אמץ לוחם מת: חינוך למות צעירים כגזרת גורל
אל תפחדו, ילדים, כשתעלו בגיל 18 על האוטובוס ותסעו לעבר שירות קרבי שיספק לכם אקשן והזדמנות להיות גיבורים. כמו שלימדו אתכם בביה"ס, אולי גם אתם תזכו לכבוד כזה יום אחד, כשתחזרו חלילה בארון ממלחמה או מבצע שיתברר בדיעבד שניתן היה למנוע או לקצר
שר החינוך שלנו עוד לא השתחרר מהצבא, בואו נודה בזה. הוא לא יכול להפסיק לחשוב על מדים ונשק (גם אם בפועל הגיע פעמים בודדות למילואים בעשורים האחרונים, כפי שעקץ אותו טוקבקיסט בתגובות לא מזמן). כמובן, היה זה רק עניין של זמן עד שנזכה לקבל ממנו יוזמה שמשלבת בין חיילים וחינוך, או במקרה הזה, חיילים מתים וחינוך: "כיתה מאמצת חלל", שבמסגרתה תלמד כיתה ממושכות על חלל צה"ל ספציפי, תבקר את משפחתו וכיו"ב.לעוד טורים בערות הדעות של nrg:
- תם הוויכוח: החרדים ב-2016 הם ציוניים
- לא לשכוח: זה הזמן הטוב ביותר להיות יהודי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אשתדל להתייחס ליוזמה מעוררת האי-נוחות הזאת מבלי להזכיר את המילה המתבקשת "נקרופיליה". אני פשוט תוהה מה יהיו הקריטריונים לבחירת אותו חלל צה"ל מאומץ. האם כיתה דתית תלמד למשל על חלל שעלה מרוסיה ואולי אכל בייקון בזמנו החופשי (ועם זאת היה מספיק יהודי כדי לשרת בצה"ל ולמות), או ששוב נשאיר אותם עם גיבורי ישראל חובשי הכיפה שסיפורם מסופר תמידית ממילא?
''על הדור שלכם מוטל לעשות כל מה שאפשר כדי לחתור למצב שבו לא מבוזבזים חיי אנשים צעירים כדבר שבשגרה''.
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
האם הפרוייקט יכלול נשים? מזרחים? אתיופים? לא-יהודים? חרדים מנצח יהודה? האם ילמדו על חללים שנהרגו בשגגה מאש כוחותינו? בואו נשאל עוד: האם הפרוייקט יכלול גם חללי צה"ל שהתאבדו בעת שירותם הצבאי? הרי עליהם אף אחד כמעט לא מדבר, על אף מספרם הרב. הנצחתם מועטת והם חסרים למשפחתם וחבריהם לא פחות (ובמקרה הזה, אולי דיבור מעמיק על הנושא ועל פתרונות אפשריים לחייל השבור נפשית, ימנע בעוד מספר שנים כמה מן החללים הבאים).
ואם כבר לאמץ את המתים, למה לא לאמץ מת-חי? איזה הלום קרב שחייו אינם חיים מאז שנלחם והוא בקושי מתפקד? לעזור לו בדברים קטנים שהוא מתקשה לבצע מתוקף מצבו, או לכל הפחות לשבת איתו, לשמוע אותו ולהגיד לו: "אנחנו רואים אותך ומעריכים כל מה שעברת בשבילנו, בשביל הארץ הזאת". כדאי שלפחות תלמידי בית ספר יגידו לו את זה, כי מוסדות המדינה הרשמיים לא יזדרזו להכיר בו כנכה, אם בכלל. תשומת הלב והעידוד האלו יכולים לעשות עבורו את ההבדל בין שבר כלי לאדם שיש לו תקווה לשקם את עצמו.
במשרד החינוך, כמובן, לא יציעו שום יוזמה כזאת. רק זה חסר להם, לחשוף חיילים לעתיד להבנה שהם עלולים לחזור מהקרבות קליפות של בני אדם, מרוסקים נפשית ונידונים לסיוטים שלא עוזבים. שהם עלולים להיפצע קשות גם בגופם ולבלות שנים במוסדות שיקומיים רק כדי להיות מסוגלים לכתוב שוב את שמם הפרטי. שחלק מהמקרים האלה אפילו יתבררו בעתיד כתוצאה של רשלנות צבאית או מדינית שיכולה היתה להימנע. לא לא.
עדיף לחלק תמונות של אנשים צעירים, יפי בלורית ותואר, חדורי ציונות. פרזנטורים של אהבת הארץ, נערי פוסטר של ערכים. ככה אנחנו אוהבים אותם: צעירים ויפים לנצח. ואף אחד לא ידבר על הקרב שבו מצאו את מותם. על הצעקות, שריקת הכדורים, מראות הדם וריח של בשר שרוף. חללי צה"ל של משרד החינוך מתים מוות אסתטי, רחוק מהעין. "אין לנו כוונה לחשוף תלמידים לזוועות", אמרו במשרד החינוך. כן, הגיוני. אנחנו בסך הכל מדברים פה על מוות בנסיבות מחרידות בטרם עת.
אל תפחדו, ילדים, כשתעלו בגיל 18 על האוטובוס ותסעו לעבר שירות קרבי שיספק לכם אקשן והזדמנות להיות גיבורים. כמו שלימדו אתכם בבית הספר, אולי גם אתם תזכו לכבוד כזה יום אחד, כשתחזרו חלילה בארון ממלחמה או מבצע שיתברר בדיעבד שניתן היה למנוע או לקצר. שמכם יונצח לפחות בפני כיתה של 40 ילדים, ההורים שלכם יקבלו אלבום זיכרון יפה.
ואולי בין כל פסטיבל המוות הזה יקומו כמה מורים בודדים, צדיקים בסדום, שיסייגו ויגידו לכם: "כן, אנחנו לא יכולים כרגע למנוע את כל ההרג הזה אם אנחנו רוצים לחיות במדינה הזאת. זה המצב. אבל זה לא דבר נורמלי וזה לא משהו שצריך להשלים איתו כגזירה נצחית, לא משנה מה ראש הממשלה שלכם אומר כרגע. על הדור שלכם מוטל לעשות כל מה שאפשר כדי לחתור למצב שבו לא מבוזבזים חיי אנשים צעירים כדבר שבשגרה. הדור שלכם צריך לדעת להטיל ספק ולשאול גם שאלות קשות".
ואם משהו בשינוי החשיבה הזה יצליח להזיז דברים בפועל יום אחד לכיוון מציאות שקטה יותר, אולי אז נדע שפרויקט כזה באמת הצדיק את עצמו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם