ביבי תאב מלחמה ומערכת הביטחון מצילה אותנו?
לפי הגרסה החדשה של השמאל, נתניהו דוחף את ישראל למלחמות וראשי מערכת הביטחון מצילים את האומה. לא חשוב שהעובדות מוכיחות אחרת. תשובה לרונן ברגמן
יש סדרת טלוויזיה חדשה שמיועדת לאנשים בוגרים, שלא לומר מבוגרים. היא נקראת 'דויטשלנד 83'. גם לי היה קשה לראות סדרה שזה השם שלה, אבל היא באמת ייחודית בהיבט אחד: היא מאוד ביקורתית, אם להשתמש במילה עדינה, כלפי השמאל. לקראת סיומה (זהירות, ספוילר) מתאבדים שני בכירים במערכת הביטחון הגרמנית, שתי דמויות מאוד אנושיות. אחד מנתח אסטרטגי רב־השפעה, השני גנרל בצבא. בסוף הסדרה אתה לוקח איתך גם את השאלה מה זה אומר. האם הכוונה היא שהדמוקרטיה נועדה מעצם טבעה להתאבד?
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ערבי הוכה, נכה נאנסה - הכל סיפור של אג'נדה
- ארגוני השמאל דואגים לקיומם יותר מאשר לפלסטינים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בתחילת השבוע נמשך הפיגוע המתגלגל של יאיר גולן, ומוטב לפעמים להקשיב לראש הממשלה שהזהיר על הנזק החמור שגרמו ויגרמו דבריו של האלוף ביום השואה. הפעם זהו רונן ברגמן. עיתונאי 'ידיעות אחרונות' שהפך לחביבם של ראשי המוסד, וגויס כבר לפני כמה שנים על ידי ה'ניו־יורק טיימס' כדי להעניק עוד נופך לתיבת התהודה האנטי־ישראלית שלו. במאמרו השבוע ב'טיימס' תיאר ברגמן את העימות בין צמרת צה"ל לדרג המדיני. הוא אף בחר לציין שמקור צבאי בכיר שלו הזכיר בצחוק "הפיכה צבאית".
ההתרחשויות הישראליות הפנימיות אפשרו לרונן ברגמן לפגוע בכל המטרות, כשהעיקר הוא לפגוע בראש הממשלה נתניהו ובממשלת הימין. אך כישרונו המיוחד הוא לפגוע באותה הזדמנות בצה"ל ובשמו הטוב, להפיץ עליו שקרים ולהכפיש את הדמוקרטיה הישראלית. הוא מתאר את נתניהו כמנהיג חסר רסן, הרפתקן שאין לו כל יחס לחוק.
כך נוצר עימות מתמשך בין הדרג הפוליטי ובין זרועות הביטחון של ישראל, "עימות שסופו אינו נראה באופק ועלול לשחוק את שלטון החוק, לפגוע בזכויות האדם ולהוביל לעוד מערכה צבאית מסוכנת ומיותרת". הדבר המדהים והלא מפתיע הוא שהעימות הנוכחי הוא העתק כמעט מדויק של עימותים שהחלו עוד בשנת 1948.
כבר אז ראה מנהיג מפ"ם הסטליניסטית יעקב חזן את האפשרות שיבוא יום שמנחם "בייגין" הוא זה שייתן הוראות לפלמ"ח - שזה במשמעות של אז צה"ל. "הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש ממשלה ששמו בייגין, ולא אראה את זה כאסון", אמר חזן. זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה באופן חלקי כעבור שלושים שנה.
בתחילת שנות החמישים, בהתלהט המלחמה הקרה, הציעו הפוליטיקאים במדים של מפ"ם "להביע אי־אמון בבן גוריון כשר ביטחון". ייתכן שהתסביך הזה של צמרת מערכת הביטחון לרצות את האמריקנים מקורו בחשדות העמוקים של הממסד האמריקני בציונות, במדינת ישראל ובצמרת מערכת הביטחון.
לפי מכונן השב"כ המודרני עמוס מנור (בריאיון לניר מן), האמריקנים ראו בישראל מדינה שצבועה בוורוד אם לא ממש באדום, כלומר מושפעת מבריה"מ בצמרת הביטחון. בתהליך ארוך התהפכו היוצרות, ורבים בצמרת הביטחון שמים את השיקול האמריקני בראש דאגותיהם.
את נתניהו מצייר ברגמן כמי שמסוגל לגרור למערכות מיותרות, וכמי שיצא ל'צוק איתן' בניגוד לעצת בכירי המוסד וצמרת הביטחון. לא משנה שהיה ברור שראש הממשלה מנסה בכל כוחו להימנע מהסתבכות במערכה חוזרת בעזה, ולא חשוב שהוא אפשר שוב ושוב הפסקות אש זמניות כדי להגיע להפסקת אש כוללת. הקורא האמריקני צריך לקבל את התמונה שמפלגת התקשורת רוצה לזייף: נתניהו דוחף למלחמה, וראשי הביטחון מצילים את האומה. לפחות מנסים.
אבל מה שאופייני לטור של ברגמן הוא ההסתמכות הבלעדית על ציטוטים בנוסח "מאיר דגן אמר לי", וההוא אמר, וזאת בשעה שמדובר בראש ממשלה שכבר יש לו תיק עבודות מסוים והספקים מסוימים במהלך שבע שנותיו הרצופות כראש ממשלה, בתוספת הפרומו של שלוש שנים בשנות התשעים. על סמך הרקורד הזה קבעו גם שונאים אחרים של נתניהו, שלפחות דבר אחד אפשר לומר לזכותו: הוא מאוד זהיר, וחושש מאוד לקחת סיכונים.
גם מדברי מאיר דגן שאינם מפסיקים לפעפע גם אחרי מותו בלא עת, עולה בעצם כי נתניהו מרבה להסס ולשקול פעם ועוד פעם, ובכלל הוא אטי מאוד בקבלת החלטות. זאת להבדיל מאהוד אולמרט, שעפר שלח תיאר אותו במדויק כאדם פזיז שכל הזמן מקבל החלטות. יש גם כאלה שאוהבים לתאר את נתניהו כ"פחדן", מכיוון שעשה בדיוק ההפך מכמה מקודמיו ולא סיבך את עם ישראל בהרפתקאות בלתי נגמרות בשדות זרים.
אבל לזרוק בוץ על ראש ממשלת ישראל זה לא מספיק. כדי לתאר כמה צה"ל של היום שונה מבעבר משחיר ברגמן את ההיסטוריה של צה"ל, וקובע שלא היה לו יחס לחיי אדם, לחוק ולזכויות האדם. לדבריו, צה"ל שקל לנעול את ממשלת ישראל במרתף ב־1967 ולצאת למלחמה. ציטוט מסדרון כזה נמצא כבדיחה בספרו של עמי גלוסקא 'אשכול, תן פקודה!', אך ידוע שראש הממשלה אשכול לא איבד בשום שלב את השליטה על הצבא. שלא לדבר על התמונה המעוותת שעוד תחגוג לקראת שנת החמישים: אלופי המטכ"ל התוקפנים הם שאשמים בפרוץ מלחמת ששת הימים.
מטרתו של ברגמן היא להשכיח את העובדות. היה זה המצור של מדינות ערב ובראשן מצרים, בסיוע מדיני וצבאי של בריה"מ, שגרם לפרוץ המלחמה. הקרב ערב ששת הימים היה בין מנהיגים פוליטיים ואלופים במדים, כולל הרמטכ"ל, שלקו במורך לב ובתבוסתנות, ובין אלופים ומנהיגים פוליטיים שהיו נכונים לצאת לקרב כדי לשבור את המצור ואת האיום על קיום המדינה.
בהמשך טוען ברגמן שהנטייה הקיימת היום בצה"ל לשמור באדיקות על החוק, מקורה באיומים להגיש נגד המפקדים תביעות בעולם. הוא מתעלם מהלוחמה המשפטית נגד ישראל ונגד צה"ל, ומכך שהאיומים שהוא לכאורה ממליץ עליהם הם סיוע לטרור. לפי תיבת התהודה של הבית הלבן בסיוע פקיד התעמולה ברגמן, הבעיה איננה חמאס,
פת"ח, חיזבאללה ודאעש עם כל הטרור שהם מייצרים - אלא דווקא הצבא המוסרי ושומר החוק הקפדן ביותר על פני כדור הארץ.
אבל ההיגיון האמיתי של רונן ברגמן הוא כזה: צה"ל הוא צבא אלים ותוקפני, אבל ראוי לציונים טובים כאשר נראה לכאורה שמפקדיו הבכירים נכנסים לעימות עם הממשלה הנבחרת של ישראל. ברגמן טוען שמקורו של העימות הוא אחד: בנימין נתניהו. אך האמת היא שמקור העימות הוא ארה"ב והשאלה כיצד נכון להתייחס אליה בתקופת שלטונו של הנשיא אובמה.
לאחר התחקיר האחרון באותו 'ניו־יורק טיימס' מאת דיוויד סמואלס, שבו תיאר בן רודס את תעשיית השקרים שהוא דאג לייצר סביב הסכם הגרעין, ברור שצמרת הביטחון בישראל טעתה לאורך שנים ארוכות בהערכת מידת המחויבות של אובמה לישראל. נראה שהציבור איבד אמון ביכולת ההערכה של מערכת הביטחון, והוא ממשיך להעדיף בעיקשותו את אופציית ביבי.
אקו"ם