נתניהו הוא הרוע המוחלט, מותר לחסלו בכל דרך
מול נתניהו הכול מותר, תוך התעלמות מעובדות, כללי היגיון או הישגים מוכחים. היחס לנתניהו חורג מיחס עוין אל יריב פוליטי. הוא עבר לאזור קוסמי, חור שחור של שנאה יוקדת
הניסיונות הנואשים והנבזיים להפיל את נתניהו הזכירו לי את הסיפור הבא. בראיון רדיו בשנת 1958 יצא הפיזיקאי הגרמני וורנר הייזנברג בהצהרה מרעישה הנוגעת לגביע הקדוש של הפיזיקה - התיאוריה המאוחדת, שתשלב בין תורת היחסות של איינשטיין למכניקת הקוונטים. הייזנברג, זוכה פרס נובל על "עקרון אי הוודאות", טען כי עמיתו הפיזיקאי וולפגנג פאולי (אף הוא זוכה נובל) והוא מחזיקים בפתרון ובתיאוריה השלמה, וכל שנותר להם לעשות הוא רק להשלים פרטים טכניים. הידיעה הדרמטית עשתה כנפיים. פאולי, מי שאיינשטיין כינה "בני הרוחני", שמע על הדברים, רתח ושלח מכתב לפיזיקאי האוקראיני ג'ורג' גמוב, מאבות מודל המפץ הגדול.
(תגובה להודעת הרדיו של הייזנברג)
"זה כדי להראות לעולם שאני יכול לצייר כמו טיציאן:
[...]
רק הפרטים הטכניים חסרים.
וו. פאולי".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למה לא פרסמנו את הסרטון משרונה? כי זה סנאף
- שנא את המונופול: אז נאכל בלי תעודת כשרות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ביום שלישי התראיין ח"כ אראל מרגלית לתוכניתי בגלי צה"ל והאשים את נתניהו בתפירת תיק הטרדה מינית למני נפתלי. כלומר, ברמה העובדתית, מעבר להאשמת נתניהו בטפילת אשמה כוזבת, ח"כ מרגלית בעצם האשים אישה שהתלוננה על הטרדה מינית ושעברה בהצלחה בדיקת פוליגרף (בדיקה שמני נפתלי לא עבר) בתלונת שווא, בעלילה. כששותפתי להגשה, גלית דיסטל־אטבריאן, עימתה אותו עם העובדה שחושף הפרשה הוא בכלל קלמן ליבסקינד ושהמתלוננת זומנה למשטרה ולא פנתה מיוזמתה, השיב מרגלית: "אני חייב לחזור לדיון בוועדה".
היה מתבקש ואף מצופה שחברות הכנסת ושלל ארגוני הנשים יקומו לזעוק את זעקתה של המלוננת על ההאשמות הקשות. רק לפני שבועיים כולנו גמרנו את ההלל על נאום הפרישה של יעלון, שבין היתר התריע מפני התגוללות על נשים המתלוננות על פגיעה מינית. אבל אף אחד לא קם. כלומר, אף אחת. כי כנראה לא נשים מעניינות את ארגוני הנשים, אלא הניגוח הפוליטי של נתניהו. במחנה רק לא ביבי הכול מותר. אין קווים אדומים, וסטנדרטים כפולים הם הנורמה, לא התקלה.
הסופר ויליאם פוקנר, שזכה חמש שנים לפני ארנסט המינגוויי בפרס נובל, אמר על המינגוויי שהוא מעולם לא השתמש במילה שהקורא נאלץ לחפש את פירושה במילון. "פוקנר המסכן", ענה המינגוויי, "הוא באמת חושב שרגשות גדולים באים ממילים גדולות. הוא חושב שאני לא יודע מילים של עשרה דולרים? אני יודע אותן היטב. אבל יש מילים ותיקות, פשוטות וטובות יותר. באלו אני משתמש".
אז כצוואת "פאפא" - קאט דה בולשיט. לא שחיתות מעניינת אותם, הם רוצים את ראשו של נתניהו. או כמו שסיכמה השבוע יפה בפייסבוק הפרופסור למשפטים רות גביזון, מייסדת האגודה לזכויות האזרח: "במדינה דמוקרטית מחליפים ראש ממשלה בבחירות בקלפי, ולא במלחמת התשה משפטית־ציבורית".
אני מודה, לרגע כמעט האמנתי לכנופיית אנטי־ביבי בתקשורת, ותהיתי ביני לבין עצמי האם זו שעתה היפה של העיתונות במלחמתה בשחיתות, נדבך מרכזי במאבק למען טוהר המידות, מגדלור של שקיפות, צדק ומוסר אישי וכו'.
אבל אז, תודה לאל ולספרי החסידות שלי, נזכרתי במעשה על ר' פינחס מקוריץ שנכנס לבית המדרש וראה כיצד תלמידיו שהיו שקועים בשיחה נבהלו והשתתקו. אמרו לו התלמידים שבאותה שעה שנכנס הם דנו בדאגתם מהיצר הרע שרודף אחריהם. "אנא מכם, אל תדאגו", השיב ר' פינחס, "עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך שהיצר הרע ירדוף אתכם. בינתיים אתם רודפים אחריו".
היחס לנתניהו חורג מיחס עוין אל יריב פוליטי. הוא עבר לאזור קוסמי, חור שחור של שנאה יוקדת. אני נזהר מהשוואות, אבל בשנאה לנתניהו יש משהו מן השנאה האנטישמית הקלאסית ליהודי, שהוא בה בעת דבר והיפוכו. גם מרקסיסט מהפכן וגם קפיטליסט נצלן, גם אימפוטנט חסר יכולת וגם בן שטן שטוף זימה. כך גם היחס לנתניהו. מחד גיסא הוא שד, בן שטן, מקיאווליסט נכלולי הפועל על פי מרשם אידיאולוגי הזוי ומסוכן. במקביל הוא גם רכיכה מיוזעת, הססנית ומבוהלת.
ראש הממשלה ביקר השבוע ברוסיה, ביקור חסר תקדים מבחינת גודלו וההשקעה הרוסית בו. פוטין עשה לו כבוד, מצעדים צבאיים. אין הרבה ראשי מדינות שקיבלו כבוד כזה. אבל התקשורת הישראלית אילמת. זה הורס לה את התיאוריה על הבידוד המדיני, ואת האפשרות לפתוח מהדורה בנפיחה העלובה על הצרפתי בעל אלף הגרסאות. אפילו שונאיו המושבעים ביותר יודו שביבי לא מטומטם. הרי מדובר בפוליטיקאי החכם בישראל. הוא כבר עבר סבב אינקוויזיציה, הוא מוקף פרקליטים, הוא לא יעשה טעויות. והוא גם לא מושחת. קמצן ונהנתן? אולי, לא מושחת.
אבל מול נתניהו הכול מותר, תוך התעלמות מנומסת מעובדות, מכללי היגיון או מהישגים מוכחים. נתניהו לא נשפט בקנה מידה אנושי של אדם בעל יתרונות וחסרונות, נתניהו הוא הרוע המוחלט. רוע שמותר לחסלו בכל אמצעי, כולל חצאי אמיתות, השמצות והתעללות ברעייתו.
היא בת של חברים, ילדה טובה רמת־אביב, בת עשרים ומשהו. בבחירות האחרונות היא כתבה בפייסבוק: "תצביעו, לא משנה למי, העיקר תצביעו. אבל אם אתם מצביעים לביבי אתם טיפשים, ואני לא רוצה להיות חברה שלכם". הנה לכם טענה גולמית, ישירה, פלקטית, שאינה מסתתרת בתוך סבטקסט מתוחכם.
ועוד זיכרון. ערב בחירות 99' נערכו משחקי חצי גמר גביע המדינה בכדורגל באצטדיון רמת־גן. ארבע קבוצות שיחקו באותו יום, ביניהן הפועל תל־אביב ובית"ר ירושלים (הן נפגשו בגמר והפועל ניצחה). אבל את ההצגה גנב מצנח רחיפה שצץ מעל האצטדיון המלא, נושא שלט "ישראל אחת: ביבי אפס". הקהל של הפועל תל־אביב הריע. הקהל של בית"ר נטרף. האוהדים לא הביטו במשחק שבו הביסה בית"ר את בני יהודה, אלא שרו כאחוזי דיבוק כשפניהם לעבר המטוס המתגרה: "תתרסק".
כעת למשוואה. ככל שמפלס השנאה כלפי נתניהו עולה, כך הנאמנות השבטית גוברת. ולא בגלל הבטן ועובדת היותנו בבונים. חוסר הרצון והיכולת להעניק למצביעי נתניהו את הקרדיט הראוי לבני אדם חושבים, גם אם חושבים שונה, והעובדה שלא מכבדים את בחירתם ורואים בה גחמה פרימיטיבית - כל אלה רק מחזקים את עמדתם. תנו קרדיט. חז"ל אמרו "יפתח בדורו כשמואל בדורו", כלומר דור דור והמנהיגים הראויים לו.
אולי דווקא מצביעי נתניהו הם אלו העושים הצבעה מושכלת, אינטליגנטית, המתכתבת עם המציאות הכלכלית והגאו־פוליטית. אולי המשיחיים הם אלו המתנפצים פעם אחר פעם, בהזיות מטורללות, על סלע המציאות. אולי דווקא בימין החשוך, הבור והטיפש מבינים שאין בנמצא מנהיגות מושלמת, מנהיגות אפלטונית. מבינים שאנו חיים בשכונה אכזרית וחסרת סבלנות לטעויות, ובסך הכול הספינה שטה בבטחה בים סוער. אולי הם מצביעים נתניהו כי הם חושבים מהראש ולא מהבטן, כמוכם.
אקו"ם