהודי כאומה הלוקחת את גורלה בידיה", הדגיש ריבלין את חשיבות קיומה של המדינה עבור העם היהודי.
ריבלין התייחס לביקורת הרבה הנשמעת נגד ישראל וביקש מחברי הפרלמנט לנהוג יותר בסבלנות. "כבדו את שיקול הדעת הישראלי גם כאשר הוא שונה משלכם. כבדו את הריבונות הישראלית ואת התהליך הדמוקרטי שבו מתקבלות הכרעותיה. כבדו את נחישותה וחובתה של ישראל להגן על אזרחיה. עבורנו זהו צו שאין קדוש ממנו".
בהמשך נאומו התייחס ריבלין לסכסוך עם הפלסטינים ואמר: "אני עומד כאן היום ואומר לכם בצורה הברורה ביותר: מאז שנת 93', שבה נחתמו הסכמי אוסלו, המנהיגות הישראלית הנבחרת תמכה ותומכת בפתרון שתי המדינות לשני העמים. יתרה מכך, בהכירי את הפרלמנט הישראלי, אני יודע כי כל הסדר מדיני שיובא בפני הכנסת בישראל על ידי ממשלה נבחרת, יאושר".
עם זאת, הוסיף ריבלין כי "עם כל הקושי והכאב שבדבר, אנחנו מוכרחים להישיר מבט למציאות וגם לומר את האמת: היום לא מתקיימים התנאים המדיניים והנסיבות הפוליטיות והאזוריות המאפשרים הגעה להסדר קבע בינינו, הישראלים והפלסטינים", ונקב בסיבות שבגללן התהליך אינו מתקדם.
"ראשית, כדי להגיע להסדר קבע מלא נדרשת מנהיגות אפקטיבית, ואולם, ההנהגה הפלסטינית מפוצלת היום לפחות לשניים. הרשות הפלסטינית השולטת ביהודה ושומרון ומנגד, חמאס השולטת בעזה מחויבת אידיאולוגית להשמדת ישראל בדרג המדיני והצבאי שלה.
"שנית, כדי להגיע להסכם יציב ובר קיימא, נדרשת תשתית אזורית וכלכלית סבירה, ואולם אנו חיים במציאות שבה מגפת הפונדמנטליזם הג'יהאדי הרצחני, ההסתה והקנאות הדתיים בדמותם של דאעש וחיזבאללה צובאים על גבולותינו, ואינם פוסחים על עזה והגדה.
הוא הוסיף כי "אנו חיים במציאות של מזרח תיכון מוכה בכאוס שבו אי הוודאות היא הדבר הוודאי היחידי. לתמונה מדאיגה זו מצטרפת המצוקה הכלכלית הקשה העוני והיעדר התשתיות בעזה וביהודה ושומרון, שבתורם ימשיכו לערער את היציבות ולהזין את האלימות. בעניין זה עושה ישראל ותמשיך לעשות מאמצים כבירים יותר מכל גורם באזור, אף במחיר של סיכונים בטחונים מורכבים, אך בפעולה ישראלית בלבד אין די.
"חשוב לציין את המאפיין היסודי ביותר של היחסים בין הישראלים לפלסטינים היום והוא לדאבוני העמוק, חוסר האמון הטוטאלי בין הצדדים בכל הרמות, בין ההנהגות ובין העמים", הדגיש ריבלין.
ריבלין התייחס גם למעורבות הקהילה הבינלאומית לאורך השנים כמתווכת בין הצדדים, ואמר כי הוא חושש שהיא פועלת מתוך פרדיגמה אחת קשיחה של חתירה לחידוש המשא ומתן להסדר קבע. "פרדיגמה זו משרטטת מרחב דיכוטומי: 'שתי מדינות או מדינה דו לאומית', 'הכל או כלום', 'עכשיו ומיד' או 'לעולם לא'.
"בשם אותה פרדיגמה, אגב, התנגדו מדינות שונות באירופה להסכם השלום בין ישראל למצרים בטענה שהוא לא מציע פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. אם תפיסה זאת הייתה מתקבלת אז, ניתן רק לשער איפה היינו היום. פרדיגמה זאת, נשענת על ההנחה שהבעיה שעומדת ביסוד הסכסוך המדמם והכואב הזה היא פשוט היעדר רצון טוב של שני הצדדים ושלו רק נלחץ אותם, כלומר אותנו, בכוח, הם יתכנסו להסדר קבע ולמצב של שלום.
"ואולם רבותיי", אמר ריבלין, "בחלוף שנים ומשאים ומתנים שנכשלו בזה אחר זה כשהם גוררים אחריהם גלי אלימות וטרור רצחניים, נדמה שההנחה הזאת בדבר 'היעדר רצון טוב', לא רק שהיא שגויה מיסודה, אלא שהיא מתעלמת מהנסיבות, מהיכולת ומהמצב הנוכחי בשטח שבהגדרה יכשילו כל ניסיון למשא ומתן להסדר קבע".
הוא ציין עוד כי "אי אפשר לקוות להשיג תוצאה טובה יותר כאשר משתמשים באותן תפיסות ואותם כלים שכשלו פעם אחר פעם בסיבובים קודמים".
בהמשך התייחס ריבלין ליוזמה הצרפתית, שאומצה רק לפני מספר ימים על ידי מוסדות האיחוד, ואמר כי היא סובלת בדיוק מאותם פגמים מהותיים. "הניסיון לשוב למשא ומתן לשם משא ומתן, לא רק שהוא לא מקרב אותנו לפתרון המיוחל אלא שהוא מרחיק אותנו ממנו.
"חתירה זו, להסדר קבע כעת היא כרוניקה של כישלון ידוע מראש שרק תדחוף את שני העמים עמוק יותר לחיק הייאוש. הייאוש הזה, הוא הכר הפורה ביותר לקיצונים והוא ששומט את הקרקע תחת רגלי המתונים. והייאוש הזה רבותיי, אוחז היום לא רק בבני דורי, אלא גם בילדים ובילדות הגדלים בחבל הארץ הזה ושבהווה האלים הזה מתעצבת תפיסת עולמם ותודעתם. הייאוש הזה רבותיי, הוא הסכנה החמורה ביותר המרחפת מעלינו, ישראלים ופלסטינים כאחד", הדגיש ריבלין.
הנשיא פנה אל הקהילה הבינלאומית ואמר כי "אם היא רוצה ושואפת להיות שחקן קונסטרוקטיבי, הרי שעליה להסיט את מאמציה מחידוש המשא ומתן לשם משא ומתן אל עבר בניית האמון בין הצדדים ויצירת התנאים ההכרחיים".
ריבלין אף מנה את ארבעת הערוצים המרכזיים ההכרחיים להצלחת הסדר עתידי: "ראשית, רתימת הכוחות המתונים באזור. שיתוף הפעולה עם ירדן ומצרים הוא אינטרס עליון משותף לישראל וגם לקהילה הבינלאומית, וזאת במטרה למנוע התעצמות צבאית שמקורה מעבר לגבולות ובמטרה למגר את הקיצוניות ולשמור על יציבות האזור. כך גם מעורבות וערבות אפקטיבית של מדינות ידידותיות באזור, עשויה להקטין את החיכוך האלים ולשמש ערובה לפעולה עתידית".
"שנית, פיתוח הכלכלה הפלסטינית ותשתיות איכות חיים. לא ניתן לדבר על הסדר עתידי כאשר אנשים חיים בתחושה קיומית בסיסית של היעדר עתיד, היעדר הזדמנויות, היעדר תקווה ואופק. יש צורך במהלך כלכלי נרחב. יש לקדם פיתוח תשתיות, גז, חשמל, מים, ביוב ודיור, בעזה וביהודה ושומרון. בתוך כך יש לחתור למציאת פתרון לטרגדיה האנושית ברצועת עזה במסגרתה מוחזקים כמיליון וחצי פלסטינים כבני ערובה בידי ארגון טרור ג'יהאדי, חמאס", אמר ריבלין.
הוא הוסיף כי "מדינת ישראל רואה בשיקומה של עזה כמו גם בפיתוח כלכלי והשוואת תנאי החיים של הצד הפלסטיני והישראלי אינטרס מוסרי ובטחוני כאחד", ואמר כי "יש לפתח מקורות פרנסה ותעסוקה, כפי שכבר החלו לעשות חברות ישראליות ובינלאומיות המזהות את פוטנציאל ההשקעה בהון האנושי שבין הירדן לים, פיתוח כלכלה פלסטינית יציבה מוכרח להיעשות בדגש על פיתוח מגזר פרטי, אמיתי, עצמאי וחיוני כגורם מייצב ומנותק מאינטרסים פוליטיים".
ריבלין המשיך ונקב בתנאי השלישי - השקעה במיזמים משותפים שמהותם יצירת אינטרס משותף. "אם נרצה או לא, אנחנו, הישראלים והפלסטינים חולקים תא שטח קטן ומשותף, משאבים ונכסים אזוריים משותפים ואתגרים אזוריים משותפים. יחד אנו חיים בכשליש משטחה של אוסטריה. במרחב קטן וצפוף כל כך, יצירת אינטרסים משותפים היא גורם מכריע בביסוס היציבות וביצירת התנאים להחלפת המלחמה הבאה בהסדרים לתועלת שני הצדדים".
לדבריו, "יש לטפח ולעודד מיזמי פיתוח משותפים ישראלים-פלסטיניים בתחומי אנרגיה מתחדשת, תשתיות ואיכות סביבה, מיזמי תעשייה ותיירות משותפים ומיזמי תרבות וחברה. וזאת, בין רשויות מקומיות ישראליות ופלסטיניות ובין חברות פרטיות ואנשי עסקים משני הצדדים".
דוגמה לדבריו הביא ריבלין מהפארק האקולוגי שנבנה בשיתוף פעולה בין המועצה אזורית גלבוע לג'נין, שבמסגרתו עובר נחל הקישון תהליך משותף של ניקוי וטיהור. "אתם רבותי, יודעים טוב ממני כיצד מיזמים משותפים יוצרים אופק למציאות אחרת", אמר ריבלין.
על פי ריבלין, הערוץ הרביעי להצלחת הסדר עתידי הוא החינוך. "הגברת היציבות, פיתוח תשתיות ותנאים אסטרטגיים הם תנאי חיוני והכרחי, אך לא מספיק. "יצירת התנאים להסדר עתידי כלשהו מחייבת גם את הכשרת הלבבות בשני הצדדים לאפשרות של חיים בכבוד הדדי.
"שלום עושים בין מנהיגים, אבל שלום עושים גם בין עמים. שינוי המגמה הנוכחית מחייב התמודדות עם משקעי השנאה והפחד. אחרת, הפחד ינצח אותנו ולו רק בגלל שהוא לצערנו, הרבה יותר ממשי מהתקווה. בניית האמון מחייבת השקעה, ביצירת ערוצי קשר רחבים ולא רק בהקשרי ביטחון, אלא בתחומי אקדמיה, תרבות וממשל, ובמקביל, בחינוך הדורות הבאים להיכרות עם שכנינו, עם תרבותם ועם שפתם", אמר ריבלין.
לקראת סיום דבריו הדגיש ריבלין כי "אם אירופה מעוניינת לשמש כגורם קונסטרוקטיבי בחתירה להסדר עתידי, הרי שיהיה עליכם, מנהיגיה, למקד את המאמצים בעת הזאת בבנייה סבלנית ושיטתית של יחסי האמון. לא באמצעות משיכת השקעות אלא באמצעות השקעה. לא באמצעות חרמות, כי אם באמצעות שיתוף פעולה".
ריבלין הודה לנשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, על ההזמנה להגיע לבריסל לצדו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ואמר: "אין ולא יוכל להיות תחליף לשיחה ישירה ומשותפת. במעשה זה, עשית צעד, גם אם קטן לחיזוק האמון בין הצדדים".
ריבלין סיים את נאומו באיחול לתושבי אירופה המוסלמים ולמאמינים המוסלמים ברחבי העולם כולו: "רמדאן כרים, כל עאם ואנתו בח'יר. שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהביך, יהי שלום בחייליך שלווה בארמנותייך, למען אחי ורעיי, אדברה נא שלום בך. היו ברוכים".
אקו"ם