בין דת למדינה: הדילמה של המוסלמים בסין
המוסדות הרשמיים מלמדים גרסה של האסלאם שבה מעורבים תעמולה ותורה אידיאולוגית. חלק מהאימאם לא מרוצים מהאינדוקטרינציה של בייג'ין, שחוששת כל העת מהקצנה דתית שתוביל לפיגועי טרור
בדרכו לכיתה באחד המוסדות האסלאמיים הגדולים בסין, בכל בוקר זוכה וונג יו לתזכורת שהמדינה באה לפני אללה. בכניסה הראשית, מעוצבת בזהב ועל אבן שיש לבנה, חוזרת הסיסמה שמופיעה במקומות רבים בכל רחבי הקמפוס: "אהבו את האומה, אהבו את הדת".עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- איום טורקי: נשעה את כל ההסכמים עם אירופה
- טג'יקיסטן: הרודן הבטיח לעצמו כהונה ללא מגבלת זמן
- מאה הרוגים בפיגועים של דאעש במעוזו של אסד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הניגוד הזה בוטה אף יותר מאשר ההיררכיה שבסיסמה: בסין נחשבת פטריוטיות לשם נרדף לתמיכה במפלגה הקומוניסטית שבשלטון, שבאופן רשמי היא אתאיסטית.
אלא שהתלמידים בקמפוס סבורים שיש ניגוד מועט בלבד בין לימוד תורתו של מרקס ובין דבריו של מוחמד. "חלק מהיותך אדם ומוסלמי טוב, הוא אהבת המדינה שלך", אמר וונג, שמצוי בשנת הלימוד האחרונה מתוך ארבע במכון ללימודי דת שבאזור נינגשיה שבצפון המדינה. "מרקסיזם ודת אינם מנוגדים זה לזה, וההבנה של דתות או תיאוריות אחרות יכולה לסייע לנו להבין טוב יותר את האמונה שלנו", הוא התעקש.
בעוד שהחוקה הסינית מקדשת את חירות הדת, הרשויות שומרות על מגבלות חריפות נגד פעילות דתית. הממשל בבייג'ין מכיר רק בחמש מערכות אמונה, מאשר את קיומם של בתי תפילה ומבקש לשלוט במסרים שמעבירים פקידי הדת.
במדינה יש רק שתי קבוצות מוסלמיות מרכזיות – בני הוי, שמרוכזים בנינגשיה ומלבד האמונה הדתית חולקים מאפיינים דומים לרוב של בני ההאן, והאויגורים, עם דובר טורקית שקרוב הרבה יותר לעמי מרכז אסיה. שתי הקבוצות הללו הן סוניות, אבל בעוד שבאופן כללי בני ההוי התערבבו באוכלוסייה הכללית, הבכירים בסין מאשימים לעתים קרובות את ההקצנה הדתית – לצד הטרור והבדלנות – במקור לאלימות במולדת האויגורית שינג'יאנג.
בסין, הגובלת בפקיסטן ובאפגניסטן, יש חוקי ביטחון לאומיים נוקשים, והיא עוצרת תדיר אזרחים בשל צפייה בסרטוני ג'יהאד – אף שעדויות מועטות בלבד הוצגו בפומבי לקשרים של אותם אזרחים עם ארגונים כגון דאעש.
בוועידת הממשלה באפריל הודיע הנשיא שי ג'ינפינג כי קבוצות דתיות מוכרחות לציית להנהגה של המפלגה הקומוניסטית. "אנו צריכים להדריך ולחנך את המעגל הדתי ואת תומכיו כדי שיכירו את הערכים המרכזיים של הסוציאליזם", אמר הנשיא, לפי סוכנות הידיעות הרשמית "שינחואה". "אנו מוכרחים לשמור בנחישות נגד חדירה מעבר לים, דרך אמצעים דתיים, ולמנוע עברות אידיאולוגיות של קיצונים", הוא הוסיף.
מנהיגי סין מודעים מאוד לתפקיד ששיחקה הכנסייה הקתולית במזרח אירופה, וביקשו לקצץ את ההשלכות של השפעה חיצונית במדינה בכל דבר – החל מהאינטרנט וכלה באוניברסיטאות.
האסלאם קיים בסין כבר יותר מאלף שנה. שסוחרים ערבים הכניסו אותו במסעותיהם לאורך דרך המשי, וחלק אף השתקעו במדינה. כיום יש שמונה מוסדות אסלאמיים שמנהלת המדינה בכל רחבי סין, והם מלמדים מוסלמים צעירים גרסה של האסלאם שנראית דרך הפריזמה של רטוריקה קומוניסטית ומערכת מטעם המדינה.
תימוטי גרוס, פרופסור ללימודי סין במכון רוז-הולמן לטכנולוגיה שבטר הוט, אינדונזיה, ציין כי "הם מכירים בקונפליקט, אבל בני הוי נחשפו לתעמולה פוליטית במשך זמן כה רב, ובייחוד בני הדור המבוגר יותר בשנות השישים והשבעים, כך שהם מדברים על כך לעתים נדירות בלבד". הוא הוסיף כי "מוסלמים בני הוי אוחזים באופן מסורתי במגוון עמדות בצבא ובממשלה, וכך היה במשך ההיסטוריה. הם היו מסוגלים ליהנות מפירות הפיתוח של המדינה. קל יותר לאהוב ממשלה שסייעה לך להפוך לעשיר יותר".
בירת נינגשיה, יינצ'ואן, היא דוגמה מובהקת לכך: יש בה סמטאות שנבנו לא מזמן, אך רובן ריקות, ומופיעים בהן שלטי חוצות בערבית, סינית ואנגלית. בנוסף על כך, בכל שנה נערך שם יריד סחר סיני-מזרח-תיכוני.
אבל לא כל האימאם מרוצים מהחינוך שמספקים המוסדות האסלאמיים מטעם המדינה. "הלימוד הזה אינו אסלאם, זה לא דת – זו תעמולה רשמית", אמר אחד מכוהני הדת במסגד המקורב למכון הדתי. בשל רגישות הנושא, הוא היה מוכן להזדהות רק בשמו הפרטי, מה. "התלמידים מקבלים הזדמנויות טובות יותר להיקלט בשוק העבודה בגלל שסומכים עליהם יותר", הוא הוסיף, "הבכירים יודעים כי מדובר באימאם שילמדו את מה שנאמר להם".
בתי ספר דתיים שצמודים למסגדים מנהלים כיתות לימוד אלטרנטיביות, שבהם אין לימודי פטריוטיות ומרקסיזם. עם זאת, כל בוגרי הכיתות הללו מוכרחים לעבור את המבחן הממשלתי לפני שיורשו להטיף בפני המאמינים. "אנו לא צריכים את הממשלה בשביל שתלמד אותנו על הדת שלנו", אמר מה.
רבים מבני הוי המוסלמים עוברים את כל שלבי קידום הפטריוטיות בבתי הספר רק בשביל הרשמיות, ציין גרוס, והוסיף כי אז הם מעוותים את התעמולה הממשלתית בתפילות שלהם. אבל סטודנטים של המוסד האסלאמי – שבנייתו בשנות השמונים מומנה בעיקר בידי בנק הפיתוח האסלאמי שבערב הסעודית – מטיפים את הקו הרשמי של הממשלה.
בעבר רדפה סין מאמינים דתיים, ומוסלמים בפרט. האי ג'ון, סטודנט בשנה השלישית ללימודיו, הזכיר את דברי סבו, שנהג לומר כי המצב אז היה "קשה מאוד". "הדור שלו לא קיבל אישור לצאת לחאג', אבל אנו יכולים", הוסיף ג'ון, "כעת יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות. במובן של חירות דתית, אין לנו הרבה להתלונן עליו".
אקו"ם